אנרגיה חלופית: המלצות לשעות של פנאי
אנרגיה חלופית: המלצות לשעות של פנאי
ציור של זויה צ'רקסקי שיוצג בגלריה רוזנפלד, להקת הפאנק־רוק שייגעצ במופע חגיגי, לבנות רכב שטח ירחי, הספר המרתק ״הבחירה״ שרואה אור בעברית לרגל יום השואה הבינלאומי ועוד
מופע
לחזור לגיל 20 עם שייגעצ
20 שנה אחרי שיצא האלבום הראשון שלה "ניו יורק רפיח" ועשור אחרי שהתפרקה, מתאחדת להקת הפאנק־רוק שייגעצ למופע חגיגי שיתקיים הערב בהאנגר 11 תל אביב. האלבום מכר בזמן אמת 7,000 עותקים, הישג בלתי מבוטל לתקופה ולסגנון, וזכה עם השנים למעמד של קאלט. הסולן יובל מנדלסון היה אז רק בן 19, טוראי בהנדסה קרבית שכתב שירים מדם לבו על מה שהעסיק אותו באותם ימים (אהבות נכזבות, למשל). זכורים בעיקר שיר הנושא "ניו יורק רפיח", הגרסה המקורית והבועטת ל"פרח נתתי לנורית", "עושה ביד" ו"את דומה לכלב". האלבום נוטף רוח נעורים ורצון לטרוף או לתקן את העולם, והעטיפה בלתי נשכחת — תפוז עם סיגריה תחובה בפה.
"אלה השירים הראשונים שכתבתי וזה שאני דלוק עליהם גם אחרי 20 שנה, זה לא פחות מנס גלוי", אומר מנדלסון. "בהופעה ננגן את כל שירי האלבום, כולל שירים שלא ניגנו בהופעות אפילו בזמן אמת, וזה לא אמור לקרות שוב ב־20 השנים הקרובות, כלומר עד לחגיגות ה־40, שיהיו בסימן שיבה ומפרקים דואבים. ככה שעדיף לתפוס אותנו עכשיו".
מאיה נחום שחל
ילדים
לבנות רכב שטח ירחי
שבוע החלל הישראלי שמתקיים במתכונת דיגיטלית בשל האומיקרון מציע שפע של פעילויות אינטראקטיביות לסוף שבוע חורפי או מבודד. מתוך ששת התחומים של משחקים אינטראקטיביים לגילאי יסודי עד תיכון בחרתי להתנסות ב"חלליות או לא להיות", "מבוכים ומאדים" והנחתת חללית. לא בטוח שפספסתי קריירה של מהנדסת חלל, טייסת או נהגת רובר, אבל היה מספק בהחלט לבנות לוויין תצפית וגם רכב שטח ירחי. בנוסף, גיליתי שלהנחית משגר רב־שימושי זו כנראה לא משימה פשוטה גם כשהיא רק בכאילו. אז אם אתם חולמים להיות הנציג הבא של ישראל בחלל, או אם סתם מתחשק לכם להשתעשע במשחקים חביבים, הם זמינים ללא תשלום באתר. space.gov.il
מאיה נחום שחל
אמנות
להפגין סולידריות למען חופש הביטוי
העבודות שהוסרו מהתערוכה ״הממסד״ במוזיאון רמת גן, בעקבות התערבותו הבוטה של ראש עיריית גן, כרמח שאמה-הכהן, יוצגו בסוף השבוע בשעות 14:00-11:00 בעשרות גלריות בתל אביב. כזכור, לאחר פתיחת התערוכה במוזיאון המחודש, הורה ראש עיריית רמת גן כרמל שאמה הכהן להסיר את העבודה ״ירושלים״ של דוד ריב, בטענה כי היא גזענית ומבזה. כתגובה ובצעד של סולידריות וגבורה הוציאו האמנים שהציגו לצד ריב בתערוכה את העבודות שלהם מהמוזיאון.
המחווה של חללי התצוגה בסוף השבוע יפה וסימבולית, והיא מצהירה כי שדה האמנות מאוחד ואינו מוכן עוד לקבל תכתיבים של פוליטיקאי זה או אחר, וכי במדינה דמוקרטית יש לייצר גבול ברור בין אמנות לפוליטיקה, ולא לאפשר למצבים לא תקינים כאלו להתרחש שוב. הגלריות המשתתפות: דביר, ברוורמן, גבעון, גלריה הר־אל, גורדון, בנימין, רו־ארט, רוזנפלד, שלוש, אלון שגב, מגזין III, נסימה לנדאו, גלריה אלמסן, נגא, עינגע, מנשר, מקום לאמנות, זימאק, אלפרד, אינדי, גלריה P8, חנינא, נולובז, המקרר, הקומה השלישית משמאל, מאיה, הלובי מקום לאמנות, ארטפורט, גלריה 4, הגלריה האוניברסיטאית לאמנות וחלל הפרויקטים פרטר.
דנה גילרמן
ספר
למצוא השראה בסיפור שואה יוצא דופן
כשאחותה של אדית אווה אגר פנתה אליה באושוויץ ושאלה אותה: ״איך אני נראית?״, עמדה מול אגר אפשרות בחירה: להתמקד במה שאבד, או במה שעדיין נשאר. והיא ענתה לאחותה: ״העיניים שלך כל כך יפות, מעולם לא שמתי לב אליהן״. אדית אווה אגר, יהודייה נמרצת בת 95, ילידת בודפשט שנשלחה עם משפחתה לאושוויץ בפסח 1944, שרדה איכשהו את כל זה. הוריה לא שרדו, וכשבאו החיילים האמריקאים לשחרר את המחנה, חילצו אותה מתוך ערימת גופות.
אבל אגר ידעה שבכל נקודה בחיים יש אפשרות בחירה, גם אם זו הבחירה איך להתייחס אל מציאות שאי אפשר לשנות. היא הקימה משפחה, היגרה לארה"ב, בגיל 40 החליטה לעשות דוקטורט בפסיכולוגיה, ועשתה חיל כמטפלת קלינית. היא טיפלה בחיילים הלומי קרב, בחולי סרטן, והתמחתה בפוסט טראומה. את קורות חייה, הריפוי העצמי שעברה ומספר מקרים של מטופלים היא מתארת בספר מרתק שנקרא ״הבחירה״ ורואה אור כעת בעברית (הוצאת מטר) לרגל יום השואה הבינלאומי. אופרה וינפרי כבר אימצה אותו בחום ואירחה את אגר בתוכניתה. ״אפילו בגיהינום התקווה יכולה לפרוח״, היא כותבת. סיפור מעורר השראה.
שירי לב־ארי
סרט
לגלות קולנוע ישראלי קצר ומשובח
בשעה שמפיצי הקולנוע חוששים עדיין להפיץ סרטים ישראליים, שרק הולכים ומצברים במחסנים, מחכים לתזמון אידיאלי שלעולם לא יגיע, בוחרים שלושה יוצרים עצמאיים לקחת יוזמה ולקבץ שלושה סרטים קצרים מעולים ולהפיץ אותם יחד כסרט באורך מלא תחת הכותרת “לחזור”, חפשו אותה בסופ”ש בסינמטק תל אביב. הראשון הוא אבישי סיון שבסרטו “מותו של זה” (שזכה בפרס הסרט הקצר בפסטיבל ירושלים), אחרי שיצר את “המשוטט” ו”תיקון” הוא ממשיך לחקור, במבט שהוא בו בזמן פיוטי ונוקשה, סיפורים המתרחשים במאה שערים, והפעם מפגש של חוזר בשאלה עם אחיו החסידיים.
הסרט השני הוא “מה שלא נשבר”, שביימה אלינור נחמיה ושהוקרן בפסטיבל קאן. הילה רוח ורבקה ויזנפלד בסרט אינטימי על שתי נשים. הסרט השלישי, ויצירת המופת מבין השלושה, הוא “התאונה”, יצירה היברידית בין תעודה ועלילתי שבו לוקח הבמאי אמרי דקל־קדוש את בני משפחתו לשחזר את תאונת הדרכים שהרסה את חייהם כשהיה ילד. לא ברור למה המשפחה הסכימה להיכנס לטירוף הזה אבל התוצאה (שזכתה בפרס אופיר לסרט הקצר) פשוט עוצרת נשימה.
יאיר רוה
