מי חסר בעונה החדשה של סדרת ההמשך המדוברת ל"סקס והעיר הגדולה"?
מי חסר בעונה החדשה של סדרת ההמשך המדוברת ל"סקס והעיר הגדולה"?
ב"פשוט ככה" שעלתה אתמול יש ייצוג מגוון של נשים, סצינות סקס, בגדים גרנדיוזים אפילו הופעת אורח של קים קטרל הלא היא סמנתה. אבל האריזה הנוצצת והכייפית לצפיה מחפה על ערכים חברתיים וכלכליים מיושנים
"אל תעשי את הדבר הזה של שרלוט ותהפכי אותנו לזוג מאושר", אומרת קארי לשרלוט בפרק הראשון של "פשוט ככה", שעלתה אתמול (חמישי) בעונה שנייה בHOT. "טוב, אז מה גודל הזין שלו?" משיבה לה שרלוט ולמראה תגובתה המופתעת של קארי, היא מסבירה: "אם אסור לי להיות אני, אז אני אהיה סמנתה". מיד אחר כך היא ממהרת להוסיף "עכשיו, אני אהיה מירנדה: 'אם את שוכבת עם מישהו מהעבודה את מוותרת על הכוח שלך'". פשוט ככה זה בסדרה "פשוט ככה". היא לקחה את "סקס והעיר הגדולה", הסדרה האהובה מסוף שנות ה-90, על נשים בשנות השלושים שהביאה איתה בשורה וחידוש כשעלתה ונהייתה ללהיט (שנהפך לתאגיד קולנועי ענק מיותר), והפכה אותה לרשימת קניות. סמנתה - גסה; מירנדה - צדקנית; שרלוט - תמימה וקארי - הסופרת המהגגת.
עוד ברשימת הקניות הזאת, כיאה לזמננו, יש ייצוג לנשים שחורות, קוויריות, בשנות החמישים שלהן (חלקן בעירום) ואפילו - שאלוהים ישמור - שמנות. הסדרה נפתחת בסיקוונס של כל גיבורות הסדרה, כל אחת בחדר השינה שלה, מתעלסות עם אהוביהן. כלומר גם בסדרה הזאת יהיה סקס.
בפרק השני אפילו משתרבבת אליה אמירה חברתית. כאשר בן הזוג השחור של אחת הנשים החדשות בסדרה מתעצבן על נהג מונית ניו-יורקי שלא מוכן לעצור לו ולבתו בגלל צבעם. "כשאנחנו מאבדים את העשתונות הם מנצחים", אומרת לו אמו. טוב, לא בדיוק צ'ה גווארה. הוא ומהפכנותו לא הגיעה עד לסדרה, אבל ישנם צ'ה (שרה רמירז, "האנטומיה של גריי") - מושא האהבה החדשים של מירנדה (סינתייה ניקסון), המגדירים את עצמם כ"הם", וגורמים למתרגמים של הסדרה הזאת לעברית לאבד את עשתונותיהם.
מה אין ברשימת המגוון והמגדר הזאת? אנשים עניים, אפילו מעמד ביניים קשה למצוא בה. בפרק הראשון הגיבורות הולכות למט גאלה, האירוע השנתי המפורסם של מוזיאון המטרופוליטן בניו יורק, שהוא מופע ראוותני במיוחד של אופנה. הנשים מתלבשות לקראתו - מה שאפילו מאפשר לקארי (שרה ג'סיקה פארקר) לקרוץ לאחת השמלות המפורסמות ביותר שלה. אבל גם כשהן לא מהדסות על עקבי סטילטו על השטיח האדום של המדרגות של המוזיאון, הנשים בסדרה, נראות באאוט-פיטס גרנדיוזיים, תספורות, איפור ואביזרים נלווים יקרים להדהים. כולן לקוחות מטרנד הריץ' ביץ'. בפרק השני שרלוט (קריסטין דייוויס) בוכה על שהבת שלה מכרה את בגדי המעצבים שלה כדי לקנות פסנתר חשמלי. מה? ולא די בזה. כאשר קארי מזדהה עם הקשיים של סימה (סאריטה צ'ודהורי, "הומלנד"), היא נזכרת שכשהיתה רווקה היא כמעט שכרה בית בהמפטונס שש פעמים ואז התחרטה. למי זה לא קרה?
כל כך הרבה דברים מגוחכים ומקוממים יש בסדרה הזאת, אז למה בכל זאת צפיתי בכל העונה הראשונה שלה וכנראה אצפה בכל פרקי העונה השנייה, גם אם זה תוך כדי גלגול עיניים?
אולי זה העניין הנוסטלגי - "סקס והעיר" היא מהסדרות שאפשר לצפות בהן שוב ושוב. דארן סטאר ומייקל פטריק קינג יצרו אז משהו מבריק וחינני ביותר. והעונה של סדרת הבת מציעה עוד פכים - בנוסף לחזרתו של איידן (ג'ון קורבט) והופעת אורח של סמנתה (קים קטרל), שהאינטרנט יחצ"ן בראש חוצות, יש הופעת אורח של אחד מכוכבי הענק של האייטיז - טוני דנזה, שאמנם עשה כמה תפקידים מאז שהיה הבייביסיטר החתיך האיטלקי ב"מי הבוס", אבל זכור בעיקר מהתפקיד הזה והזמן עשה עמו חסד.
ואולי צפייה ב"פשוט ככה" זה כמו לשחק בבארביות. הבגדים יפים, אפשר להחליף בין החברות. הן שונות מספיק כדי שנזכור מי היא מי, יש להן אהובים ואהובות וסיפורי חיים קצת כמו באגדות. זה לא פוגע בלפתח מודעות פמיניסטית כשמשחקים איתן (מניסיון), ובעיקר זה משהו שכיף לעשות. אז למה לא?
