רוני קובן: "הנכס הכי יקר לי הוא אירוניה"
רוני קובן: "הנכס הכי יקר לי הוא אירוניה"
העיתונאי והמחזאי עדיין מתגנב לכל הצגה שכתב. הוא צריך להפסיק לתרץ איחורים, היה רוצה להגיד יותר לא, ג'וקים גורמים לו לצרוח, בגיל 40 למד להשתטות ונעמי שמר היא אהבת חייו
איפה אנחנו תופסים אותך?
"בדיוק יצאתי מהרצאה שהעברתי על דיאלוג, אינטימיות ויצירת קשר בטלוויזיה ובחיים".
איך ואיפה אתה שותה את הקפה שלך?
הקפה הראשון הוא תמיד במרוץ נגד הזמן תוך שאני צריך לגרוב לילדה גרביים ולהכין את הילדים ליציאה. זה מין קפה כזה שאני לוקח ממנו שלוק והוא נשאר על השולחן. אחרי שאני מוריד אותם במסגרות אני עובר בסניף הבייקרי השכונתי ושותה קפה כמו בן אדם".
עם מי היית רוצה לשבת על בירה?
"עם הבמאי המנוח עמרי ניצן. התחלתי לקרוא את 'סיפורי התיאטרון שלי' שכתב ונזכרתי ששנה לפני שהוא מת הוא הציע לי להיפגש והיה לו רעיון לעשות מחזה על בסיס כתבה שעשיתי לעובדה לפני שנים: ראיון עם צ'ונאד סגדי, מנהיג אנטישמי ניאו נאצי שגילה בוקר אחד שהוא יהודי. עמרי חשב שיש בסיס למחזה. הוא היה איש חכם ואני מרגיש שיכולתי ללמוד ממנו כל כך הרבה. וכמובן עם ג'ון לנון, שהוא האדם היחיד שאני באמת מעריץ ולא מפסיק להיות מסוקרן ממנו".
על מה אתה עובד עכשיו?
"המחזה השני שלי 'אינטימיות' רץ בבית ליסין ואני עדיין משתדל ללכת כמעט לכל הצגה שאני יכול. יש משהו בתיאטרון ששום דבר אחר לא עושה לי. אני גם מצלם עונה חמישית של 'פגישה' ועונה שלישית של 'יוצאים מהכלל', הדוקו על דמותו של האחר בחברה הישראלית. אני גם מפתח תסריט על אבא ובן שכתבתי לפני 15 שנה, במסגרת החממה של סם שפיגל".
מה השריטה שלך?
"הדבר שאני הכי מאבד את זה מולו זה ספרים. יש לי כמויות אינסופיות ובגלל שיש גבול למקום בבית אני צריך להיפרד מהם וישנה הדילמה הנוראית של מה יוצא ומה נכנס".
מה העצה הכי טובה שקיבלת?
"העבודה הראשונה שלי בטלוויזיה היתה כתחקירן בתוכנית תרבות של ישראל סגל. יום אחד כשיצאנו מהאוטו הוא פגש את יעקב אגמון והם דיברו ארוכות. אחרי זה הוא אמר לי שהמתנה הגדולה במקצוע שלנו היא לא הפרסום ולא הכסף אלא האנשים שפוגשים בדרך. לקח לי הרבה זמן להבין כמה המשפט הזה נכון".
רוני קובן; גיל: 42, מקום מגורים: תל אביב, מצב משפחתי: נשוי + 2; • בשבוע שעבר החלה העונה החמישית של "פגישה עם רוני קובן" בכאן 11, זוכת פרס האקדמיה ארבע שנים ברציפות בקטגורית תוכנית הראיונות. בימים אלה מוצג המחזה "אינטימיות" שכתב בתיאטרון בית ליסין
באילו נסיבות יוצא לך לשקר?
"בכל מה שקשור באיחורים. אני צריך ללמוד להפסיק לתרץ כי זה כבר לא אמין".
מי בעיניך האדם הכי סקסי?
"אשתי כמובן. והכי יפה זו יעל אבקסיס. יש בה משהו על זמני שכמובן קשור לנשמה שלה".
למי אתה מתגעגע?
"ליוסי בנאי ונעמי שמר ולכל הדור שלהם. יצא לי להיות ברגעים האחרונים וליהנות מדור הנפילים של אנשים עם כזה גב תרבותי, כזאת אירוניה ושליטה מכשפת בשפה. עם יוסי עשיתי כמה תוכניות ברדיו ותמיד הייתי יושב ומסתכל עליו ומקשיב לו. ונעמי היא אהבת חיי".
מה היית רוצה לשנות בעצמך?
"הייתי רוצה ללמוד להגיד לא. אני אוהב את הצד שלי שרוצה לטרוף את החיים, אבל לפעמים יש כוח גדול בלהגיד לא, בלהתמקד בדבר אחד, להיות בהפוגה לחיות לאט".
על מה יש לך רגשות אשם?
"בגלל שאני עובד הרבה אז לפעמים על זה שאני לא נמצא מספיק בבית עם הילדים. רונן מאיו, צלם נפלא שעובד איתי שנים, אמר לי שמה שחשוב זו האיכות של הזמן שאני מבלה איתם. אני מת על סרטים מצוירים אז אנחנו רואים יחד כל סרט אפשרי, והייתי עם הבן שלי ב'כמויות' של להקת בת שבע וראיתי לו בעיניים שנצרבת בו חוויה תרבותית. בסוף רקדנו כמו משוגעים וזו היתה חוויה מרגשת".
"הרגעים שבהם צילמתי נתינה שאינה תלויה בכלום היו נפלאים. שם היה לי אחד הגילויים המקצועיים החזקים שלי וזה שאפשר לצלם גם אהבה, וזה לא פחות דרמטי מלצלם שחיתות"
מה אתה מחשיב כהישג הכי גדול שלך?
"ברמה האישית זה התא המשפחתי שאשתי ואני הצלחנו לייצר. בפן המקצועי זה המגוון: בקיץ היה לי ערב שיצאתי מהסרט 'מותו של הקולנוע ושל אבא שלי גם' שאני משתתף בו ונכנסתי למונית לבית ליסין ל'אינטימיות' ולא האמנתי שאלה החיים שלי. לקראת גיל 40 אמרתי לעצמי שדי להתחפר. הכן הראשון שלי היה לשירלי מושיוף שלקחה אותי לשחק ב'איש חשוב מאוד'. בלהיות אירוני ולהשתטות לפעמים אתה לומד להכיר יותר את הגבולות של עצמך".
מה מפחיד אותך?
"ג'וקים. הבת שלי קנתה תיקן מפלסטיק והיא חושבת שזה מצחיק אבל כל פעם מחדש אני צורח כמו משוגע".
מה הכי חסר לך בחיים?
"חופש".
מה אתה מחשיב כנכס היקר ביותר שלך?
"האירוניה. אבא שלי מרוסיה ולקחתי ממנו את האירוניה הרוסית הדקה, שהיא פחות במילים ויותר בטון. כשגדלים מפנימים שגם כשהכל גועש ודרמטי אף פעם אל תיקח את עצמך כל כך ברצינות".
איזו תכונה אתה הכי מעריך אצל החברים שלך?
"נתינה שאינה תלויה בדבר. פשוט להיות שם כשצריך. הרגעים שבהם צילמתי אהבה ונתינה שלא תלויה בכלום היו נפלאים: עשינו סרט על פסיכולוג שהחליט לתרום כליה לחבר שלא היו בקשר 30 שנה. אני לא אשכח את הרגע הזה מול המצלמה. אחד הגילויים החזקים שלי היה אז שאפשר לצלם גם אהבה, וזה לא פחות דרמטי מלצלם שחיתות".
מי האמן שהכי השפיע על יצירתך?
"יבגני אריה, חנוך לוין, טרי גיליאם ודליה רביקוביץ שבפינת העבודה שלי תלויים שני שירים שלה".
אם לא היית עיתונאי מה היית עושה?
"שחקן."
