הקרעפלך של הביוקר: ביקור במסעדת נומי
הקרעפלך של הביוקר: ביקור במסעדת נומי
"לחם אש", מסבחה לוביה ופטיסייר עלה תאנה: למרות ריבוי המרכיבים וההתחכמויות, נומי מצדיקה את התואר "המסעדה הלוהטת בתל אביב", אפילו שהיא בכפר מונש
"אתה יודע מה, עזוב, תן לי ברבן. ויסקי אמריקאי". אומרת אחת האורחות. "יש לנו ג'ק דניאלס", משיב לה המלצר. "'בסדר, בסדר. ג'ק דניאלס", היא עונה. שלוש הנשים המבוגרות, אינן מרוצות. אף יין שטעמו לא סיפק אותן. אחת מהן נשברה והזמינה את הוויסקי, לא לפני שהיא מסבירה לחברותיה ש"ג'ק דניאלס זה לא ברבן". אגב, היא צודקת.
ככה זה כשאתה יושב במסעדה הכי לוהטת בתל אביב. הלקוחות עשויים להיות ידענים, ונומי היא אכן המסעדה הכי לוהטת בתל אביב כרגע. אז מה אם היא נמצאת במקרה בכפר מונש. נומי, שוכנת במבנה גדול ויפהפה. הכנסנו את הכתובת לוייז והלכנו לאיבוד. טוב שזכרתי שאפשר פשוט לכתוב את שם המקום. צוות מלצרים ומלצריות צעיר ומלא רצון טוב וגם לא מעט ידע הביא כוס יין, מים ולחם, או כמו שהוא מכונה "לחם אש". האמת? באמת אש. הלחם שרוף לגמרי בחוץ. אבל בפנים, גן עדן. וגם השרוף טעים. בלי צחוק, כמו קרטושקע של קומזיץ מפעם שהוא, כידוע, אחד הדברים הכי טעימים בעולם. ליד הלחם מוגשים מסבחה מלוביה, וקרם פרש מחלב עזים עם בזיליקום. הכל טעים מאוד ונדיב מאוד. זו הפעם האחרונה שהמנות יהיו נדיבות.
שומר צלוי בתנור בדבש עם זעתר טרי וגבינת טולום. זה יופי, אבל שומר תמיד עדיף לאכול חי. לפחות לדעתי.
אחריו הגיעו קרעפלך עוף - כן־כן, אשכרה קרעפלך. כתוב שזה עם בצלים וסומק אבל זה אותו כיסון מזרח אירופי. סבתא פלה אמנם לא הגישה אותו ביוגורט עזים ושמן פלפל שאטה, אבל עלי אי אפשר לעבוד. קרעפלך זה קרעפלך. וטוב שכך. אין בעולם משהו משמח יותר מכיסון בצק ממולא. והשניים שהוגשו לנו נהדרים ממש. קראתם טוב: שניים. אחד לי ואחד לבן שלי. הופ זה נעלם.
סלט טלה פריך עם במיה, עשבים, צ'ילי מותסס (כמובן, אין מסעדה עכשיו בלי משהו מותסס) ויוגורט עזים. בקיצור, שווארמה בלי פיתה אם פותחים קצת את הראש. אחלה שווארמה.
טרטר דג ים (אינטיאס) הוגש עם פאפאיה כבושה, ריוויון, צ'ילי תאילנדי ושמן עלי קארי. מקורי, מרענן, מבריק, מפתיע ועוד איזו מילה שמתחילה במ'. כן, מעולה!
הלוקוס הגיע עטוף בעלי לשון הפר ברוטב עגבניות עם קרם חומוס. גודל המנה: שני ביסים. אבל איזה ביסים! זו אחת ממנות הדג הכי מקוריות ומפתיעות, ובעיקר עדינות, שאכלתי מזה שנים. בראבו.
לקינוחים קיבלנו תאנים וחלב, כלומר תאנים ב"קרם פטיסייר של עלה תאנה" (מה לעזאזל?), קרם חלב וחומץ שרי. נשמע מוזר אבל זה היה אחלה פודינג.
עוד קינוח שהוגש זה קרמו של יוגורט עזים עם פירות יער, שזיף ביין לבן וגרניום. ליד הוגש מרשמלו ליים שרוף מושחל על ענף למון גראס ומקושט בפינגר ליים. כמה מסובך כמה טעים.
את הארוחה ליווינו בכוס "מסע ישראלי אדום", האדום המופתי של יקב ויתקין השכן. לקח לנו כמה דקות לבחור יין שנשמע מוכר מבין כל הפורטוגזים והסלובנים בתפריט. נדמה לי שיותר מדי מסעדות נסחפות ובעיקר מגזימות עם הטרנד המתוחכם הזה. אפשר שיהיו יינות כאלה בתפריט אבל לא הכל. היה גם "פט נט", יין לא גמור מבעבע קלות שהיה מוזר ומצוין.
נומי היא כאמור המסעדה הלוהטת כרגע, ובצדק. יוני דנון וגדי בור - תלמידיו של מאיר אדוני - אמנם לא ברחו לגמרי ממשנתו המקושקשת, אבל המנות כאן לא מורכבות מחמישים מרכיבים כל אחת, והן טעימות לא פחות, אם לא יותר, מאלו של המאסטר הוותיק.
עזבו השוואות. זו מסעדה מעולה, לא פחות, שראויה לכל הרעש סביבה. כשתגיעו אליה ייתכן מאוד שתפגשו מנות אחרות לגמרי, כי הכל כאן "עונתי" - כמנהג הימים האלה. לא משנה. זה לגמרי שווה את הנסיעה בפקק האינסופי. וכנראה שגם את מחירי הרצח. מה שנשמע זול הוא פשוט קטן להחריד.
ואגב, סחתיין גברתי. ג'ק דניאלס לפני האוכל. אפילו קלינט איסטווד היה נדלק עליך, לא רק אני.
נומי, דרך הפרחים 1, כפר מונש, טל': 7740635־09. כל יום 18:00־00:00
