הפריקוול של "מלך האריות": משונה, מהוסס ורציני להחריד
הפריקוול של "מלך האריות": משונה, מהוסס ורציני להחריד
אולפני דיסני גייסו ל"מופאסה: מלך האריות" את אחד הבמאים השחורים הלוהטים בהוליווד, בארי ג'נקינס זוכה האוסקר, שהתפרסם בזכות סרטים פוליטיים נוקבים. אך הקסם הלך לאיבוד בתוך המסרים הפוליטיים
צריך להגיד את זה לזכותו של תאגיד דיסני: הוא לא חיפף כשזה הגיע ליצירת סרט המשך ל"מלך האריות". סרט האנימציה מ־1994, עם השירים והאוסקרים של אלטון ג'ון, הפך לתופעה תרבותית ולאחד הסרטים האהובים בקנון האנימציה של אולפני דיסני. בברודוויי הוא הוליד את המיוזיקל הקופתי בכל הזמנים, ובישראל הוא הפך לאחד מחופן סרטים שמכרו מעל מיליון כרטיסים.
כשאולפני דיסני יצרו רימייק לסרט ב־2019, הפעם באופן ממוחשב דיגיטלי, גם הוא מכר בישראל מיליון כרטיסים. אז ברור שהמותג "מלך האריות" ימשיך לחיות בסרטי המשך. ולכן, כמו שקרה באחרונה עם "מואנה 2", הם היו יכולים ליצור סרט המשך מהיר, זול ובינוני ועדיין לעשות כסף. אבל הם לקחו את המשימה שלהם ברצינות. ולכן, גם אני, שסרטי "מלך האריות" לא חביבים עליי במיוחד, התפעלתי מהשמות שקובצו לסרט הזה: בארי ג'נקינס כבמאי (האיש מאחורי זוכה האוסקר "אור ירח") ולין מנואל מירנדה ("המילטון") ככותב השירים.
גרסת 2019 של "מלך האריות" אומנם נכתבה ובוימה על ידי יוצרים לבנים ויהודים, אבל ההחלטה היתה להקדיש את הסרט למורשת התרבותית האפריקאית. וכך, כל תפקידי האריות בסרט בוצעו על ידי שחקנים ושחקניות שחורים, מביונסה ועד דונלד גלובר. בסרט החדש הלכו צעד אחד קדימה להדגיש את הנקודה הזאת, שמדובר בעצם בסרט העוסק במורשת האפריקאית, ובחרו בבארי ג'נקינס כבמאי.
ההסכמה של ג'נקינס לביים את הסרט אומרת דרשני. בזכות יצירותיו עד כה - "אור ירח", "אם רחוב ביל היה יכול לדבר" ו"מסילת האנדרגאונד"- ג'נקינס התגלה כבמאי פוליטי עם מחויבות אישית להציג בסרטיו את הגזענות וחוסר השוויון שהיו מנת חלקם של השחורים באמריקה. הוא עושה סרטים על אפליה - גזעית או על בסיס נטייה מינית - מה שמיד מעלה את השאלה המתבקשת: מה הקשר בין זה ובין אריות דיגיטליים?
"מופאסה: מלך האריות", כפי ששמו מרמז, הוא פריקוול. הוא הסיפור של כל מה שקרה עד לידתו של סימבה בתחילת הסרט ההוא. איך מופאסה, אביו של סימבה, בכלל הגיע לפרייד רוק והפך למלך, ומה יסוד הטינה בינו ובין סקאר שהובילה בסרט ההוא להירצחו. "מלך האריות" היה סרט ששאב השראה מ"המלט" ומסיפורי המיתולוגיה, על ייעוד, על שושלת ועל בן שצריך לרשת את אביו, לעמוד בסטנדרטים שלו ואף לנקום את מותו. לעומת זאת, בתפנית משונה של הסיפור, סרט ההמשך מנסה לנטרל מהדמויות כל ממד של מיתוס וגורל.
"מופאסה: מלך האריות" מספר על גור אריות קטן בשם מופאסה, שבשיטפון בזק נסחף הרחק מהוריו, שהוא משוכנע שטבעו. הוא חובר למשפחת אריות ומתיידד עם גור בן גילו. החברות הזאת לא מוצאת חן בעיני האריה־האב, למרות ההבטחה של מופאסה שאין לו שום עניין להיות מלך, וממילא הוא לא צאצא למשפחת מלוכה.
וכך, בעוד הסרט המקורי מתחיל בסימבה שרק מחכה להיות מלך, הסרט החדש מתחיל עם סנטימנט הפוך. זהו סיפורו של המלך שלא רצה למלוך, אלא התגלה, בסופו של מסע מפרך לאורך היבשת האפריקאית, כמנהיג טבעי וטוב לב. בעוד בסרט הראשון המלוכה היא משהו טבעי, כמעט גנטי, שעובר בירושה אבל דורש הוכחה והצדקה, הסרט הנוכחי מספר על מלך בעל כורחו. במסעו של מופאסה עם משפחתו המאמצת הוא צריך להתמודד עם כל סוגי איתני הטבע: שיטפונות, מפולות שלגים, רעידות אדמה ושעטה קטלנית של עדר פילים (הסצנה הכי מרשימה בסרט). ובתוך כך, נלחמים האריות עם כנופיה של אריות לבנים - בהנהגתו של מאדס מיקלסן הדני, השחקן הלבן היחיד בצוות שמדבב אריה, כי הוא אריה לבן ואכזר שמתנכל באדנות קולוניאליסטית לגיבורנו העדין והרחום.
את כל הסיפור הזה מספר רפיקי, קוף המנדריל שמתפקד כמעין כוהן גדול, לבתם של סימבה ונלה, כשהוא נקרא לעשות עליה בייביסיטר. וכך, רפיקי - ולצדו טימון ופומבה - מספקים אתנחתות קומיות מיותרות לסיפור כבד, רציני, נטול הומור, שכמעט מתנצל על כך ש"מלך האריות" הוא בעצם סרט על מונרכיה. בעולם הטבע של דיסני, אריות לא צריכים להיות מלכי החיות, הרי כולנו שווים, בסרט משונה, מהוסס שסופו ברור מאליו.
את העלילה מעטרים שיריו של לין־מנואל מירנדה, שמשחקי המילים שלו הם שעשוע גדול וכיפי שעומד בסתירה גמורה לעלילה נטולת החדווה. באחד מרגעי השיא בסרט אותו אריה לבן, שמוצג כפיסכופת צמא דם, פוצח בשיר כה משעשע ומבדר שנדמה כאילו שני סרטים שונים - האחד פארודיה על השני - התערבבו יחד. לין־מנואל מירנדה, ולא בארי ג'נקינס, היה צריך להיות חתום על הסרט כולו, ולספר סיפור על אריות באופן כזה שיהיה ברור שיש כאן משל, אבל לא כזה שלוקח את עצמו כל כך ברצינות.
