חני סירקיס מציגה: דראג נשי, גרסת 2022
חני סירקיס מציגה: דראג נשי, גרסת 2022
סירקיס, מהרקדניות המבטיחות של להקת בת שבע, גילתה לפני כמה שנים את הדראג ומאז היא משתייכת לקהילה הקטנה של נשים שעושות דראג נשי בדמותה של "ברבי קיוט". "זה המקום שמאפשר לי ללכת עד הקיצון ולעשות את הדברים הכי מוגזמים וחסרי גבולות", אומרת מי שכבר גררה לחוויה עוד חברים מהלהקה. אפילו אוהד נהרין מתלהב
כשהמופע "הורה" של להקת המחול בת שבע עלה לראשונה ב־2009 היתה חני סירקיס רק בת 11. היום היא מופיעה בו. קשה להתעלם מנוכחותה הבימתית. היא רקדנית ורסטילית מוכשרת ומלאת כריזמה שהצטרפה לבת שבע בגיל 17 וכבר ארבע שנים רוקדת בלהקה הבוגרת.
בסוף השבוע אפשר יהיה לראות אותה ואת הלהקה בשידור באינטרנט ב"הורה: הסרט", עבודת המחול שיצר אוהד נהרין דרך עדשת המצלמה. סירקיס אומרת שהופעה בסרט היא חוויה שונה לגמרי. "כשאני מופיעה בלייב, אני יודעת שאני מקדישה את זה לאנשים שיושבים איתי באולם וצופים ברגע הנוכחי, וכשמצלמים סרט, אין את התחושה שיוצר הקהל וצריך להמציא את הסיטואציה הזו מהדמיון".
מנקודת מבטו של נהרין, "חני מכילה את כל הטוב שכוריאוגרף יכול לקוות לו מרקדנית, אמן ואדם. התרגום והפרשנות שלה ליצירותיי משדרגים אותן ומוסיפים להן נפח ומשמעות שמרגשים אותי בכל פעם מחדש, כך גם ב'הורה' המופע וב'הורה: הסרט', אפילו יותר מכל מופע חי, שמתקיים בלימבו שבו רק הרקדנים קיימים״.
אבל סירקיס היא לא רק רקדנית. במקביל להיותה חלק מלהקת בת שבע היא מנהלת קריירה של דראג קווין. צפייה ב"המרוץ לדראג של רופול" בתיכון גרם לה להתאהב בז'אנר ואחרי שנים העזה לעשות את זה בעצמה. כיום היא מנהלת את ליין הדראג "קאנטי קלאב" ומופיעה עם הדמות שלה "ברבי קיוט".
מלכות דראג הן לא רק גברים בדמות נשית, אלא גם נשים "סיסג'נדריות" — עם התאמה בין הזהות המגדרית והמין הביולוגי — עושות זאת, וב־16 באפריל תופיע כברבי קיוט במועדון כולי עלמא. "קהילת הדראג בישראל מורכבת מאנשים מעוררי השראה שקיבלו אותי וחיבקו והרימו לי בלי סוף. אני מלכת דראג והליין שאני מנהלת נוצר כדי לתת לי ולאמנים כמוני במה".
סירקיס אומרת שהציעה לכל מיני אמנים סביבה, גם מהלהקה, להצטרף אליה לדבר הזה. "זה נתן לי אפשרות להיות יצירתית. זה מגרש שאין בו חוקים — והוא מדהים. אני מאוהבת בדראג. אני מעצבת ומכינה את התלבושות של ברבי קיוט, מאפרת אותה, עושה את הכוריאוגרפיה — היא היצירה שלי".
איך נולדה ברבי קיוט?
"תמיד היתה לי אהבה לאיפור ואופנה ואלה הדברים הראשונים שעזרו לי ליצור אותה. ידעתי איך אני רוצה שהיא תיראה וכשהתחלתי להופיע נולדו לה חיים, העיצוב והאיפור והאישיות שלה פשוט נבעו ממני. ידעתי עם איזו מוזיקה אני רוצה להופיע: של כוכבות פופ איקוניות שאני מעריצה כמו ביונסה, ניקי מינאז', מייגן די סטליון ודוג'ה קאט".
מה מאפיין אותה?
"ברבי קיוט היא מלכה. היא לא מפחדת להיות חזקה ולצחוק על עצמה, אלה שני דברים שמאוד טבועים בדראג: חוסר הפחד לצחוק על עצמך ולקחת את הבמה. כשהתחלתי להופיע כברבי, הבנתי הרבה דברים על עצמי. זו חוויה מאוד מלמדת ומעצימה כי הבנתי שיש בי חלקים שלא נתתי להם מקום ופתאום יצאו ממני. דראג נותן לי גם מקום כמאפרת ללכת עד הקיצון ולעשות את הדברים הכי מוגזמים וחסרי גבולות, ובגלל זה אני כל כך אוהבת את האמנות הזאת כי היא הולכת עד הסוף בלי לשמור על עידון. זה מגרש יצירתי מדהים".
הורה אל האינסוף
בסוף השבוע (11-13 במרץ) תוכלו לראות אותה ואת הלהקה אונליין ב"הורה-הסרט" תרגום עבודת המחול של אוהד נהרין ליצירה חדשה דרך עדשת המצלמה. בשיתוף פקטורי 54. את היצירה הקדיש בזמנו נהרין לאימו ועליה אמר בהעלאה מחודשת ב-2018 "זו עבודה שאני יכול להעיד עליה שיש בה הכי הרבה צעדים שאי פעם 'כירגרפתי'".
זוהי יצירה על במה ירוקה בוהקת, כזו שזורקת את הדמיון לחייזרים, למשהו עתידני, אבל היא יכולה לקרות בכל זמן ומקום והיא שופעת דימויים ותנועות בקצבים שונים עם רגעי שיא ושפל. את המוזיקה האלקטרונית שמלווה אותה עיבד המוזיקאי היפני איסאו טומיטה ליצירות מוזיקליות של מלחינים מוכרים.
הדבר הבולט הראשון בצפייה בטריילר הוא היעדרותו של הצבע הירוק העז שכיסה את הבמה בהפקה הבימתית. "הכל מצולם בחור שחור והחלל לא מוגדר, בשונה ממה שהיה עם הקופסה הירוקה שהרקדנים ממש היו סגורים בתוכה ולא היה לאן לצאת", אומרת סירקיס.
"בסרט לחלל אין גבולות, לא רואים איפה הוא מתחיל ואיפה נגמר, אינסוף, זה עולם אחר. אני זוכרת שאוהד אמר שזו עבודה מאוד בימתית, בניגוד ל'יאג' שצולמה גם היא שהיתה יותר קולנועית, אז כדי שהעבודה תהיה מצולמת טוב משהו היה חייב להשתנות".
המופע השתנה?
"הבסיס אותו בסיס, אבל צילמנו במשך שלושה שבועות ותוך כדי אוהד הרשה לעצמו לעשות שינויים ולהמציא קטעים מחדש בשביל הסרט, כי יש דברים שעובדים במציאות אבל לא דרך מסך. הרגשתי שהוא רוצה להמציא דברים מחדש, כי זה מדיום אחר. נוצר פה מחול קולנועי שבקורונה נולד מתוך צורך לשתף בסגרים את העולם והרבה מקומות בו זמנית ביצירות".
