כך נהפכה תחנת הכוח באטרסי למוקד המשיכה החדש של לונדון
כך נהפכה תחנת הכוח באטרסי למוקד המשיכה החדש של לונדון
ביקור בתחנת הכוח באטרסי, שלאחר שיפוץ של עשור ב־9 מיליארד ליש"ט נהפכה למתחם הבילוי הלוהט בבירה הבריטית. היא מציעה אינספור אטרקציות: מזירות החלקה על קרח ומגרשי משחקים של מציאות מדומה, דרך מעלית שקופה לתצפית פנורמית עוצרת נשימה, ועד מלונות פאר ומסעדות מישלן. המבקרים טוענים כי בסך הכל מדובר בקניון משודרג ומוחים על מחירי הדירות במתחם היוקרתי אך ההמונים נוהרים
הכינו את כרטיסי האשראי והניחו את הציניות בצד, כי יש ממה להתפעל ואפילו להתפעם, למרות הרוח הקפיטליסטית המובהקת המנשבת במיזם תחנת הכוח המחודשת של באטרסי, האטרקציה התיירותית החדשה והלוהטת (כמעט תרתי משמע) בדרום־מערב לונדון. האמת שלא הכל שם עולה כסף. הנוף, למשל, הוא בחינם. טיילת מורחבת על שפת התמזה ומדרחוב מקסים שנקרא "השדרה החשמלית" יובילו אתכם למסע ארוך ונעים בחזית התחנה העצומה, מסע שמשובץ בבריכות נוי ומיצבים מתחלפים, עם פארק מחודש ומאיר פנים בקרבת מקום. גם כשתיכנסו לתחנה עצמה, תוכלו להשקיף על הנהר מהמון נקודות, ואפילו עם כוס משקה ביד, וזה בונוס לא מבוטל.
קצת היסטוריה: תחנת הכוח, על ארבע ארובותיה, שכונתה בין היתר "קתדרלת הכוח" והיתה לאייקון לונדוני מוביל אחרי שהופיעה על עטיפת האלבום "אנימלס" של הפינק פלויד וגם הצטלמה לסרט "הצילו" של הביטלס, הוקמה בשנות ה־30 של המאה הקודמת. על עיצוב האר־דקו המרשים שלה ומעטפת הלבנים ניצח האדריכל המהולל, סר ג'יילס גילברט סקוט, מי שאחראי לאחד מסמליה ההיסטוריים המובהקים ביותר של לונדון: תאי הטלפון הציבורי האדומים.
תחנת הכוח הפחמית יצאה מכלל שימוש ב־1983, בדומה לאחיותיה בעידן הפוסט־תעשייתי, הוכרזה כפרויקט לשימור אבל עמדה נטושה במשך עשורים שלמים, כרקע קודר לסרטים דיסטופיים כמו "1984" ו"האביר האפל" (אם כי הסתננה גם לקומדיות כמו "טעם החיים" של חבורת מונטי פייתון). ציפורים נודדות, בעיקר בזים, קבעו שם את משכנן, וכ־6 מיליון לבנים רבצו בחשיכה ללא הופכין. אבל ב־2012 העניינים, וגם כ־1.75 מיליון לבנים חדשות ומסותתות בקפידה, התחילו לזוז, החזון תורגם למעשים, המעשים תורגמו לכסף, המון כסף - כ־9 מיליארד ליש"ט. חמישה ראשי ממשלה באו והלכו בינתיים. התוצאה נפתחה לציבור בסתיו האחרון, והציבור נוהר בהמוניו - הצפי הוא ל־30 מיליון מבקרים בשנה, אם כי המרחבים הבלתי מוגבלים (כך נדמה) של המתחם - כ־170 דונם - אינם יוצרים תחושת צפיפות גם בשעות העומס.
4 צפייה בגלריה
באטרסי מהאוויר. אייקון בריטי שהופיע על עטיפות אלבומים וסרטים
(צילומים: רויטרס, Aaron Chown ,Getty Images)
4 צפייה בגלריה
דירות היוקרה. בין השכנים סטינג וגורדון רמזי
(צילומים: רויטרס, Aaron Chown ,Getty Images)
אז מה יש לנו שם עכשיו, חוץ מתחנת רכבת חדשה וארובות ממורקות שאפשר לדמיין את דיק ואן דייק מ"מרי פופינס" מדלג ביניהן עם חבריו? לא מעט, האמת. עוד לפני שנכנסים לתחנת הכוח עצמה, אפשר לבלות בשלוש זירות יפהפיות של החלקה על הקרח, לחודשי החורף, ממש על שפת הנהר, ולידן גלגל ענק ומתקני לונה פארק, ולא פחות מ־11 מגרשים של משחקי מציאות מדומה, שבהם אפשר בין היתר להילחם בזומבים אפוקליפטיים ובדרקונים רושפי אש, או סתם לטייל בין הפירמידות המצריות. לחובבי האורות מוצע פסטיבל חוצות (חינם) של מיצגי תאורה מרהיבים, חלקם יצירות אמנות של ממש (עד 5 במרץ), שאותו מניע העיקרון האופנתי של כמה שיותר מואר וזוהר בכמה שפחות בזבוז אנרגיה. יש מעלית שקופה בארובה הצפון־מערבית שנקראת "מעלית 109" וכשמה כן היא, מובילה לתצפית פנורמית של 360 מעלות על העיר מגובה 109 מטר (מחירי הכרטיסים: 15.90 ליש"ט למבוגר, 11.50 ליש"ט לילד ו־50.40 ליש"ט למשפחה). השהות בתצפית מוגבלת ל־30 דקות, ומציעה שעשועים אינטראקטיביים לילדים בכל הגילים.
יש שלושה מכוני כושר, שאחד מהם נושא את השם המלחיץ "בוא תהיה בכושר צבאי", שני מלונות פאר (בהמשך צפויים עוד) ושני בתי קולנוע, אחד משוכלל במיוחד להקרנות של שוברי קופות והשני יותר בוטיקי ואינטימי, ואפילו תיאטרון שנקרא "תיאטרון הטורבינה" ושיתמחה בעיקר במיוזיקלס ודומיהם. למשל "עוגה" המסקרן (שיעלה בתאריכים 24.4-20.3), שהוא שילוב של מופע מחול ואופרת ראפ בעקבות סיפורה של מארי אנטואנט וצרפת של המאה ה־18 בכלל.
יש גם מתחם של דירות יוקרה, שכבר הואשם באליטיזם מוגזם עם עדיפות לאוליגרכים וטחונים אחרים (ומיד נשוב אליו), עם שכנים לא רעים כמו סטינג או השף גורדון רמזי, ששוכר שם דירה ב־12 אלף ליש"ט בחודש, ומכיוון שהוא כבר בסביבה, גם פותח מזנון רחוב של פיצת גורמה ועוד אחד, שיציע מנות אנגליות מסורתיות כמו פיש אנד צ'יפס וביף וולינגטון.
במתחם פועלות עוד עשרות מסעדות מכל הסוגים, כולל של שפים אחרים המעוטרים בכוכבי מישלן (כמו השף הפורטוגזי אנריקה סה פסואה), אולם אוכל ענק (שהוקם בבית דודי החימום לשעבר) ואפשרות לארוחות פיקניק בבקתות עץ קטנות על שפת הנהר. אפשר גם לשתות לשוכרה, כשהבר הכי מגניב במתחם נקרא בפשטות "חדר בקרה B", המשחזר במדויק את האדריכלות הברוטליסטית ועתירת פלדת האל־חלד של החדר שפיקח על חמישית מאספקת החשמל של העיר (בין היתר של ארמון בקינגהם ובתי הפרלמנט). הברמנים לבושים בסרבלי עבודה, כמו טכנאי הבקרה דאז, והמקום מציע קפה ומאפים בשעות הבוקר, ואינספור קוקטיילים יצירתיים בהמשך היום. הגנרטורים כבר אינם נוהמים ומטרטרים והארובות אינן מעלות עשן, אבל יצירת המופת הארכיטקטונית שוחזרה במלוא הדרה, בסגנון שמזכיר מעט את זה של מוזיאון הטייט מודרן, חלקים מחדרי המכונות נבנו מחדש, עם נגיעות עדכניות כמו חזיתות ברונזה, ונשמר במקום גם מנוף חלוד למזכרת. אולמות הטורבינות משמשים עתה כשלוחות של קניון עצום ממדים, עם גגות שקופים ושטופי אור מלאכותי וטבעי כאחד.
והחנויות, הו החנויות. 110 לפי ספירה אחרונה, וזוהי רק ההתחלה. גן עדן לשופהוליסטים מקצועיים. תמצאו שם הכל, מרשתות פופולריות כמו זארה ויוניקלו והוגו בוס ועד חנויות עצמאיות מפתיעות, כמו חנות הספרים של באטרסי, וגם חנות מזכרות בלתי נמנעת שבה אפשר לרכוש, למשל, מחברת עם תמונות שחור־לבן של הפועלים שבנו את התחנה המקורית ושינו לעד את קו הרקיע של לונדון.
תאגיד אפל ישכור במתחם שש קומות של משרדים, שיאכלסו כ־1,500 עובדים, ומנכ”לו, טים קוק, אמר ל”גרדיאן”: "זה פרויקט שמכבד את העבר של לונדון וחוגג את עתידה, ואנחנו מאוד שמחים להיות חלק ממנו". משקיעים ממלזיה רכשו את המתחם מכונס נכסים במחיר מציאה של 400 מיליון ליש"ט, והם מצפים לשכר דירה שנתי של כ־100 מיליון ליש"ט משוכרי המשרדים והחנויות. 1,600 דירות יוקרה מתוך 4,000 מתוכננות כבר נבנו עד כה, משני צדי התחנה, וכל הדירות צפויות לאכלס כ־25 אלף דיירים. מחירה של דירת סטודיו עומד על 900 אלף ליש"ט, בעוד 18 דירות הפנטהאוז צפויות להימכר ב־7 מיליון ליש"ט ליחידה. מספר מצומצם של דירות זולות יותר הוקם רחוק יותר מהמתחם המרכזי, מעברו השני של הכביש.
מילא הביקורת הרמה שנשמעה מכל עבר על מחירי הדיור במקום, שהופכים אותו לממש לא בר־השגה ומנציחים את הפערים החברתיים בבריטניה על רקע המשבר המקומי (והעולמי) של יוקר המחיה, אבל לא חסרו מתנגדים גם למפעל השימור/שחזור עצמו. קית גארנר, אדריכל שמושבו בבאטרסי, קונן בראיון ל”גרדיאן”: "40 שנה בשביל לבנות קניון?!". הוא גורס כי המונומנט הכביר היה צריך למצוא את מקומו לצד המוזיאונים הגדולים של לונדון, אבל הוסיף שלשם כך היה נדרש מודל עסקי אחר, עם תמיכה ציבורית ניכרת. כך או כך, קשה שלא להתרשם מהמתחם המרהיב, שמציע בילוי מוצלח של יום, המשלב מבט נוסטלגי עם הפנים אל העתיד, ומיועד לאוהבי ארכיטקטורה והיסטוריה וחובבי שכיות חמדה אורבניות, בתוספת שפע קולינרי וקניות מעלות החמה עד צאת הנשמה.
