חיים פרמונט על יצירתו "דרום אדום": "זו יצירה שאמורה לעורר כאב"
חיים פרמונט על יצירתו "דרום אדום": "זו יצירה שאמורה לעורר כאב"
לאחר 7 באוקטובר חש המוזיקאי הקלאסי עטור הפרסים חיים פרמונט צורך להגיב לאירועים. ביצירה "דרום אדום", שתבוצע לראשונה בשבוע הבא, הלחין ארבעה שירי משוררים שמתייחסים לאירוע. "יש מקומות שצריך לשיר גם מחוץ לאזור הנוחות", הוא אומר
ביום שבת 7 באוקטובר היה המלחין הקלאסי חיים פרמונט בחו"ל ולא הצליח לחזור לארץ. הוא דיבר עם חברו מהממ"ד בקיבוץ בארי ובהדרגה החל להבין את גודל האסון. "כשחזרתי לארץ, הרגשתי שאני חייב להגיב על זה באופן אמנותי ולכתוב יצירה קלאסית מקורית והתחלתי לאסוף טקסטים שילוו אותה", הוא מספר.
כך נולד הקונצרט "דרום אדום" שיפתח ב־14 באוקטובר את העונה של התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון בניצוחו של רתם ניר, וכולל ארבעה שירי משוררים שמילותיהם יוקרנו על מסך, עם זמרת המצו־סופרן רונה שרירא ומקהלה, ובחלק השני תבוצע היצירה "וריאציות אניגמה" של אלגר. לדבריו, "היצירה הזאת, מצד אחד, מבכה את הזוועה של האסון ומצד שני, יש בה זעקה ומחאה למי שמאמין (וגם למי שלא). החלטתי לקרוא לה דרום אדום בגלל פריחת הכלניות בדרום וגם בגלל הדם הרב שנשפך".
פרמונט (74), פרופ' באקדמיה למוזיקה ומחול בירושלים, מלחין הבית של התזמורות הסימפוניות חיפה והישראלית ראשון לציון וזכה בפרסים רבים, בהם פרס התחרות הלאומית למלחינים, פרס אקו"ם, פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה ופרס ראש הממשלה. הוא בחר ארבעה טקסטים מתקופות שונות שנוגעים למצב במישרין או בעקיפין: "בארי" מאת עדי בלכמן־סופר, "קדיש" מאת אסף גור, "בלי דעת" מאת אלי אליהו ו"אל חנון" מאת המשוררת היידית המנוחה קדיה מולדובסקי.
הוא פגש את שלושת המשוררים שבחיים ומספר שהם "כתבו מדם לבם בלכמן־סופר כתבה בימים הראשונים שלאחר הטבח שיר שנגע ללבי על החוויה שבכל שנה אנחנו יורדים לדרום לראות את פריחת הכלניות והשנה לא יהיה מי שיבוא לראות. והשיר של גור מתחיל כקדיש ומקבל תפנית: 'יתגדל ויתקדש שמי רבא/ ואף אחד לא בא/ כמה אלפים קראו לו בשבת בבוקר זעקו את שמו/ התחננו בדמעות שרק יבוא/ אבל הוא שבת מכל מלאכתו'. יש שיבינו את זה כמחאה ויש שיבינו את זה כקדיש אמיתי על הנרצחים".
השיר "אל חנון" של מולדובסקי הוא שיר תפילה שנכתב ביידיש ב־1945, כשהתבררו ממדי ההשמדה של יהודי אירופה בשואה, וזכה לכמה תרגומים. פרמונט תרגם אותו מחדש: "אל חנון/ בחר לך עם אחר/ לעת עתה עייפים אנו מלמות וממוות/ ולא נותרה בנו תפילה". "השיר רלבנטי בגלל סוג המחאה שיש בו, והשיר של אלי אליהו נכתב לפני המלחמה, אבל אני רואה בו כזה שמתייחס גם למה שעובר עלינו וגם למה שקורה בצד השני, ובכלל למה שקורה לאזרחים במלחמה".
חלקים רבים מהיצירה אינם מושרים בל קנטו (שירה יפה) ולפי פרמונט יש לכך סיבה. "יש מקומות שצריך לשיר מחוץ לאזור הנוחות כי יש בזה זעקה ואני מקווה שזה ייכנס ללבבות. אני מודה שזה לא מסוג היצירות שנותנות הרגשה של סיפוק אמנותי, הקהל לא הולך הביתה בהרגשה נוחה. זו יצירה שאמורה לעורר אי־נוחות וכאב".
לא הכנסת ממד פוליטי אקטואלי?
"לא הרגשתי צורך. אני איש פוליטי והולך להפגנות אבל בפן האמנותי לא כל כך עוסק בזה. בכתיבה שלי אני עוסק בהוויה הישראלית באשר היא".
היצירה נכתבה בארבעה חודשים בלבד, זמן קצר במונחים של מוזיקה קלאסית. "כשפניתי לתזמורת, ההיענות היתה מיידית והיצירה נכתבה בחיפזון ובלחץ זמן, אבל לא היתה יכולה להיכתב אחרת, מתוך צורך ודחף להגיב על הוויית החיים. אולי זה חלק מהעניין".
המשורר אסף גור (47) כתב את "קדיש" כמה ימים אחרי 7 באוקטובר. "זה הגיע מתוך השבר והזעזוע שעברו על מדינה שלמה. יש רגעים שמחפשים את המילים בשביל לפרוק, בשביל התרפיה, אז ישבתי וכתבתי את השיר. התלבטתי אם להעלות אותו לרשת כי זה טקסט מאוד מצמרר עם תיאורים קשיםאבל קרה דבר מדהים: השיר קיבל חיים משלו עם אלפי שיתופים ונהפך לוויראלי, והיה גם מיעוט שפחות התחבר לתוכחה נגד אלוהים והממשלה. סיפרו לי שהקריאו אותו בלוויות של נרצחים, ולאחרונה הוא יצא באנתולוגיה דו־לשונית ‘השבעה’ בעברית ואנגלית, עם שירים שנכתבו בעקבות 7 באוקטובר".
גם פרמונט הגיע אליו אחרי שקרא את השיר ברשת, ולדברי גור, שפחות מחובר לעולם המוזיקה הקלאסית, "אני מאוד סקרן לשמוע מה פרמונט עשה איתו. נתתי לו חופש מלא".
גור מתעסק בכתיבה הרבה שנים, בעברו היה בין השאר כתב פלילים ב"מעריב". "הרבה שנים סיקרתי זוועות אבל שום דבר לא מתקרב למה שקרה ב־7 באוקטובר. אני כותב בהרבה פורמטים, אבל שירה — לרוב למגירה. וגם חלק מהטון של השיר הזה הוא של כתב חדשות. אני חושב שמה שחיבר הרבה אנשים זה השילוב בין שתי התפילות הכי מוכרות ביהדות: הקדיש והקידוש. וכמו שעלתה השאלה איפה אלוהים היה בשואה, אפשר לתהות איפה הוא היה ב־7 באוקטובר".
יש לך קשר אישי לאירועים?
"מאיה ואיתי רגב שהיו חטופים בעזה וחזרו בעסקת השבויים הם בני משפחה רחוקים שלי. ואני חבר של אביב הברון שאחותו ושני גיסיו נרצחו בבארי ועוד שבעה מבני משפחתו נחטפו לעזה, והייתי מעורב רגשית גם בסיפור הזה".
