אורלי זילברשץ: "העצה הכי טובה שקיבלתי היא לסתום"
אורלי זילברשץ: "העצה הכי טובה שקיבלתי היא לסתום"
השחקנית עטורת הפרסים אורלי זילברשץ בחזרות למחזה חדש בהבימה ומשתתפת בעונה החדשה של "סיפורים מהכורסה". היא משקרת תדיר בנוגע לגילה, היתה רוצה לפגוש שוב את אמא שלה, שורפת כסף על נסיעות לחו"ל עם הילדים, מפתחת חולשה מסוימת לצ'יילדיש גמבינו, נוטה לקנות ולהחליף בגדים, ומבינה סוף סוף שבמבה נוגט זה לא ארוחת ערב
איפה אנחנו תופסים אותך?
"בבית, מול הסטרימינג. בפעם המאה מחפשת מה לראות בטלוויזיה. בסוף נפלתי על איזו סדרה של חבורה של פסיכים שמסכנים את החיים שלהם בשביל לעשות סלפי על איזה הר דפוק בהימאליה".
איך ואיפה את שותה את הקפה שלך?
"בגרציאני. מקיאטו קצר בלי סוכר".
עם מי היית רוצה לשבת על בירה?
"עם אמא שלי שנפטרה בגיל צעיר. לא סגורה על בירה, אבל היה מעניין אותי לשאול אותה כל מיני שאלות, שתראה מי אני, שתראה את הילדים שלי, ואולי להשלים חלקים לא פתורים בחיי. במחשבה שנייה, אולי טוב שהיא לא רואה מה קורה פה. זה היה שובר לה את הלב".
על מה את עובדת עכשיו?
"התחלתי חזרות בהבימה על מחזה חדש 'האבא שיכולתי להיות' מאת איתי סגל בבימוי משה קפטן שתעלה באוקטובר. נראה לי תהיה הצגה פצצה. בשנים האחרונות אני מסיימת התמחות בעולם הלהט"ב (משחקת גם ב'את שאהבה נפשי' בהבימה בהשראת הרצח בבר נוער — מנ"ש). חוץ מזה, אני משתתפת בעונה החדשה (הרביעית) של 'סיפורים מהכורסה' בכאן 11 שעלתה השבוע, שבה כל מיני קומיקאים ממש שווים מלרלרים על כל מיני דברים — ואני ביניהם".
מה השריטה שלך?
"שריטה אחת? יש לי הרבה. אבל מה שעולה לי בראש כרגע זו הנטייה החמורה שלי להחליף בגדים. אני יכולה להיכנס ל'זארה' לקנות חולצה, וכל מה שמעסיק אותי זה מתי אני אחליף אותה. בשלושה ימים בחו"ל, למשל, אני יכולה רק לקנות ולהחליף. עכשיו אני במצוקה כי הם האריכו בחנויות את אפשרות ההחלפה לחודש, ואז נעלם לי אלמנט הדחיפות".
מה העצה הכי טובה שקיבלת?
"לסתום. האמת היא אוברייטד. אנשים חושבים שהם רוצים לדעת את האמת אבל זה לא נכון. כבר שנים שהחברים שלי לא מזמינים אותי לפרמיירות, כי הדבר האחרון שהם רוצים לשמוע זה מה אני באמת חושבת על היצירה שהם משתתפים בה".
איך את אוהבת להעביר את שישי בצהריים?
"מנקה את הבית. כל מה שלא הספקתי או התעצלתי כל השבוע".
איזה כוח־על היית רוצה שיהיה לך?
"לרפא. הייתי רוצה שתהיה לי היכולת לשים את היד על אנשים ולרפא להם את הגוף ואת הנפש".
באילו נסיבות יוצא לך לשקר?
"כששואלים אותי בת כמה אני, אף שכל טמבל יכול לפתוח ויקיפדיה. זה הגיע למצב שכששואלים אותי בני כמה הילדים שלי, אני מורידה להם את הגיל, ככה שבחשבון פשוט בגיל 15 כבר היו לי שלושה ילדים".
מי בעינייך האדם הכי סקסי?
"סקסי בעיניי זה כישרון, הומור וטוב לב. ואם נלך על משהו יותר קונקרטי, אז צ'יילדיש גמבינו. יש לו את זה".
למה את מתגעגעת?
"אני לא אדם נוסטלגי. עקרונית, אני לא מתגעגעת לכלום. אולי אני מתגעגעת לאיזו תחושה, כשאתה צעיר, התחושה של החופש, שאני לא המבוגר האחראי ולא צריכה לתת לאף אחד תשובות ופתרונות".
איפה הכי היית רוצה לגור?
"אני חושבת שתל אביב היא עיר מגניבה לאללה, אבל לפעמים אני יכולה לשגות בחלומות שאני חיה בפריז, משחקת בסרטים צרפתיים, שותה איזה אספרסו קצר בשאנז אליזה. שמעתי שגם ניו זילנד מקום פגז, יש שם מלא טבע יפה כזה.אולי אני אקפוץ".
על מה את אוהבת להוציא את הכסף שלך?
"על נסיעות לחו"ל עם הילדים שלי. אחרי הגירושים (מיובל בנאי — מנ"ש), כל פעם שהיה ראש השנה או פסח, הייתי נלחצת שאני לא מספקת להם את הפורמט הקלאסי של משפחה. ואז הייתי לוקחת אותם לכל מיני ארצות בעולם. אבל היום זה נהיה מעיק, כי כולם תפרנים ויושבים על העורק הראשי".
מה היית רוצה לשנות בעצמך?
"האמת, לא עולה לי שום דבר, אבל אולי הייתי רוצה שתהיה לי הדיסציפלינה הזאת של לאכול כמו שצריך, לעשן פחות, לעשות ספורט. במילים אחרות, להיות מחוברת יותר לגיל הביולוגי שלי. תכלס, במבה נוגט זה לא ארוחת ערב".
על מה יש לך רגשות אשמה?
"מי שאין לו רגשות אשמה היום, אין לו לב. כרגע הכל מסביב זה אומללות, עצב, מוות והרבה ייאוש. למרות זאת, החיים נמשכים ורגשות האשמה הם מס שפתיים כי זה לא מציל אף אחד, זה רק חוסר אונים".
מה את מחשיבה כהישג הכי גדול שלך?
"הילדים שלי. בהתחשב במקום שהגעתי ממנו, זה פלא".
מה מפחיד אותך?
"הממשלה, והשכונה הזאת — המידל איסט — הכל נהיה קשוח והקיום פה נהיה פתאום מוטל בספק: אלימות, גזענות, רוע לב, איבוד צלם אנוש, אכזריות. זה מפחיד. אני אוהבת את המקום הזה וזה עצוב לי".
מה עושה אותך מאושרת?
"לא קשה לעשות אותי מאושרת. אני מאושרת מדברים מאוד קטנים, בסיסיים: כשיורד גשם בפעם הראשונה וכולנו צועקים מהחלון 'יורד גשם!', כשהילדים מספרים לי משהו טוב שקרה להם והם מאושרים ממשהו, כשאני עושה תפקיד שמעניין אותי ואני מוצאת בו דברים".
מה הכי חסר לך בחיים?
"לא חסר לי כלום. אני מודה על מה שיש לי ומסתפקת בזה. ותמיד יש לי המחשבה שזה יכול להיות אחרת והכל יכול להשתנות בשניות".
מה את מחשיבה כנכס היקר ביותר שלך?
"הילדים שלי, החברים שלי והעבודה שלי. זה שהמקצוע שלי מפרנס אותי, אבל גם עושה אותי שמחה ומאושרת, זה לא מובן מאליו".
מי האמנים שהשפיעו על יצירתך?
"אני מושפעת מהכל. אני לא טובה בשמות אבל אני יכולה להגיד שבכל פעם שאני מתחילה לעבוד על תפקיד, אני נעזרת ברפרנסים. זה יכול להיות סרט, נגיד שאני רואה תפקיד של פרנסס מקדורמנד וזה מדבר אליי, או מוזיקה שאני שומעת או אפילו צילום או ציור שאני רואה".
אם לא היית שחקנית מה היית עושה?
"אני באמת חושבת שאני לא יודעת לעשות שום דבר אחר, מלבד להיות אמא ושחקנית. אבל יש לי קומוניקציה טובה עם מתבגרים ותמיד נמשכתי לשוליים, אז אולי הייתי עובדת עם נוער בסיכון. אני גם טובה עם צמחים ויכולתי לעבוד במשתלה, אבל השמש היתה גומרת לי על הוודג' — אז זה לא יקרה".
אורלי זילברשץ
מקום מגורים: תל אביב • מצב משפחתי: אמא לאלישע, עמליה וסופי • שחקנית תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה. זוכת שני פרסי אופיר ("שירת הסירנה" ו"כנפיים שבורות"), הוציאה את האלבום "הקברט של מירנדה". משתתפת בעונה החדשה של "סיפורים מהכורסה" שעלתה השבוע בכאן 11
