משוקולד מריר לחלב: ווילי וונקה מגיע בפעם השלישית לקולנוע
משוקולד מריר לחלב: ווילי וונקה מגיע בפעם השלישית לקולנוע
הגרסה החדשה לווילי וונקה בכיכובו של טימותי שאלאמה מנקה אותו מכל מאפיין תמהוני או מעורער נפשית. גם כך התוצאה מהנה, אך מתוקה מדי
ווילי וונקה מגיע בפעם השלישית אל מסכי הקולנוע ויש סיכוי שלא תזהו אותו. נטפליקס אומנם קנו את הזכויות לרוב הספרייה של רואלד דאל (אם עוד לא ראיתם את ארבעת הסרטים הקצרים של ווס אנדרסון על פי דאל שעלו שם באחרונה, אתם מפסידים את הדבר הכי יפה שתראו השנה), אבל הזכויות לדמותו של ווילי וונקה נותרו בידיים של אולפני וורנר, ולכן הם מחויבים להביא אותו למסך אחת לכמה שנים. בפעם הראשונה זה היה ב־1971, במיוזיקל נפלא אבל מעט אקסצנטרי בכיכובו של ג'ין וויילדר. הסרט לא הצליח במיוחד, אף שעם השנים נהפך לסרט פולחן, והשאיר אחריו כמה שירים נצחיים שכתבו אנתוני ניולי ולסלי בריקוז. ב־2005 טים ברטון וג'וני דפ יצרו את העיבוד הכי נאמן למקור לספר של דאל "צ'רלי בממלכת השוקולד", ואף על פי שהם הזכירו שצ'רלי הוא גיבור הסיפור, עדיין היה זה וונקה — סוג של סוציופת בגרסה של ברטון ודפ — שהיה כוכב הסרט.
ועכשיו מגיע "וונקה". לנעליים של וויילדר ודפ, שגילמו את וונקה כמו אדם ברמות שונות של תמהונות, נכנס כעת טימותי שאלאמה. הוא הופך את וונקה לדמות יותר מתוקה מהשוקולד שהוא מייצר. פול קינג, הבמאי המוכשר של שני סרטי "פדינגטון", כתב בעצמו סיפור שמציג את וונקה כאיש צעיר ונורמלי לחלוטין, בעלילה שאין לה שום קשר למקור של רואלד דאל (למעשה, לצורך אחת מעלילות המשנה, קינג דווקא גונב מעט מ"מטילדה", אבל ב"צ'רלי בממלכת השוקולד" הוא לא נוגע). למעשה, בגרסה העכשווית הוא יותר צ'רלי באקט מאשר ווילי וונקה: מתוק, תמים, טוב לב, ומי שמגלה שהעולם סביבו אכזר ונטול צדק והוא נלחם את מלחמתם של אלה שמזלם לא שפר עליהם. כל זה, בצירוף כמה שירים חמודים מאוד, הופך את "וונקה" לסרט מתוק בפני עצמו, שאולי יוביל לסדרת סרטי המשך, אבל שיהיה ברור שלאף אחד מהם אין באמת קשר עם ספרו המקורי של דאל.
וונקה של דאל הוא הנבל בסיפור: מפלצת מסתגרת ושונאת אדם בכלל וילדים בפרט, אף על פי שהיה בעל מפעל לממתקים שהיו מיועדים בראש וראשונה לקהל של ילדים — אולי קצת כמו דאל עצמו. כשהוא מארח במפעלו חמישה ילדים שזכו בהגרלה ומצאו את כרטיס הזהב, כל חששותיו של וונקה לגבי טיבו הגרוע של המין האנושי מתגשמים והוא פוגש הורים וילדים איומים וגסי רוח. רק צ'רלי באקט התמים וטוב הלב ממיס את לבו וגורם לו לשנות את דעתו.
וונקה של קינג, לעומת זאת, הוא ילד־גבר חייכן ומנומס, שחוזר ממסעותיו בעולם, שם איתר את חומרי הגלם להכנת השוקולד הטוב בתבל. כשהוא מנסה להקים את חנות חלומותיו בסמטת השוקולד , הוא מגלה שקיים שם קרטל של שלושה יצרני שוקולד חמדנים ומרושעים שיעשו הכל לא רק כדי למנוע ממנו לפתוח חנות לצדם, אלא גם ינסו ממש לחסל את התחרות, בשיטות העולם התחתון.
במילים אחרות, ווילי וונקה מגלה בסרט הזה את כשלי הכלכלה הקפיטליסטית ואת הצורך ברגולציה שתמנע קרטליזציה. וזו, האמת, שעת חינוך לא רעה עבור ילדי המאה ה־21, שמגלים בסרט הזה ששוקולד זה אמנם טעים, אבל גם משמין ומסוכן. וכך גם כסף.
טימותי שאלאמה הוא שחקן עם חן אבל ללא כריזמה. לא ברור איך הילד הסימפטי מהסרט החדש יגדל להיות וונקה המבוגר שנפשו מצולקת
לרגעים הסרט פונה לעלילות משנה בהשראת צ'רלס דיקנס, כשוונקה מוצא את עצמו פועל דחק במכבסה שמנצלת עניים ומשעבדת אותם לחיים של עבדות, ולרגעים קינג הופך את הסרט למעין סרט שודים — דבר שעשה גם ב"פדינגטון" ולכן זו נוסחה קבועה אצלו, שהוא דווקא מבצע בחן רב. שום דבר מזה לא שייך לעולמו של רואלד דאל, אבל התוצאה סימפטית כמעט לכל אורכה.
כל אלה רק מדגישים את העובדה שקינג חיפש השראה בכל מקום חוץ מאשר בספרו של דאל. יו גרנט, שגנב את ההצגה בתור הנבל ב"פדינגטון 2", עושה בדיוק את אותו הדבר גם כאן, הפעם בתור האומפה לומפה שרודף את וונקה. כן, קינג ושות' העלימו את העובדה שוונקה המקורי היה סוג של סוחר עבדים שהעסיק את בני שבט האומפה לומפה קטני הקומה במפעלו, וממציא לדמויות האלה סיפור רקע חדש, שהופך אותם לשותפים למסעו של וונקה, ושותפים למפעל השוקולד שלו, ולא מנוצלים על ידיו.
אולפני וורנר עושים כאן מהלך מעניין, שמתעלם מסרטו של ברטון, ולכן "וונקה", מבחינת הטון שלו, וגם מבחינת המוטיבים המוזיקליים, הוא למעשה הפריקוול ל"ווילי וונקה ומפעל השוקולד", הסרט עם וויילדר מ־1971, שבאמת מגיע לו רימייק עדכני ומושקע שמתישהו בוודאי עוד יגיע.
לא בטוח ששאלאמה, שחקן עם חן אבל ללא כריזמה, הוא האיש הנכון לגלם את וונקה המבוגר, וכלל לא ברור איך הילד הסימפטי מהסרט החדש יגדל להיות וונקה המבוגר שנפשו מצולקת מטראומות ומיזנתרופיה, אבל זו כבר לא תהיה הבעיה של פול קינג שמוכיח שהוא במאי קצבי, מוזיקלי, שתכניו מתאימים בלי יוצא מן הכלל וללא שום טריגרים לכל המשפחה כולה, מתינוקות ועד קשישים, ושהסרט שלו מצליח להיות בעת ובעונה אחת גם מאכזב וגם ממש חמוד.
