עמי סמולרצ'יק: "חסרות לי מרפסת יותר גדולה וממשלה שפויה"
עמי סמולרצ'יק: "חסרות לי מרפסת יותר גדולה וממשלה שפויה"
השחקן המוכר משחק עכשיו בשלוש הצגות בהבימה וב”יוני אפס", סרט שהוא מגדיר כ"הרפתקה על שריפת אייכמן". הוא אוהב לחפור לאנשים, רוצה להיות המשוגע במקום שבו כולם נורמלים, לא נוסע לשום מקום בלי המקינטה שלו, מרגיע חרדות עם שיטוט ברחובות וחושב שאשתו היא האדם הסקסי בעולם, ואמא שלו גם
איפה אנחנו תופסים אותך?
"אני בדרך לאחד מהמקומות האהובים עליי בעיר, חוף גורדון עם טבילת בוקר זו התרופה שלי לבריאות הנפש".
איך ואיפה אתה שותה את הקפה שלך?
“את הקפה הראשון של הבוקר אני שותה בבית: מקינטה. אני מכור למקינטה שלי כל כך שגם כשאני נוסע לחופשות בחו"ל, אני מביא אותה איתי".
עם מי היית רוצה לשבת על בירה?
"על כוס יין בפריז עם פיליפ גולייר, האיש הכי מצחיק שפגשתי מימיי. איש תיאטרון, מורה למשחק וליצן שהשתתפתי אצלו בכיתת אמן לפני 20 שנה. הוא נתן לי ציון אפס במלודרמה וציון 10 בחדוות המשחק, ועד היום אני משתדל לזכור את זה כי בשבילי זה הדבר הכי חשוב במקצוע".
על מה אתה עובד עכשיו?
"מאז המלחמה ועד לפני חודש יצאתי עם שלוש הצגות חדשות בהבימה: 'הגברת הראשונה' על גולדה, 'שוסטרמן', פרודיה על סרטי שרלוק הולמס, ו'חתונה מאוחרת' המבוססת על הסרט של דובר קוסאשווילי. עכשיו יצא הסרט 'יוני אפס' של תום שובל שביים ג'ייק פלטרו, שם גילמתי את ניצול השואה שמקבל את התפקיד לשרוף את הגופה של אייכמן. אבא שלי היה ניצול שואה והיה מרגש לקחת חלק בסרט. זה לא סרט כבד — זו הרפתקה. ובמקביל התנדבתי להופיע עם חברי הטוב אורי הוכמן בפני מפונים בבתי מלון עם ההרכב הוותיק שלנו 'פלפל אל חאפלה', שבו אנחנו שרים שירים של פלפל אל מסרי".
מה השריטה שלך?
“אני מדבר בלי סוף, חופר ברמות גבוהות, אין יום שאני לא שומע בבית את המשפט 'אבא, די. אתה חופר!'. אני כל כך אוהב לחפור שאני חופר גם עם אנשים אקראיים, לפעמיים אנשים ניגשים אליי ברחוב אומרים לי 'זוכר שדיברנו ברישיקש? זוכר את הטיפ שנתת לי בסנטר?'. אני אוהב את השריטה הזאת והכי אוהב שאשתי רואה אותי חופר למישהו ואז היא בשקט מהצד רומזת לי בפרצופים: 'עמי, שחרר, אכלת לו את כל הראש'״.
מה העצה הכי טובה שקיבלת?
"'תהיה אתה משוגע ושכל השאר יהיו נורמליים'. לפני יותר מ־20 שנה הייתי אצל אושו בהודו. נחשפתי שם להקלטות שלו וזה אחד הדברים שהכי תפסו אותי אצלו".
מי בעיניך האדם הכי סקסי?
"אם אני לא אומר אשתי — אז עורפים לי את הראש, אז אני אגיד שאחרי אשתי אמא שלי, גם איתה אני לא רוצה להסתבך".
למה אתה מתגעגע?
"אני מתגעגע כשרובי, הבן שלי הגדול בן ה־16, מספר לי שהוא ישב כל הלילה עם החברים שלו בכיכר דיזנגוף ודיברו, וכשאמיר, הבן המרכזי שלי בן ה־14, מספר לי בהתלהבות על הסרט 'חולית' שבדיוק סיים לראות. אז אני נזכר בנעורים שלי בעיר התחתית בחיפה וקצת מתגעגע לתקופה של התמימות, של החלומות, שלשמים אין גבול, הגיל שגיליתי יחד עם חבריי את הדבר הכי קסום בעולם: אמנות, מוזיקה, מחול, תיאטרון וסרטים. היום יותר מתמיד אני חושב שאמנות זה החיים ואין חיים בלי אמנות".
איפה הכי היית רוצה לגור?
"אני גר בתל אביב 33 שנה אבל רק כשבני הבכור נולד אמרתי בפעם הראשונה בקול רם: 'אני תל־אביבי'. בשבילי זו העיר הכי מדהימה בתבל. עד היום אני מתלהב אם אני מגלה קיצור דרך שלא הכרתי, עדיין לא החלטתי איזו שדרה הכי יפה, ואני מתרגש מלראות בפתחי הבתים את שלטי הזיכרון לאמנים הגדולים שחיו פה".
על מה אתה אוהב להוציא את הכסף שלך?
"על מסיבות טכנו. בגיל 17 הייתי פעם ראשונה במועדון ועד היום זאת האהבה הכי גדולה שלי. היו תקופות של יותר ותקופות שבכלל לא, אבל בשנים האחרונות אני ממש על זה, ולא מרפה. בכל שבועיים־שלושה חייב לרקוד ולשמוע את הצלילים האלקטרוניים חודרים לי לגוף ולנשמה כמו בן אדם שלא אכל כל היום וחייב להכניס משהו לבטן, אחרת הוא מתעלף. לפעמים אני מרגיש שהתפקיד שלי ברחבה הוא לתת לצעירים תקווה שהאהבה לרקוד במועדון לא אמורה להסתיים כשמתחתנים ומקימים משפחה".
מה היית רוצה לשנות בעצמך?
"הייתי רוצה להיות יותר חרוץ".
על מה יש לך רגשות אשם?
"שאני לא מתנדב מספיק. בתור אבא שאמור לתת דוגמה לילדים שלו, התנדבות היא דבר חשוב ואני לא עושה את זה ואני מסתובב עם זה כל הזמן — אבל אולי זה עוד יקרה".
מה אתה מחשיב כהישג הכי גדול שלך?
"שהתאהבתי באשתי חיה והקמתי איתה משפחה. בזכותה ובזכות הילדים אני חיי חיים סוערים, מלאי תשוקה ואהבה".
מה מפחיד אותך? והאם זה השתנה אחרי 7 באוקטובר?
"מפחידה אותי הממשלה המטורפת ואחרי 7 באוקטובר עוד יותר. אין יום שלא עוברים בי פחד וחרדה על מה שעוברים החטופים, על החיילים שנלחמים, על הנידוי שלנו בעולם, על שלושת הבנים שלי שעתידים ללכת לצבא, ויחד עם זאת אני אדם עם תקווה ואמונה שהטוב ינצח ומתוך הכאוס ייוולד משהו חדש. זה אולי ייקח עוד 10 שנים, אולי 50 — אבל בסוף זה מה שיקרה".
מה מקום המפלט שלך בימים אלו?
"המפלט שלי זה להסתובב בחוץ. אני פשוט יוצא החוצה ועושה הליכה ומסתובב ברגל, זה תמיד מרגיע חרדות ומשקיט את הראש".
מה עושה אותך מאושר?
"להיות אצל אמא שלי בת ה־85 שגרה ביקנעם, לשתות איתה קפה ולרכל, לצרוך עם אשתי אמנות, לנהל שיחות עומק עם הבנים הגדולים שלי, להשתולל על המיטה עם הבן הקטן שלי, לעשות על האש עם האחים שלי וכל האחיינים, להיות בטבע, לטייל ולהיות עם חברים. זה גן העדן שלי”.
מה הכי חסר לך בחיים?
"עוד חדר לדירה, מרפסת קצת יותר גדולה וממשלה שפויה".
מה אתה מחשיב כנכס היקר ביותר שלך?
"הכישורים החברתיים שלי. אני אדם פתוח וסקרן שלא מפחד מאנשים, חתול רחוב שמסתדר בכל מקום".
איזו תכונה אתה הכי מעריך אצל החברים שלך?
"לכל החברים שלי יש חוש הומור וחוכמה, את העצות הכי טובות אני מקבל מהם וגם את הצחוקים הכי גדולים".
מה היצירות והאמנים האהובים עליך?
"הסרטים של חבורת 'לול', מאיר אריאל, חנוך לוין, דיוויד בואי, וודי אלן, מתי כספי, 'מונטי פייתון', סמואל בקט, פיטר סלרס, הסרט 'שיער', ג׳ון קאסווטס, רוברט דה נירו, מריל סטריפ, שלמה בראבא, והכי הכי גורדייף שהיה איש רוח ומורה למחול שיצר את הריקודים המקודשים שלפני שנים היה לי מזל להתנסות וללמוד חלק מהם וזה עזר לי לעצב את תפיסת עולמי כאדם וכאמן. מאז לא ראיתי מחול יותר מרהיב, מהפנט ומכשף כמו הריקודים המקודשים שלו".
אם לא היית שחקן מה היית עושה?
"הייתי רקדן בלהקת המחול של בת שבע, להקה שאני תמיד מתרגש לראות אותה".
עמי סמולרצ'יק
• גיל: 54 • מקום מגורים: תל אביב • מצב משפחתי: נשוי + 3
• שחקן וקומיקאי. משחק בתיאטרון הבימה בהצגות "חתונה מאוחרת", "שוסטרמן" ו"הגברת הראשונה" ובימים אלה בסרט "יוני אפס" בבתי הקולנוע
