סטיבן פריי: "אין מצב שאתן לאנטישמים להיות אלה שמגדירים אותי"
סטיבן פריי: "אין מצב שאתן לאנטישמים להיות אלה שמגדירים אותי"
השחקן והמגיש המצליח הוא אתאיסט מושבע שהיהדות אינה מרכיב מרכזי בזהותו. אך הזינוק בגילויי האנטישמיות בבריטניה מאז 7 באוקטובר הביא אותו להתייצב מול המצלמות בנאום חג המולד של ערוץ 4 לפני מיליוני צופים ולהתעמת עם הבעיה. "למזלי סבי וסבתי ניצולי השואה לא עדים למתחולל כאן כעת", הוא אומר בריאיון בלעדי לכלכליסט
"הייתי בבית כנסת אולי שלוש פעמים בחיי הארוכים", אומר סטיבן פריי בשיחה עם "כלכליסט". "היהדות שלי מעולם לא היתה תג הזהות שלי, ואף על פי שלא התחמקתי מפניה ולא התכחשתי לה - מעולם לא חשבתי שהיא תהווה בעיה שאדרש להתייחס אליה". בחג המולד, החל היום, יידרש פריי בן ה־66 לאנטישמיות הגואה בבריטניה, שבה חלה עלייה של 1,350% במספר התקריות האנטישמיות, לפי דיווחים משטרתיים.
סטיבן פריי גילם את אוסקר וויילד בסרט קולנוע משנת 1997, והושווה לא פעם לגאון האירי: הוא שחקן, סופר, מנחה טלוויזיה, דוקומנטריסט, אינטלקטואל ואיש אשכולות מודרני, שנחשב לגיבור תרבות בריטי (מאוד) ולנכס לאומי במולדתו, ושבדיקת דנ"א העלתה כי הוא "52% יהודי אשכנזי", כלומר גם אביו היה "קצת יהודי" ללא ידיעתו, ולא רק אמו ("אולי גם אתם קצת יהודים", הוא סונט בצופים בנאומו). הוא נצר לניצולי שואה, ובנאומו הוא אומר, בין היתר, כי למזלם הם אינם קוראים את כותרות העיתונים העכשוויות, שהיו מזכירות להם את אירופה של שנות ה־30 שממנה נמלטו.
השנה הזמין ערוץ 4 את פריי לשאת את נאום החג האלטרנטיבי - מסורת של הערוץ השפיצי והחצוף שנועדה לספק חלופה קצת פחות חגיגית ומפוחלצת לנאום המלכה (והשנה נאום המלך) ב־BBC. בין הנואמים האלטרנטיביים עד היום, מול מיליוני צופים, אפשר למצוא את מחמוד אחמדינז'אד, אדוארד סנודן, קוונטין קריספ, הסימפסונים וגם (אשתקד) ישות של בינה מלאכותית שחיברה והציגה את נאומה במו ידיה המלאכותיות.
המלך צ'ארלס, אגב, הוא ידיד אישי של פריי, ויש שמץ של אירוניה בעובדה שפריי "מתחרה" בו ישירות השנה על תשומת הלב הציבורית והרייטינג הנלווה אליה. הוא מתחמק בחן משאלה כמו "האם שוחחת או האם בכוונתך לשוחח עם המלך על בעיית האנטישמיות שאתה מעלה בנאומך?", ומבקש מראש שלא להתייחס למלחמה הנוכחית בעזה. "אני לא רוצה להיות מעורב", הוא מודה, ומבהיר שזה כל הרעיון בנאום שלו: להפריד בין אנטישמיות לאנטי־ישראליות.
"כשמוסלמים בבריטניה הותקפו בגלל זוועות שטרוריסטים אסלאמיסטיים ביצעו בחלקים אחרים של העולם, היתה הסכמה כללית על כך שזה מאוד לא בסדר. למה שבריטי מוסלמי יואשם במה שאיראן או סוריה, דאעש או אל־קאעדה עשו? הרי זה אבסורד. לעומת זאת, היהודים בבריטניה נחשבים 'שותפים לפשע' בכל הפעולות שנוקטת מדינת ישראל. כשמדובר בזכויות של מיעוטים ובכבודם, היהודים תמיד מוחרגים איכשהו, וזה עוול שחייבים להתקומם נגדו ולהתריע עליו. זאת הסיבה שהחלטתי לקום ולהשמיע את קולי".
"יש לאן להתקדם"
הפנייה הספציפית הגיעה אליו ממנהל התוכן של ערוץ 4, איאן כץ, שלא קשה לנחש שגם הוא יהודי. אמנים ואנשי רוח יהודים בבריטניה, כמו הקומיקאי דיוויד באדיל, השחקנית מורין ליפמן (שהסתבכה מעט כשמחתה על כך ששחקנית לא יהודייה – הלן מירן – נבחרה לגלם את גולדה מאיר בסרט על חייה) והסופר הווארד ג'ייקובסון, התייחסו אף הם למשבר האנטישמיות במכורתם, וזאת במקביל לשערוריות מתפתחות כמו חתימתו של אולי אלכסנדר, הנציג המיועד של בריטניה לאירוויזיון, על עצומה המאשימה את ישראל ב"רצח עם" וב"טיהור אתני", מהלך שהוביל לקריאות לפסול את השתתפותו בתחרות. "כשיהודים בריטים חוששים להזדהות בפומבי", נכתב בין היתר ברשתות החברתיות, "ייתכן שזה לא האדם הנכון לייצג את המדינה שלנו".
"אני בא ממשפחה מתבוללת מאוד", מספר פריי. "למדתי בבתי ספר פרטיים ובקיימברידג', שיחקתי קריקט, ובתור אתיאיסט מושבע, ליהדות שלי לא היתה שום משמעות מבחינתי במונחים דתיים (אם כי נהניתי מכמה לילות סדר בזום עם עוד חברים כופרים). אבל אחרי 7 באוקטובר, כשהתחילו התקפות על בתי עסק יהודיים, וצלבי קרס צוירו על קירות של בתי כנסת ובתי ספר יהודיים, ויהודים ספגו יריקות ונאצות, היה ברור שאני לא יכול להרשות לעצמי לשתוק.
"מה שהכי הכעיס אותי זה שדווקא השמאל בבריטניה, שמחשיב את עצמו נאור ומתקדם ואנטי־גזעני, הוא זה שהוביל רמיזות מכוערות נגד יהודים תוך שימוש בכל הכלים הישנים והדוחים: 'העכבישים היהודים שולטים בכל רשת הבנקאות והעסקים במדינה', ותועבות מהסוג הזה. מעל הכל רציתי לפנות ללבם ויושרתם של אזרחי בריטניה, שאני מאמין לחלוטין כי רובם בעד שוויון זכויות מלא וקבלה מוחלטת של כל הקבוצות והמגזרים במדינה, ללא הבדל וללא אפליה".
פריי אומר בנאומו, בנימה אישית במיוחד, שמשחר נעוריו, כשנטייתו ההומוסקסואלית היתה ברורה לו, חשש שבבגרותו מצפים לו חגי מולד בודדים וחשוכים של הדרה ובושה. לשמחתו המצב השתפר מאז בתחום הזה, ולהט"בים יכולים לנהל היום חיים טובים למדי, אם כי עדיין "יש לאן להתקדם". בנאומו הוא קורא לכל אדם, מכל גזע, רקע ונטייה מינית לעמוד זקוף ובראש מורם ולהתגאות במי שהוא, ובאותה הזדמנות גם להתגאות באחיו ואחיותיו באשר הם.
"אין מצב שאתן לאנטישמים להיות אלה שמגדירים אותי", הוא מכריז בנאומו, "או אלה שיקחו בעלות על המילה יהודי ויזריקו לתוכה את הארס הזדוני שלהם. לכן אני מקבל ותובע את הזהות שלי בגאווה. אני סטיבן פריי, ואני יהודי".
"אני לא מפחד"
ב־2008 היה פריי אחד היהודים שחתמו על מכתב פתוח שהתפרסם ב"גרדיאן", והביע התנגדות לחגיגות 60 שנה לישראל, בטענה שהיא "הוקמה באמצעות טרור, טבח ונישול אנשים מאדמתם" (ולעומת זאת ב-2019 חתם על עצומה בעד קיום תחרות האירוויזיון בישראל, אותה ישראל ש"פועלת לקידום השלום באמצעות פשרה, דיאלוג והכרה הדדית").
זה היה חמש שנים בלבד אחרי ביקור קצר ועליז שלו בישראל, לצורך קידום הסרט שביים, "צעירים, יפים ומבריקים". פריי הגיע בחברת בן זוגו אז, דניאל כהן (השניים נפרדו בינתיים ופריי נישא לקומיקאי אליוט ספנסר הצעיר ממנו ב־30 שנה ואינו יהודי). באותו ביקור, בין היתר, סעד בבית השגריר הבריטי בחברת אנשי תרבות מקומיים כמו אופירה הניג, רמי הויברגר וגיא פינס, נפגש עם חבר רופא שיניים בביתו שבקריית אונו, וזלל המבורגר בבר המנוח והאופנתי דאז באלנבי, "שושנה ג'ונסון", שנקרא על שם חיילת אמריקאית שנשבתה בעיראק, ושוחררה בשלום.
הוא הודה אז שנהנה מאוד מהביקור, ואפילו נשא כמה משפטים שובבים בעברית בפני הקהל בסינמטקים של תל אביב וירושלים, משהו כמו "זה הכי כיף שהיה לי עד היום בלי להוריד מכנסיים".
היום, עם זקן מאפיר וסוודר לא בהכרח חדש, על רקע קישוטי חג מסורתיים, פריי נראה נינוח ומפויס גם כשהוא מדבר על דברים פחות כיפיים ויותר בוערים. תגובות המחאה והנאצות נגדו ברשתות החברתיות התחילו עוד כשתוכן הנאום פורסם באתר ערוץ 4, ומן הסתם יתגברו ויתעצמו לאחר השידור עצמו. רובן "מאשימות" אותו בתמיכה בישראל — הדבר האחד שממנו כאמור נמנע מלכתחילה.
"אני לא מפחד", הוא אומר ל"כלכליסט" לסיכום, ובאותה נשימה דוחה את המחמאה על היותו אמיץ. "אני אומר את מה שהייתי חייב לומר, ומאמין בטוב".
