רננה רז: "אני עובדת על לא לחוש אשמה"
רננה רז: "אני עובדת על לא לחוש אשמה"
הכוריאוגרפית והשחקנית רננה רז עוסקת ביצירותיה בפוליטיקה דרך אנשים. היא היתה רוצה לשאול את דיוויד לינץ' על הצד האפל של החיים, לחיות באוסטין טקסס ולהיות שוב פעם נכדה. יש טעות אחת בעברית שמטריפה אותה, ואם לא היתה רקדנית בטח היתה מפצחת מעשי פשע
רננה רז
גיל: 43
• מקום מגורים: תל אביב
• מצב משפחתי: נשואה + 2
• רקדנית וכוריאוגרפית. יוצרת עצמאית בתחום המחול והתיאטרון, שחקנית טלוויזיה וקולנוע . משחקת בהצגה "השימוע" שעוסקת בפרשת פיטוריו של המורה אדם ורטה. מחר תעלה בסוזן דלל יצירת המחול "עבודה תלויה במקום" של להקת ענבל המשלבת קטעי ארכיון
איפה אנחנו תופסים אותך?
"על הדשא ליד להקת המחול ענבל במרכז סוזן דלל".
איך ואיפה את שותה את הקפה שלך?
"או בבית או באיזה בית קפה אקראי בדרך לעבודה. הפוך חזק על חלב שקדים. כל כך תל־אביבי מצדי".
עם מי היית רוצה לשבת על בירה?
"עם דיוויד לינץ’, הוא נראה לי אדם ממש מעניין ואני מתה על הקול והמבטא שלו. יש לי מלא שאלות על היצירה, על הצד האפל של החיים ואיך הוא נפגש עם הצד המואר".
על מה את עובדת עכשיו?
"אני לקראת בכורה של עבודה שיצרתי לענבל בשם 'עבודה תלויה במקום', שתעלה מחר. היא מתחקה אחר ההיסטוריה של הלהקה והדמות שייסדה אותה: שרה לוי תנאי. כשהתחלתי לצלול לעבודה, גיליתי שהיא פשוט היתה אישה נועזת בצורה בלתי רגילה, שהקימה מפעל אמנותי די חתרני ומטורף שלא קיבל לתחושתי את המקום הראוי לו. במקביל אני ממשיכה להציג את 'השימוע' שעוסק בדברים שנשא המורה לאזרחות אדם ורטה כשפוטר ממשרד החינוך. בעיניי זה טקסט חובה לכל אזרח ישראלי. האירוע התיאטרוני הזה בכל פעם נהיה יותר רלבנטי ואקטואלי. זה טקסט שנאמר לפני מבצע צוק איתן ולפני פרשת אלאור אזריה, והוא היה קצת נבואי. אם לא נותנים תשומת לב ומקיימים דיון מעמיק או מורכב, אז בסוף המציאות מגיעה וקורעת את הציבור לשניים. המוטיבציה היא תמיד סיפורים ואנשים. אבל גם לעבודה עם ענבל יש ממד פוליטי חזק. שרה לוי תנאי היתה דוגמה למה זה פוליטיקת זהויות עוד לפני שדיברו על זה: אישה תימנייה שגדלה בחינוך אשכנזי וקיבלה סטירות מכל הצדדים".
מה השריטה שלך?
"אני אלרגית למי שאומרות שהן 'ברות מזל' במקום 'בנות מזל'. אין כזאת מילה 'ברת'. זה מטריף אותי ואם מישהי משתמשת בזה, אז כמו בפרק טיפוסי של סיינפלד: זה עושה לי טרן־אוף מטורף".
מה העצה הכי טובה שקיבלת?
"חברי עופר עמרם אמר לי שבתהליך היצירה כדאי לתת להכל להיות, כי רעיונות לא מתאימים נושרים מאליהם".
איזה כוח־על היית רוצה שיהיה לך?
"להבריא אנשים".
מי בעינייך האדם הכי סקסי?
"אני מחויבת להגיד בן זוגי אור מורן שאני מוצאת אותו סקסי. ואם את שואלת ככה בכללי, אז אני אלך על ג'ף ברידג'ס".
למי את מתגעגעת?
"לסבתא וסבא שלי, ולזה שיש לי סבא וסבתא, זו פונקציה שחבל שלא נמשכת כל החיים. הייתי מאוד קרובה אליהם, אהבתי להיות אצלם ולדבר איתם ושהם באים לראות דברים שאני עושה".
איפה הכי היית רוצה לגור?
"אני מאוד אוהבת את תל אביב אף שהיא נהיית יקרה בצורה בלתי נסבלת. אם לא כאן אז באוסטין טקסס: כשהייתי שם הרגשתי שאני בסיקסטיז ושיש גם אמריקה אחרת. עיר מדליקה שכמעט כל מי שגר בה הוא מוזיקאי או מנגן או קשור ללהקה, וזה ממש משפיע על הווייב של העיר".
על מה את אוהבת להוציא את הכסף שלך?
"על חופשות. על חוויות שנצרבות בזיכרון".
מה היית רוצה לשנות בעצמך?
"שברתי את הרגל לפני חודשיים באמצע הופעה וכל תהליך הריפוי היה מאוד משמעותי, ואחד הדברים שחוויתי בצורה חזקה זה שאני פשוט אסירת תודה על הגוף שלי ואני אוהבת את עצמי וכמה תחושה כזו מקדמת את ההחלמה, אז אין לי שום טענה".
על מה יש לך רגשות אשם?
"היו לי רגשות שהיו קשורים באימהות והורות, אבל להסתובב עם רגשות אשם זה לא בריא: זה רעל שאנחנו מכניסות לגוף ואני ממש עושה עבודה כדי לא לחוש אשמה, כי בכל זאת אני פולנייה ודור שלישי לניצולי שואה".
מה את מחשיבה כהישג הכי גדול שלך?
"שאני חיה חיים של יצירה, שאני עובדת במשהו שאני אוהבת מאוד ומתפרנסת ממנו".
מה מפחיד אותך?
"אלימות, גזענות ובורות. מה שקורה עכשיו במדינה ובעולם מפחיד אותי. אני מזכירה לעצמי שדברים הם לא סתם וגם במפחידים האלו מתגלים דברים טובים, וזה איזשהו איזון בטבע".
מה עושה אותך מאושרת?
"אני מאושרת הרבה פעמים, אני לוקחת הרבה רגעים בחיים ומבינה שהם לא מובנים מאליהם ונהנית מהם: להיות עם המשפחה שלי, לפתח או להבין משהו בתהליך יצירה, שמש עושה אותי מאושרת, לרכוב על אופניים. כשהתחלתי לדרוך על הרגל וללכת שוב אחרי השבר עשה אותי מאוד מאושרת".
מה הכי חסר לך בחיים?
"אולי שעות שינה".
מה את מחשיבה כנכס היקר ביותר שלך?
"חשיבה יצירתית".
איזו תכונה את הכי מעריכה אצל החברים שלך?
"שהם יודעים להקשיב, אבל לא רק. הם יודעים גם לתת לי איזושהי רפלקציה על מה שהם שומעים, עוזרים לי לראות דברים אחרת. וכמובן חוש הומור".
מי האמנים שהשפיעו על יצירתך?
"דיוויד לינץ', Peeping Tom, מיכה אולמן וסטיבי וונדר".
אם לא היית כוריאוגרפית ויוצרת מה היית עושה?
"לומדת קרימינולוגיה. יש לי זיכרון מאוד טוב לפרטים, ואני מרגישה שיש לי חוש לפענח מניעים של אנשים ולהתחקות אחרי אופן מחשבה קרימינלי. הייתי רוצה לפצח פרשיות".
