עדנה מזי"א: "אני מתערבת בכל מה שלא ענייני"
עדנה מזי"א: "אני מתערבת בכל מה שלא ענייני"
המחזאית עדנה מזי"א מקלפת את האמת ביצירותיה, אוהבת לחנך מנהלים, מיואשת מיחסנו לאוקראינה, לא שמה על יום שישי, מרגישה שמאוחר מדי לשנות את עצמה, רגשות אשמה כבר לא פועלים עליה וכסגנית יו"ר ועד הבית ישיבות דיירים עוד מצחיקות אותה
עדנה מזי"א
• גיל: 72
• מקום מגורים: תל אביב
• מצב משפחתי: גרושה. אמא לשניים
• מחזאית, סופרת, תסריטאית ובמאית. השבוע (24.3) עולה בתיאטרון בית ליסין המחזה החדש שלה "זוג" בבימוי אילן רונן
איפה אנחנו תופסים אותך?
"אחרי ישיבת ועד בית סוערת מאוד. אלה עניינים כל כך זעירים שמטופלים בכזאת היסטריה שזה משעשע אותי בכל פעם מחדש. ענבל פינטו היא יו"ר הוועד ואני הסגנית שלה".
איך ואיפה את שותה את הקפה שלך?
"מקינטה במרפסת בשש בבוקר".
עם מי היית רוצה לשבת על בירה?
"כרגע הכי הייתי רוצה לשבת עם הבן שלי שעבר עם משפחתו לגור בקוסטה ריקה. אם יש מישהו שאני אפגוש לבירה זה הוא. אנחנו כל היום בפייס טיים והאמת היא שאני מדברת איתו יותר ממה שדיברתי כל החיים".
על מה את עובדת עכשיו?
"השבוע יוצאת ההצגה החדשה 'זוג' שכתבתי לבית ליסין. אילן רונן מביים ומשחקים רמי הויברגר, שירי גולן, דניאל גל ותום חגי. אני מאוד נרגשת לקראת ההצגה הזו. זה על שני זוגות, צעיר ומבוגר. חייו של הזוג המבוגר מאוד טובים עד שיום אחד האישה תוקעת סכין בירך של בעלה ועל פניו אין לזה שום סיבה. הזוג הצעיר הם הפרקליטים במשפט וזה כתוב כמחזה בלשי. בכל פעם יורדת עוד קליפה ומתגלה עוד אמת מאחורי הקודמת.
"בנוסף קיבלתי פיתוח לסדרה שהגשתי ל־HOT על אישה זקנה ואקסצנטרית, פרופ' לרפואה משפטית בעברה, שאוהבת להציץ עם הנכדה שלה לבתים של השכנים וכך הן עולות על פרשייה שהן יוצאות לחקור".
מה השריטה שלך?
"הצורך לחנך. בעיקר את קשי החינוך. זה בדרגות של שריטה כי אם אני אלך ברחוב ואראה אמא צועקת על ילד, זה לא יעבור על ידי, אני חייבת להתערב. אני מתערבת בכל הדברים שהם לא ענייני וכל יום אני שומעת את המשפט 'זה לא עניינך' ולא יכולה לשתוק מול עוולה בוטה. אני בעיקר אוהבת לחנך מנהלים מכל סוג, אלה שיש להם את הכוח ביד".
מה העצה הכי טובה שקיבלת?
"מהאורקל מדלפי: 'דע את עצמך'".
איך את אוהבת להעביר את שישי בצהריים?
"כמו את שאר הימים בשבוע. אני בכלל לא שמה לב שיום שישי עד שאני שומעת את הצרחות של אופירה וברקו בטלוויזיות של השכנים".
איזה כוח־על היית רוצה שיהיה לך?
"הדמיון שלי לא הולך למקומות לא ריאליים".
באילו נסיבות יוצא לך לשקר?
"בהרבה נסיבות בלית ברירה. בשבוע שעבר בתי סיפרה שלנכדה יש טיפה חוֹם וזה יום התחפושות בגן, אז אמרתי לה 'שטויות, תני לה חצי אקמול ותשלחי אותה'. היא היתה כל כך מזועזעת ואמרה 'את רוצה שאני אשקר לגננת?'. חטפתי ממנה ועכשיו אני בעונש, ובדיוק עומדת בפינה".
מי בעינייך האדם הכי סקסי?
"חברתי הלית ישורון"
למה את מתגעגעת?
"יש לי זיכרון אחד שחוזר כל הזמן: בצעירותי הייתי עם חבר בבית שלו בקונטיקט על גדות אגם קפוא. בחוץ ירד שלג ושמענו תקליט שנקרא 'אדאג'יו'. לראות את השלג ולשמוע את האדאג'יו היה רגע מופלא שקלטתי באותו רגע שהוא מופלא".
איפה הכי היית רוצה לגור?
"איפה שאני גרה, בדירה שלי עם המרפסת".
על מה את אוהבת להוציא את הכסף שלך?
"על הילדים והנכדים".
מה היית רוצה לשנות בעצמך?
"הכל אם אפשר, אבל זה לא ריאלי ואני כבר לא אטרח לשנות את עצמי עכשיו. 'צוּ שפעט', כמו שאומרים אצלנו בעדה ('מאוחר' מדי ביידיש)".
על מה יש לך רגשות אשם?
"הם הולכים ודוהים עם השנים, לשמחתי הרבה. הם כנראה כבר לא מביאים תועלת. רגשות אשמה מביאים אותך לפעולה וכיום כנראה אין לי הצורך לפעולה".
מה את מחשיבה כהישג הכי גדול שלך?
"המשפחה שלי. ברור".
מה מפחיד אותך?
"כלום. לא מפחדת. רק על הבריאות של המשפחה והחברים הקרובים, אבל זה פחד נורמלי".
מה שקורה ברוסיה אוקראינה מפחיד אותך?
"אני בזעזוע ממה שקורה עם הפליטים, שאני ממש חושבת שמישהו עובד עלינו ועוד רגע נראה איך העם היהודי הנפלא הולך בהמוניו ומביא פליטים הביתה. אני לא יכולה להאמין שזה מה שקורה. התמונה הזאת של הילד בן ה־7 שהולך ובוכה ומדינת היהודים שותקת. זה נורא".
מה עושה אותך מאושרת?
"פרויד כתב שאושר לא כלול בתוכנית הבריאה המקורית. אף פעם לא ציפיתי לאיזה אושר שעולה על גדותיו. אני רואה את הנכדים שלי חמודים, טובים ויפים וזה הכי קרוב לאושר".
מה הכי חסר לך בחיים?
"לא יכולה לחשוב על משהו. המון וכלום".
מה את מחשיבה כנכס היקר ביותר שלך?
"הדמיון".
איזו תכונה את הכי מעריכה אצל החברים שלך?
"טוב לב, יושר, חוסר צדקנות, אנטי טהרנות".
מי האמן שהכי השפיע על יצירתך?
"הפעם הראשונה שממש הרגשתי שהושפעתי בצורה שטולטלתי היתה כשראיתי את ההופעה ‘1980’ של פינה באוש. יצאתי מסוחררת ומרחפת, לא ידעתי שיש דבר כזה. מאז ראיתי את כל ההופעות שלה בארץ ובעולם.
"לאחרונה ראיתי את פליאצ'י שביימה ענבל פינטו באופרה הישראלית ומאוד נהניתי. אני גם פריקית של קריאה, קוראת שעות ביום ורק ספרות טובה — אחרת אני לא מסופקת. קראתי את כל הספרים של ג'ונתן פרנזן פעמיים ואת 'חירות' שלוש פעמים. עכשיו חזרתי לטוני מוריסון שגם אותה אני אוהבת אהבת נפש".
אם לא היית מחזאית וסופרת מה היית עושה?
"מחנכת, כמובן".
