מזמורים, דראג ורוח שטות: התיאטרון בלונדון בימי החגים
מזמורים, דראג ורוח שטות: התיאטרון בלונדון בימי החגים
בירת בריטניה המושלגת והחגיגית מציעה מפלט מהכפור באולמות התיאטרון. עם גרסה עדכנית, תקינה פוליטית ומחממת לב של הקלאסיקה הקולנועית "אילו חיים נפלאים", באופרה הלאומית, ושלל מופעי פנטו לכריסמס ובראשם סר איאן מקלן שמחליף עשרות שמלות בחן רב
לונדון יפה מתמיד ברגעים אלה, מושלגת ומקושטת ככלה ביום חופתה, כלה קפואה אמנם (מה נסגר עם הכפור הזה?), ובכל זאת כולה חג.
איך יודעים שהגיע חג המולד? הסרט של פרנק קפרה משנת 1946,"אילו חיים נפלאים", משודר בכל ערוץ אפשרי. ובחג הנוכחי המתרגש עלינו לטובה, הקלאסיקה הקולנועית זוכה לראשונה בתולדותיה גם לגרסה אופראית, שמעוררת באמת את השאלה איך לא חשבו על זה קודם. האופרה הלאומית של אנגליה (ENO) מעלה על במתה הלונדונית הפקה גדולה ומרשימה על פי הסרט, עם כמה שינויים כמעט מתבקשים: גיבור הסיפור, ג'ורג' ביילי (שאותו מגלם בסרט ג'ימי סטיוארט), הוא עתה צעיר שחור (נשוי לאישה לבנה ואב לילדים שחורים), והמלאך השומר שלו, קלרנס, היה למלאכית בשם קלרה. התקינות הפוליטית שוקמה, אם כך, אבל העלילה נשארה כשהיתה.
תזכורת למי ששכח: ג'ורג' ביילי חולם לראות עולם ולבנות בניינים וגשרים, אבל מוצא עצמו תקוע בעיירה הקטנה שלו, מפני שהקריב פעם אחר פעם את שאיפותיו ואת האושר שלו למען משפחתו - אחיו הצעיר הארי (שאותו הציל מטביעה בילדותו) והבנק המשפחתי הקטן שהוא נקרא להציל אחרי מות אביו. ביילי חש תסכול והחמצה על כל מה שהיה יכול להיות ולא נהיה. אחרי מלחמות אינסופיות בנבל המקומי, הנרי פ. פוטר, טייקון חסר רחמים שעושק את העניים וחותר להשתלט על העיירה, וטרגדיה בזעיר אנפין ביילי מרים ידיים, מכריז כי מוטב היה אילו לא נולד כלל ועומד לקפוץ לנהר אל מותו. המלאכית קלרה, שהיא למעשה מלאכית בהמתנה, קופצת בעצמה לנהר בידיעה שג'ורג' ימהר למשות אותה משם, ואז היא מתגלה בפניו כמלאכית השומרת שלו ומראה לו איך היה נראה העולם בלעדיו.
הסצנה הזאת היא שיאה של האופרה, דווקא מפני שאינה מושרת כלל, אלא מדוברת. אחרי שהתרגלנו במשך יותר משעתיים לשמוע את הגיבורים מזמרים, ההלם שבלשמוע אותם מדברים כבני אדם יוצר פצצה דרמטית, כשעל הבמה המוחשכת חולפים בסך החיים האלטרנטיביים שג'ורג' לא נוכח בהם - הארי מת בילדותו למשל כי ג'ורג' לא היה שם כדי להצילו, אהובתו של ג'ורג' ואם ילדיו היא רווקה מזדקנת, ופוטר אכן השתלט על העיירה והחריב אותה. ג'ורג' מבין שהוא נגע בחייהם של כל כך הרבה אנשים ושלמעשה יש לו חיים נפלאים, ואז הבמה מוצפת באורות חג, מסופר הסיפור של נס הכריסמס הגדול שקרה לג’ורג’ (התושבים התגייסו כדי להשיב לו סכום כסף שאבד והרבה למעלה ממנו), קלרה זוכה סוף סוף בכנפיים והופכת למלאכית מן המניין, ולסיום השחקנים שרים עם הקהל מזמור חג, וצופים רבים שולפים ממחטות שהכינו מבעוד מועד ומוחים את הדמעות מעיניהם.
כמו הסרט, גם האופרה מחממת הלב מיועדת לכל המשפחה, ונושאת גם מסר אנושי של "תהיה בן אדם טוב והכל יסתדר בעצמו" או "שמח בחלקך, כי החיים הם מתנה", וגם ביקורת אנטי קפיטליסטית חריפה שלמרבה הצער אינה מתיישנת לעולם, ושמעלה בין היתר את הסוגיה האקטואלית מתמיד של דיור נאות ובר־השגה לכל אזרח (עוד אחד מחלומותיו של ביילי, שפוטר מנסה לסכל בעודו משכיר לחלכאי העיירה דירות איומות בתנאים מחפירים). הקטע הכלכלי מקבל משנה תוקף כשמתברר שהאופרה הלאומית עצמה נלחמת על חייה אחרי שהתקציב שלה קוצץ על ידי משרד התרבות הבריטי ב־40%. לפני תחילת ההופעה עלה אחד מזמרי הלהקה וביקש מהקהל לתרום למוסד ביד רחבה כדי למנוע את סגירתו.
איך יודעים שהגיע חג המולד, חלק 2? יש המון הצגות פנטו תחת כל עץ אשוח רענן. פנטו היא מסורת בריטית שהבריטים עצמם טוענים שזר לא יבין. זה התחיל במאה ה־16 ואולי אפילו ה־15, והשם נגזר מ"פנטומימה", אבל לא במובן האמנות האילמת ההיא של חנוך רוזן ומרסל מרסו. מדובר במופע היתולי, שוב לכל המשפחה, שמשלב סיפורי עם ואגדות עם בדיחות (חלקן גסות ודו־משמעיות, להנאת המבוגרים, בתקווה שהילדים יפספסו את הקריצות והגוונים הנסתרים) וסלפסטיק, שירים, ריקודים, גברים בבגדי נשים, ומעודד שיתוף פעיל של הקהל.
כשם שאין חנוכה בלי הצגות ילדים ופסטיגל (אפרופו חנוך רוזן), אין חג מולד בלי פנטו, והעידה על כך להפליא הגברת המבוגרת מאוד שישבה לידי וסיפרה לי שהוריה לקחו אותה כל שנה להופעת פנטו, וכעת בתה לקחה אותה, כמתנת חג. הגברת הזו צרחה במקומות הנכונים יותר מכל הילדים, ורקדה בהתלהבות מידבקת בקטעים המוזיקליים. ב
חלוף השנים הצטרפו יותר ויותר כוכבים למופעי הפנטו, אבל הכוכב של פנטו "אמא אווזה" הוא הזוהר מכולם, בפער. איאן מקלן, סר איאן מקלן בשבילכם, השחקן השייקספירי הדגול, שהיה מועמד פעמיים לאוסקר, כותב בתוכנייה (לצד תמונה שלו כפעוט בידי אמו), שהתאהב בתיאטרון כשראה בילדותו מופעי פנטו בלנקשייר שאחרי מלחמת העולם השנייה. ב־1962 הוא גילם את שוטר מספר 2 בפנטו של "אלאדין" באיפסוויץ', ושנים לאחר מכן שיחק פעמיים את האלמנה טוונקי, אמו של אלאדין, בהפקה מרכזית ב"אולד ויק". 17 שנים חלפו מאז והחשק לחזור לפנטו, אולי בפעם האחרונה, עקצץ בו שוב. בין לבין, הוא מציין בצניעות, היו יותר מ־300 תפקידים אחרים על הבמה, כולל המלך ליר והמלט (שביצע השנה, בגילו המתקדם, 83, בפסטיבל אדינבורו, במסגרת מופע מחול פרינג'י).
מקלן נושא מונולוג שייקספירי (מתוך "הסוחר מוונציה") גם ב"אמא אווזה", לתשואות הקהל, אבל מתברר שאין דבר שמשמח אותו יותר מאשר להחליף עשרות שמלות ופיאות, להשתטות (ובשום פנים לא להתבזות!) ולעשות צחוק מעצמו. במעמדו האיקוני הוא בהחלט יכול להרשות לעצמו לעשות כל מה שבא לו, וזה כולל השלכת ביצים (מזויפות) על הקהל, ריקוד סטפס (מזויף גם הוא, וקורע מצחוק), צילומים (מזויפים) עם הקרדשיאניות ועם מייגן והארי, חשיפת רגליו החסונות להפתיע, ובדיחות כמו "אני מביא הביתה קוקאטו" (זן של תוכי, שעשוי להישמע כמו "קוק אור טו", כלומר זין או שניים). הנבל הנסתר של העלילה (הכמעט לא קיימת), אפרופו מסרים כלכליים אקטואליים, היא חברת האנרגיה הלאומית (לקראת העלייה הקיצונית הצפויה במחירי החשמל והגז); יש גם עקיצות פוליטיות בסגנון "אם אתה ממש ממש טיפש תוכל להיות ראש ממשלה" ורמיזות תרבותיות עדכניות כמו "הלאמה הזאת מזדהה כחמור". שעתיים משכרות חושים של רוח שטות טובה חולפות ביעף, בתווך יש גם חתונה לסבית ונשיקה די ממושכת של מקלן עם הקומיקאי ג'ון בישופ שמשחק את הבעל של אמא אווזה (שהיא למעשה עקרת בית רגילה), להיטי דיסקו נוסטלגיים ומסרים דידקטיים חמודים כמו "הגשם את כל חלומותיך, אבל לעולם לא על חשבונם של אחרים" ובעיקר "אומלל מי שלוקח את החיים ואת עצמו יותר מדי ברצינות". ואמרו אמן!
5,000 כוכבים באוקספורד, יין חם ליד התמזה
פסטיבל החורף המסורתי במתחם התרבות שעל הגדה הדרומית של התמזה מתקיים עד 8 בינואר. הוא כולל שווקים ודוכני פופ־אפ, יין חם, תיאטרון בובות, מופעי חוצות ואירועים לכל המשפחה, כמו הצגות על פי צ'ארלס דיקנס ומחזמר חדש מאת דולי פרטון, תערוכות, ערבי קברט, ג'ז ומוזיקה קלאסית וכל מה שתבקש נפשכם. זה המקום להרגיש בו את הכריסמס במיטבו ובמלוא יופיו.
ואי אפשר בלי אורות החג הלונדוניים. את המומלצים ביותר בכריסמס הזה תמצאו בבית קנווד שבהמפסטד הית' (כולל מיצגי תאורה, מופעי לייזר וסאונד ושאר הפתעות), ברחוב קרנבי (בין היתר לשונות מתגלגלות של הרולינג סטונס ואיש שלג ענק), בקובנט גרדן וברחוב אוקספורד הבלתי נמנע (5,000 כוכבים מנצנצים, בקטנה). חג שמח.
