אנרגיה חלופית: המלצות לשעות של פנאי
אנרגיה חלופית: המלצות לשעות של פנאי
לחגוג את האוקטוברפסט בתל אביב, הראפר טדי נגוסה הוציא אלבום שלישי, הסרט "דוני דארקו" חוגג 20 ויוקרן ב־vod של yes, ערב מחווה לאמן אורי קצנשטיין המנוח והספר הצנום והעוצמתי ״חשיכה נראית״, יצא לאור כעת במהדורה מחודשת בעברית
אלכוהול
לחגוג את האוקטוברפסט בתל אביב
אוקטובר הוא אחד החודשים הכי אהובים עלי. פשוט משום שבו (בעצם זה מאמצע ספטמבר אבל בואו לא נהיה נודניקים) מקיימות חגיגות הבירה המכונות “אוקטוברפסט”. בשנים האחרונות לא חייבים לנסוע למינכן ולהתחזר עם שיכורים גרמניים. אפשר לשתות את הבירות הגרמניות המצוינות גם אצלנו. כל השנה ובאוקטובר אנחנו נהנים גם מגרסאות האוקטוברפסט המיוחדות הנוחתות על חופנו. חברת הכרם תחגוג את חג הבירה הזה בכפר הנוקדים שליד ערד בסוף השבוע הקרוב עם לא פחות מ־23 סוגי בירה שונים, גרמניות ואחרות ועוד שלל פעילויות שמחות — סדנאות בירה, הופעות חיות ועוד.
למי שלא יכול לנדוד רחוק כל כך, מציעה טמפו — יבואנית הבירה הגרמנית הנהדרת פאולנר, שגרסת האוקטובר שלה נחתה כאן לפני כמה ימים — הופעות חיות ובירה מהחבית בבירגרדן שלה בשרונה בתל אביב.
חיליק גורפינקל
אלבום
להיכנס לגרוב של טדי נגוסה
אחד השמות החמים בסצנת ההיפ הופ הישראלית, הראפר טדי נגוסה הוציא החודש את אלבומו השלישי "זה בדם שלי", בו הוא חבר למפיק המוזיקלי איתמר ציגלר ("בלקן ביט בוקס", "החצר האחורית"). יחד הם יצרו אלבום מצוין מעוטר בצלילי תופים אפריקאיים, דרבוקות וחליל המתחברים לביט האלקטרוני והסימפולים, ויוצרים סאונד מגוון וייחודי. זה התחיל בשנה שעברה בשיתוף הפעולה המוצלח עם יסמין מועלם בשיר הנושא, והמשיך עם עשר רצועות בהן נגוסה כותב על הדברים שחשובים לו וכואבים לו, ועל המקום שלו בחברה כצעיר ממוצא אתיופי. בין השירים הוא משלב קטע מתוך נאום של הפעילה החברתית אלמז זרו אחרי פרשת השמדת מנות הדם של העדה ב־1996 ("שפכתם את הדם שלנו לתוך פחי זבל/ מה אני ארגיש? מה תגידו לדור שלנו?"). ב"דיבורים לא מזיזים" עם ג'ני פנקין הם "לא קונים ת'חרטות לך הביתה/ שתקנו כבר יותר מדי זמן", ב"יותר מדי נחמד איתם" עם אברהם לגסה הם שרים על גזענות עם קורטוב של הומור, ואיך אפשר בלי התייחסות לקורונה ולסגר שבאים לידי ביטוי ב"בבידוד". מעל הכל מדובר באלבום עם אחלה גרוב וקצב שעשוי לקרב את נגוסה בצעדי ענק ללב המיינסטרים הישראלי.
מאיה נחום שחל
סרט
לגלות מחדש סרט קאלט מפעים
לפני 20 שנה יצא "דוני דארקו", סרט התבגרות שהוא ספק דרמה פסיכולוגית ספק סרט מד"ב, שהקדים את זמנו בלפחות 200 שנה. לראייה, הבמאי והתסריטאי ריצ'רד קלי נותר אלמוני לחלוטין עד היום ולא הצליח לשחזר את ההברקה הייחודית של הסרט הזה. במלאת לו 20 שנה הוא מוצג כעת ב־vod של yes. ב־30.10, היום שבו לפי הסרט אמור העולם להסתיים, הוא יוקרן בסינמטק תל אביב. ג'ייק ג'ילנהול הצעיר מגלם את דוני דארקו, תיכוניסט שמתחיל לחוות רגעים של התגלות נבואית כשהוא מתעורר על ראש הר, ופוגש נער עם מסיכת ארנב שמבשר לו על בואו של סוף העולם. ואולי הנער המתוסבך הזה פשוט חווה איזו התמוטטות נפשית? יש בסרט הזה חידתיות מכשפת שמצליחה לפעול בכמה ערוצים, גם כתיאור של מצוקות נעורים, גם כהתקף חרדה מפני סוף העולם (הסרט מתרחש בסוף 1998, רגע לפני סוף המילניום) וגם כסרט פנטזיה שבו דברים על־טבעיים בהחלט יכולים לקרות. הסרט הזה, שהופק על ידי דרו ברימור, מעולם לא הופץ מסחרית בישראל, כך שגם עבור מי שהיו תיכוניסטים ב־2001 ההקרנות המחודשות האלה עשויות להיות תגליות מרעישות, ומי שראו את הסרט בזמן אמת עשויים לגלות שכעת הם מזדהים עם ההורים והמורים ולא עם הטינאייג'רים.
יאיר רוה
אמנות
לחזור למעבדה של אורי קצנשטיין
ערב מחווה לאמן אורי קצנשטיין, שמת לפני שלוש שנים, יתקיים בשבת במרכז לאמנות דיגיטלית בחולון. קצנשטיין היה אמן אהוב ופורץ דרך, מקורי ורב תחומי, יצירותיו נעו בין מדיומים וכללו המצאות טכנולוגיות והמצאות של שפה. הביקור בסטודיו שלו ברח קיבוץ גלויות בתל אביב נדמה תמיד כשיטוט במעבדה מוזרה של אמן, שהוא גם מדען, וגם ילד. באירוע ״מי בא אחרינו״, שנערך בשיתוף המדיטק, יוצגו כ־20 מופעים, עבודות מיצג, סאונד ווידיאו של יוצרים ישראלים בהם שחר מרקוס, ישי אדר, נמרוד גרשוני, אהד פישוף, אנה ווילד ותמי בן תור לצד עבודות פילם מוקדמות של האמן, שיוצגו לראשונה ואלבום חדש מעבודות הסאונד של קצנשטיין. במסגרת האירוע יושק פרס חדש בסך 70 אלף שקל לאמנות רב תחומית ע״ש אורי קצנשטיין, לפיתוח ומימוש של עבודה רב תחומית חדשה. הכניסה חופשית.
digitalartlab.org.il
דנה גילרמן
ספר
למצוא את האור ב"חשיכה נראית"
בשנים שבהן לא כל סלבריטי שעבר דיכאון ויצא ממנו הלך לספר על כך לתקשורת, כתב הסופר האמריקאי ויליאם סטיירון מסמך יפהפה, נועז, כן, על הדיכאון. הוא תיאר את מה שעבר עליו, את הגיעו אל סף התאבדות, בצורה אישית ואפילו חושפנית, אבל באופן כל כך עמוק שלמעשה מיסמך את הדיכאון ונתן לו שם, ובעיקר לגיטימציה.
המסמך הזה הוא הספר הצנום והעוצמתי ״חשיכה נראית״, שיצא לאור כעת במהדורה מחודשת בעברית (ספרי עליית הגג, ובתוספת אחרית דבר מאירת עיניים של יהודה מלצר). סטיירון, שנודע בזכות ספריו ״וידויו של נאט טרנר״ ו״בחירתה של סופי״, כתב את ״חשיכה נראית״ ב־1990, זה ספר שנחשב פורץ דרך במודעות למחלת — או שמא למגיפת — הדיכאון, שאפילו אנשי רפואה נעזרו בו. אבל, יש לציין, זה לא רק ספר על התנועה מטה, אלא גם על התנועה מעלה. או כמו שסיכם זאת פעם יורם קניוק: "זהו ספר שיכול לגרום לאנשים שהאבדון נראה להם כמוצא אחרון לא להתאבד, ואני חושב שאין מחמאה גדולה מזו״.
שירי לב־ארי
