דליה שימקו: "מה שצריך עכשיו זה ערב צ'יזבטים"
דליה שימקו: "מה שצריך עכשיו זה ערב צ'יזבטים"
הבמאית המוערכת מעלה לראשונה לבמה את סיפוריו הקצרצרים של הסופר אלכס אפשטיין, כולל אלה שמתייחסים ישירות לאירועי 7 באוקטובר. "זה ניסיון לפתוח פתח לדיאלוג עם הקהל על נושאים שמספקים לנו נחמה"
יומיים לפני השבת השחורה של 7 באוקטובר הסתיים פסטיבל עכו לתיאטרון אחר שאותו מנהלת אמנותית דליה שימקו זו השנה השנייה. מצב הרוח המרומם שפקד אותה בתום הפסטיבל המוצלח שזכה לשבחים התהפך, והחזרות עם אנסמבל התיאטרון שלה "אספמיה" לקברט תיאטרלי חדש "שיחות על אהבות" המבוסס על טקסטים של אמן הסיפור הקצרצר אלכס אפשטיין, נדחו.
"אני תמיד לוקחת מאוד קשה את מה שקורה בארץ, אבל הפעם פשוט התפרקתי. לא רק מכאב ושכול אלא גם מהזעם על זה שזה קרה לנו, על ההפקרות של הממשלה והקרקס הזה שהתקיים כאן תשעה חודשים שבו הופקרנו לחלוטין מניהול המדינה. וגם לא ביקשו סליחה או לקחו אחריות, שלא לדבר על זה שהמדינה לא התנהלה לולא האזרחים. זה זעם שלא הכרתי. אז פשוט לקח זמן עד שהצלחנו לעבוד במצב כזה".
עתה "שיחות על אהבות" סוף סוף יעלה ובו יוצגו לראשונה על במה סיפוריו של אפשטיין בעל הקול הייחודי, זוכה פרס היצירה לסופרים עבריים. שימקו, אייל שכטר ושי בן יעקב עוטפים את מילותיו במוזיקה והגשה אישית, בתוספת שירים כמו "הגבירה בחום" של מוסטקי, "אהבה בת 20" של ברל, "Into my arms" של ניק קייב, "Tower of song" של לאונרד כהן ועוד.
"אני מעריצה של אלכס מאז גיליתי לפני כעשר שנים את הכתיבה שלו בפייסבוק וחשבתי שהוא חיה יוצאת דופן ויפהפייה שאי אפשר להכניס לשום קופסה, עם סיפורים קצרצרים שאפשר לראות כסוג של שירה או סיפורי זן מודרניים. הוא קול ייחודי בספרות והטקסטים שלו נוגעים בנימי הנפש, בהומור ורומנטיות מהולה בעצב”.
שימקו שקיבעה ז'אנר של הפיכת ספרות לתיאטרון ויוצרת הכלאות מעניינות (כמו ערב עם יפעת נץ משירי נתן זך בפסטיבל ישראל), אומרת ש"הדבר הבולט אצל אלכס, שכמה שהוא כותב קצר ומתומצת ולפעמים אירוני - הוא מאוד חם ומלא אהבה".
שימקו מדגימה עם סיפור קצרצר של אפשטיין שאהוב עליה: "'היה היה איש זקן שתמיד יצא מהבית עם שתי מטריות, למקרה שיפגוש אותה שוב'. זה נשמע לך הדבר הכי פשוט וכשאת קוראת את מקבלת כזה כיווץ בבטן וזה דורש ממך לחשוב ואת ממציאה לעצמך סיפור שלם. מה שיפה אצל אלכס זה שהוא בעצם גורם לך לכתוב את הסיפור, הוא מפעיל אותך".
כשפנתה לאפשטיין הוא הסכים מיד. "זו מחמאה גדולה גם כי זה מגיע מדליה ששמה הולך לפניה בתיאטרון וגם כי מפתיע שמישהו חושב שהוא יכול לקחת את האמנות שלך ולעשות אותה אחרת לגמרי".
אפשטיין לא מעורב בתהליך. "ברגע שמישהו לוקח את היצירה שלך והופך אותה לשלו, צריך לשחרר. אני מאוד סקרן לראות את זה כקהל ובטוח שאתרגש, אבל זו לגמרי יצירה עצמאית מקורית שלהם".
הערב יעלה ב־21 בדצמבר (ב־19:00 וב־21:00) בהבימה 4. חלק מהטקסטים יהיו מספרו המיניאטורי החדש "ענק" שיצא לאחרונה. "הרגשתי שדווקא עכשיו, כשהמציאות כל כך אפלה, יכול להיות שיש לי איזשהו צוהר קטן לפתוח ודרך להאיר לעצמי ולאחרים", אומר אפשטיין. "אז נכתבו כמה סיפורים קצרים מאוד על המלחמה ובמסגרת האפלה הכללית שירדה עלינו הרגשתי שאם לא אוציא אותם עכשיו - כבר לא אוציא אף פעם. חלקים מהספר נכתבו תוך כדי המלחמה על האימה, החרדה והייאוש, אבל הוא כן מדבר על נחמה ותקווה ויכולת להמשיך".
שימקו מספרת שאחד הקטעים מ"ענק" שאיתו היא שוקלת לסיים את הערב יהיה "אגדה על תקווה". על השאלה עד כמה הערב רלבנטי למצבנו היא עונה: "אני קוראת לזה ערב פרום, במובן זה שהוא לא תפור עד הסוף. יצרתי פורמט שמתאים למצב: מאוד מנחם ואישי שקורא לקהל לסוג של ערב צ'יזבאטים סביב המדורה. אין דבר יותר מדויק מזה כרגע לצרכים שלנו - משהו שמאחד אותנו, מעניין, מאתגר, אבל לא כבד ומעיק מדי. ערב עמוק ורגשי שנוגע בכאבים ובמלחמה, עם טקסטים שרלבנטיים לסיטואציה ויש בהם הרבה כאב וגם נחמה. בין הביצועים יהיו שיחות ביני לאייל ולשי, ואנחנו פותחים פתח לדיאלוג על נושאים שמספקים לנו לנחמה: ספרים, אהבה והורות ועוד. אנחנו רוצים להכניס את הקהל ללב שלנו בתקווה שגם הם ירצו להכניס אותנו ללב שלהם".
אגדה על תקווה / אלכס אפשטיין
"היה היתה תקווה שאיבדה תקווה. היא יצאה לחפש את עצמה. היא הגיעה לנהר הייאוש. אף פעם לא תצליחי לחצות אותי, אמר הנהר. התקווה צעדה לאורך הנהר עד שהגיעה לים הייאוש. אף פעם לא תצליחי לחצות אותי, אמר הים. התקווה צעדה על שפת הים עד שירד לילה של ייאוש. אף פעם לא תצליחי לעבור אותי, אמר הלילה. היא המשיכה לצעוד, עד שאפילו את הכוכבים ברקיע כבר אי אפשר היה לראות. התקווה עצרה סוף־סוף. היא חיכתה רגע. ועוד רגע. או־אז הפציע שחר".
