אחת מתחרויות איש הברזל המפרכות בעולם חוזרת בסופ"ש לאילת
אחת מתחרויות איש הברזל המפרכות בעולם חוזרת בסופ"ש לאילת
ישראמן אילת נחשבת לתחרות עם קושי מנטלי שלא נופל מהפיזי. למרות זאת היא חוזרת אחרי שנתיים של הפסקה, עם מספר שיא של משתתפים, ומאיימת להיות המסיבה הכי טובה בעיר
זה היה באחד מסופי השבוע של חודש ינואר 2012. אחרי שזינקו בחשיכה כמעט מוחלטת אל תוך מימיו הקרים של הים האדום ושחו קרוב ל־4 ק"מ, מתחריו של הישראמן — אחת מתחרויות איש הברזל הקשוחות בעולם — עלו על אופניהם והחלו לטפס בקושי רב את העלייה התלולה והארוכה היוצאת מאילת אל עבר ההרים הסמוכים. את מה שחיכה להם שם למעלה, בכביש 12 הנושק לגבול מצרים, רבים לא שוכחים עד עצם היום הזה.
"זה היה קור מקפיא ויוצא דופן", נזכר אחד המתחרים שסבל על אופניו, "לא משנה כמה חזק עבדת, פשוט אי אפשר היה לחמם את הגוף". אנשי ברזל מוערכים ועתירי ניסיון התקשו לסיים את התחרות באותו היום. חלקם לא הצליחו בכלל להגיע למסלול הריצה, החלק האחרון בתחרות, וחולצו כשהם משקשקים מקור בעודם בדרך.
תחרות ישראמן המקומית, שב־2009 זכתה לתואר "אחת מעשר תחרויות איש הברזל הקשות בעולם" על ידי מגזין נחשב בתחום, שוב הצדיקה את כניסתה לרשימה. כל משתתף בישראמן יודע שגמיאת מרחק של 3.8 ק"מ בשחייה, רכיבה של 180 ק"מ וריצת מרתון לקינוח הן לא האתגר המרכזי כאן, אלא התמודדות עם תנאי היום והמסלול הסופר־קשוח שכולל ריצה חובטת בירידות מהרי אילת.
בסוף השבוע הקרוב ישראמן חוזר לאילת אחרי היעדרות של שנתיים. על אף קשיחותו, גם אותו נגיף הקורונה הכה קשות. בשנה שעברה כתבנו שמתחריו הבלתי מתפשרים קיימו תחרות פיראטית, השנה זה שוב ממוסד. "זה הולך להיות הישראמן הכי גדול שהיה לנו", טוען חגי אשלגי, מבעלי חברת "שוונג" המפיקה שנים את התחרות. "אמנם יהיו לנו פחות משתתפים זרים, אבל יש גידול דרמטי במקצה המלא ובחצי (שבו המשתתפים מבצעים רק חצי ממרחקי התחרות —א”ג)". על פי נתוני שוונג, כ־1,800 איש יזנקו לאירוע על שלל מקציו, כאשר 30% מהם נשים.
את האתגר הגדול ביותר בתחרות מציב ככל הנראה מסלול האופניים. אלה 180 ק"מ שנפתחים בעלייה ארוכה ושטופת רוחות. חלוקת הכוח היא קריטית. בכל רגע על המתחרים לחשב כיצד ירצו שיתרת הדרך על כביש 12, שמאופיינת בגבעות אינסופיות ומתישות, תעבור עליהם. "סיום מקטע האופניים הוא רגע מאוד אמוציונלי בתחרות", מסביר אשלגי, "הצבא סוגר את הכביש ב־17:30 ואנחנו נאלצים להוריד מהמסלול את מי שלא עומד בזמנים".
בלהוריד הוא מתכוון בעצם לפסילתם הטכנית של אלו שלא הספיקו לגמוא את מקטע האופניים במסגרת הזמן הקצובה. זה רגע קשה עבור המתחרים התשושים שעשו כל שביכולתם כדי לעמוד במסגרת הזמנים. לאחר חודשים ארוכים של אימונים והכנות הם נאלצים להיפרד מהתחרות שעצם השלמתה הפך לחלום עבורם. אלו רגעים שלעתים מלווים בתחנונים ואף בדמעות.
עבור אלו שממשיכים התחנה הבאה היא ריצת המרתון (או חצי המרתון). אבל גם זה לא מרתון רגיל. "הוא נפתח ב־6 ק"מ של ירידה שחלקה תלולה", מתאר אשלגי. העומס על הגוף עצום וחבטות האספלט בכפות הרגליים עוברות לשאר חלקי הגוף ומגבירות את התשישות. עבור המתחרים שנמצאים כבר שעות ארוכות בעומס גופני כביר, עצם הנעת הרגליים הופך למשימה מאתגרת. בתום הירידה הגדולה בשעות האחרונות, שאותן עוברים המתחרים בריצה על "דרך מצרים" – הדרך הראשית דרומה שמובילה למסוף הגבול של טאבה — יכולות להיות מייסרות וכואבות. משרירי רגליים מכווצים ודואבים, דרך כאבי בטן שיצרה תזונת התחרות המיוחדת ועד לנפילות אנרגיה קשות, שמחייבות לעצור ולשבת כמה דקות. בישראמן רכבת ההרים האנרגטית מפותלת ודבר אינו מפתיע.
מרבית המשתתפים צולחים את אתגר הריצה והתחנה הבאה עבורם היא קו הסיום. "מדובר ברגע מרגש ביותר", מתאר אשלגי, "קהל גדול מגיע לכבד ולהוקיר את המשתתפים, חלקם אחרי 17 שעות רצופות של מאמץ". אלו השעות הקטנות של הלילה וקו הסיום הופך בעצם למסיבה אחת גדולה. מוזיקה מקפיצה בוקעת מהרמקולים ובכל כמה דקות כרוז התחרות מדווח בהתרגשות על מתחרה שנמצא כמה עשרות מטרים מלסיים.
את רגעי התחרות האחרונים עושים רוב המתחרים כשהם מלווים במשפחותיהם. אוחזים ביד בני זוג וילדים וחוצים יחד את קו הסיום.
כל מי שנמצא שם באותם רגעים מבין את התלאות הפיזיות והמנטליות, הטלטלות ורגעי המשבר שהצטברו. הוא מעריך את העוצמה הנדרשת כדי להשלים את התחרות. פרצי בכי אינם מחזה נדיר באותו מעמד, וקשה מאוד להישאר אדישים להם. זה מהות הישראמן ברגעיו המוצלחים ביותר. אם אתם באילת בסוף השבוע הקרוב, תישארו ערים ולכו לראות את המתחולל על קו הסיום. זו בהחלט ההצגה הכי טובה בעיר.
