ליגת חוסר הצדק: איימי אדמס נתקלת בצינת המבקרים
ליגת חוסר הצדק: איימי אדמס נתקלת בצינת המבקרים
איימי אדמס, הכוכבת ההוליוודית של סרטי די.סי, באה הקיץ ללונדון לשחק במחזה הקלאסי "ביבר הזכוכית". כאן נתקלה בצינת המבקרים שלא בצדק, שכן על הבמה היא מלאת הומור ועוצמות רגשיות. חוץ מזה, מאחורי הקלעים היא נחמדה למעריצים, ואפילו הכרטיסים זולים
אין מחיאות כפיים כשאיימי אדמס נכנסת לבמה יחד עם חבריה לקאסט של "ביבר הזכוכית" בלונדון. ואין קידת סולו שלה בסוף ההצגה, כל השחקנים משתחווים ביחד. אבל גם אין ספק לשם מה התכנסנו, כלומר לשם מי — אדמס, עם שש מועמדויות לאוסקר ושוברי קופות כמו "המפגש" ו"ליגת הצדק", היא האטרקציה המרכזית בתפקיד אמנדה ווינגפילד, אם המשפחה במחזה העצוב ביותר בעולם מאת טנסי וויליאמס. ההצגה זכתה להפקות רבות בעולם. סאלי פילד וג'סיקה לאנג, עם שני אוסקרים לכל שחקנית, גילמו את התפקיד בברודוויי ולא הצליחו במיוחד. לאנג הודתה בדיעבד ששנאה את ההפקה ושום דבר לא עבד בה, כולל ההופעה שלה עצמה.
1 צפייה בגלריה
איימי אדמס ב"ביבר הזכוכית". הסכימה להשתתף במחזה רק בתנאי שההפקה לא תהיה קונבנציונלית ומשעממת
(צילום: Johan Persson)
אמנדה ווינגפילד הוא אחד התפקידים הנפלאים והחשובים שהתיאטרון מציע לשחקניות בגיל מסוים (התפקיד של לורה, בתה המתמודדת עם מוגבלות פיזית, ניתן בדרך כלל לשחקניות בתחילת דרכן, כאן ליזי אניס המצוינת, המתמודדת עם שיתוק מוחין). היסטורית, "הגיל המסוים" הזה נע בין 60 ל־70, אבל אדמס תהיה בת 48 באוגוסט, והיא האמנדה הצעירה ביותר שזכורה לצופי התיאטרון זה כמה עשורים,
הליהוק שלה מעניין מכמה היבטים: בדרך כלל מלוהקות לתפקיד שחקניות בכירות שימיהן הגדולים, לא נעים להודות, כבר מאחוריהן. אדמס, לעומתן, נמצאת בשיא הקריירה שלה, ונכונו לה בוודאי עוד הישגים משמעותיים רבים, כולל זכייה באוסקר המיוחל שעד כה חמק ממנה. הליהוק שלה הוא ניצחון לבמאי הבריטי ג'רמי הרין, ששלח לה מכתב שבו הציע לה בפשטות "לבלות קיץ בלונדון. על הבמה". הוא סיפר שהרגיש שחרף מעמדה הכוכבי והלו"ז הצפוף שלה בהוליווד, היא תגיד כן, "כי היא שחקנית שאוהבת לקחת סיכונים ולא יכולה לסרב לאתגרים". התנאי של אדמס היה, לדבריו, "שזאת לא תהיה עוד הפקה קונבנציונלית ומשעממת".
הרין, ש"ביבר הזכוכית" משיק את חברת ההפקות שלו שנקראת "החצי השני", לא חשש מחוסר ניסיונה הבימתי של אדמס (לפני כן הופיעה רק בהצגה אחת, המחזמר של סונדהיים "אל תוך היער" בניו יורק, אם לא מחשיבים את ימיה כמלצרית מזמרת במסעדה במינסוטה), הבטיח לה הפקה "אחרת" וקיים. אחרי שקיבל אישור ממנהלי העיזבון של וויליאמס, פיצל את דמותו של טום, הבן של אמנדה, לשניים: שחקן צעיר שמגלם את טום בזמן אמיתי, ב־1936, ושחקן מבוגר שמתבונן בדמותו ממרחק השנים, ב־1968, וגם משמש כמספר שמקריא, בין היתר, את הוראות הבימוי של וויליאמס, שדרש למשל תאורה עמומה. הרין נענה באופן נועז למדי לתביעות המחזאי, הבמה כמעט חשוכה רוב הזמן והסאונד נשמע כאילו הוא מגיע ממרחקים (או מעמקים), מה שמקשה לפעמים על העין והאוזן. כמפיק, הרין התעקש על תמחור הוגן לכרטיסים, "כי תיאטרון זה דבר דמוקרטי שצריך להגיע לכל מי שרוצה בו", ו־12 אלף כרטיסים הוצאו למכירה במחיר של 20 ליש"ט האחד (הרין הסביר שיפסיד עליהם כסף בוודאות באולם של 642 מקומות בלבד), עם התחייבות לכך שהכרטיס היקר ביותר יעלה 150 ליש"ט.
אדמס ידעה את מנת הכישלונות שלה בקריירה; אחד האחרונים שבהם היה העיבוד הקולנועי הקטסטרופלי למחזמר "אוון הנסן היקר", שלמרבה האירוניה גרסתו הבימתית מועלית בתיאטרון הסמוך לזה של "ביבר הזכוכית". ובכל זאת, דבר מן הסתם לא הכין אותה לקבלת הפנים הצוננת עד אכזרית מצד המבקרים הלונדוניים. ב"איוונינג סטנדרט" הגדירו את הופעתה כ"חלשה ולא משכנעת", ב"טיימס" תהו בנימוס מוגבל אם ההימור השתלם (ונתנו להבין שלא), ב"גרדיאן" זיכו את ההצגה בשני כוכבים מתוך חמישה והעיתון היחיד שאהב את הופעתה "הצלולה ושוברת הלב" — "דיילי מייל" — לא אהב את ההפקה.
אבל אם תשאלו אותי, אדמס פשוט נהדרת בתפקיד, וממציאה אותו מחדש. אמנדה שלה היא אישה יפהפייה בשיא פריחתה, והיא מלאת הומור, כאב ועוצמות רגשיות מצמררות, שנבנות בהדרגה ובתבונה. יותר מכל הפקה של המחזה שאי פעם ראיתי, אמנדה מתגלה למעשה כתמונת מראה שבירה של בתה הבודדה, ולא כתשליל המהופך לה. והתוצאה בלתי נשכחת.
אדמס, שלצורך הפרויקט נאלצה להיפרד מבעלה ובתה בת ה־12, התגלתה גם כאדם מקסים ונטול גינוני כוכבות שיוצאת באדיקות אל המעריצים הממתינים לה בסוף כל הצגה כדי להצטלם ולחלק חתימות, בניגוד לכוכבים אחרים ופחותים ממנה. ייתכן שילדותה במשפחה מורמונית בת תשע נפשות, בעוני יחסי, השפיעה על הליכותיה העתידיות. עד היום היא מספרת שירשה מהמורמונים את תחושת הקהילה ואת "העיקרון המוזהב של להתנהג עם אחרים כמו שהיית רוצה שיתנהגו אליך", שזה מן הסתם "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך" המורמוני. ספרי את זה למבקרי התיאטרון הבריטים, איימי.
