שלווה נצחית, גבינות וכוס שרדונה בנגב
שלווה נצחית, גבינות וכוס שרדונה בנגב
בין הטרשים המאובקים של הנגב אפשר למצוא פנינים קולינריות שלא היו מביישות את הגליל או אפילו את טוסקנה. גבינות עזים נהדרות ויינות מלאי אופי בדיוק כמו האנשים שמייצרים אותם
כשיוצאים מתל אביב, בעיקר דרומה, נעלם כמעט באחת גן העדן הקולינרי המדומיין שהמציאו לעצמם תושביה. אחרי באר שבע תוכלו לנהוג מאות קילומטרים מבלי להיתקל בשום מקום לאכול בו כמעט, למעט אולי סניפי מרכולים מצומצמים של תחנות הדלק הבודדות בדרך. אז נכון, בשנים האחרונות, בעיקר בזכות הקורונה, צצו גם כאן, בנגב הענק והשומם, כמה עגלות קפה משודרגות כמו "קפה בסיבוב" בשער הנגב או "השמורה 215". לצדם משמח למצוא קלאסיקות דרומיות מקומיות שלא נס ליחן גם אחרי רבע מאה של פעילות שקטה אבל עקבית.
חוות קורנמל, הנמצאת על כביש 40 לא רחוק מהיישוב טללים, הוקמה בערב ראש השנה תשנ"ח, 1997, כלומר בדיוק לפני 25 שנים. בני הזוג קורנמל, ענת ודניאל, בוגרי הפקולטה לחקלאות ברחובות, היו בעצם הראשונים שהתחילו את מה שנודע אחר כך כדרך היין של הנגב, אף על פי שהם עצמם מייצרים בכלל גבינות עזים. לא סתם גבינות, אלא כאלה שרבים וטובים מחשיבים כטובות ביותר שאפשר להשיג בארץ. אל המחלבה הוותיקה נוספה מסעדה קטנה או אולי בעצם יותר בית קפה, אבל שעושה דברים שאחרים לא יודעים לעשות. למשל פיצה שאפשר להמיר את המוצרלה שעליה באחת מגבינות העזים של החווה, ארוז קון לצ'ה (אורז בחלב) או טירימיסו המבוססים גם הם על חלב עזים. שלא לדבר על הכנאפה המופתית, גם היא כמו כל השאר על בסיס גבינת עזים. אתה יושב מול הנוף, מזמין בירה או יין מאחד היקבים השכנים, מגש גבינות או נתח שלם של גבינת הגר בסגנון קמבבר המוגשת חמה עם ירקות, ולא יודע את נפשך מרוב אושר. לפני שעזבנו קנינו גם קצת גבינת תום קשה וכמובן את הלהיט הנצחי, הגבינה הרכה העטופה בעלי גפן, ואפילו מלפפונים חמוצים כבושים במי גבינה, מוזר ונהדר.
ממש מול חוות קורנמל שוכנת חוות נאות, גם היא מתמחה בגבינות עזים והן טובות מאוד. נסו את הוולנסי והתום, החלומי, הפטה והיוגורט כמובן, ותקבלו עוד נקודת עצירה מומלצת. בנאות יש גם מתחם אירוח, שהורחב מאוד לאחרונה ונוספו לו חדרים עגולים וצינוריים, כך שאפשר גם להישאר ללון שם.
במצפה חגי על כביש 40 פועלת בסופי שבוע עגלת הגלידה גלנדריה. היא מציעה פאטה מורגנה של ממש, גלידה בלב המדבר. עם טעמים כמו שוקולד עם מלח ים, קפוצ'ינו, פרג, תות שדה, קשיו קרמל, קוקוס ועוד.
אנחנו המשכנו לא הרחק משם לחוות כרמי עבדת. בני הזוג חנה ואייל יזרעאל מייצרים בחווה יין מדברי בכמויות זעירות, שהוכפלו בבציר הנוכחי ויגיעו לכדי 10,000 בקבוקים, עדיין מספר זערורי בעולם יקבי הבוטיק. החווה גם היא גדלה וכעת כוללת 14 יחידות אירוח: 6 בקתות זוגיות ומשפחתיות שהיו כאן כמעט תמיד, ועוד 8 יחידות חדשות המעוצבות כחביות יין, ומיועדות לא רק לאירוח זוגות אלא גם כחזון עתידי של כפר אמנים. "פעם רצינו לבקש מהאורחים להפקיד את הטלפון הנייד לטובת השלווה. היום אנחנו מתגאים ברשת WiFi חזקה במיוחד", מחייך אייל בהשלמה.
אני יושב איתם בקפה מונה המקסים שהקימו לטובת המאפים של רימון בתם, בוגרת לימודי הקונדיטוריה, אחרי שגמרו את בציר הבוקר. רימון מכינה עוגות וקינוחים קלאסיים כמו טירמיסו, עוגות מוס וקינוחים אישיים. אייל מוזג לי קצת שרדונה שלא יושן בחביות עץ, ואחר כך גם קצת רוזה מענבי קברנה. אנחנו ממשיכים אל המרלו משנת 2018 והקברנה הוותיק מ־2014 ומקנחים ביין מתוק בסגנון פורט. אחר כך הם לוקחים אותי למרתף היינות שאת הכניסה אליו מקשטות שבע אמפורות חרס בנות 1,500 שנה שרשות העתיקות הסכימה שיציגו כאן. "זה לקח שלוש שנים לקבל מהם את האישור", מספר אייל בשלווה הנצחית שלו. היה שווה לחכות, אני חושב לעצמי. פתאום הכל מקבל הקשר — הרי יין עשו כאן תמיד.
אני חוזר לבקתה שבה מחכה לי משפחתי, אוחז בידי בקבוקון קטן של מרלו שעוד לא גמר אפילו לתסוס מהבציר הנוכחי. מתוק ונהדר. אנחנו יורדים לשכשוכית הקטנה המתחבאת מתחת לעצי תאנה וזית ושיחי גפנים מבוגרות, ממש איש תחת גפנו ותחת תאנתו בגרסת המאה ה־21, שותים עוד קצת שרדונה מהבקבוק שחיכה לנו במקרר ומנסים לתפוס זווית טובה לצפייה בטריסטרמיות, ציפורים מדבריות שחורות יפהפיות עם כנף שחלקה הפנימי כתום. אחר כך, בוואדי נסתר מהעין כמעט, אנחנו מחרידים ממנוחתן להקות ענק של חוגלות שמנמנות ומצחיקות המתחבאות בין הגפנים בכרם של חנה ואייל. גן עדן זה כאן. צריך רק לדעת לחפש.
בכתבה נרחבת שפורסמה בחודש שעבר ב”ניו יורק טיימס” הוצגו היקבים בנגב כחוד החנית בפיתוחים הטכנולוגים של תעשיית היין, ויכולים לשמש מודל עבור התעשייה שצריכה להתאים את עצמה לאקלים המתחמם. בין המרואיינים היה היינן צבי רמק מיקב שדה בוקר, שסיפר על הקשיים שהיו לו בתחילת הדרך. אם אתם כבר בסביבה כדאי לנסות גם את היין שלו. רמק, עולה חדש ישן מארץ היין של קליפורניה, הקים את היקב כבר ב־1999 ומייצר בו יינות אדומים מענבי קברנה ומרלו. הוא איש מקסים ולבבי ששמח להסביר על היין.
קצת יותר רחוק נמצא גם יקב רוטה של האמן והיינן ארז רוטה. צריך אמנם להרחיק מעט בשבילו אבל זה שווה את המאמץ. היינות שלו, מענבי קברנה, מרלו ושיראז חזקים ועוצמתיים בדיוק כמו דמותו המדברית, ובעיקר מלאי אופי ואישיות, שוב, כמוהו. מתחם הלינה שלו אולי צנוע יחסית אבל מלא קסם. תוכלו לפגוש במקום גם את עבודות האמנות היפות שלו.
