הסופר א. ב. יהושע הלך לעולמו בגיל 85
הסופר א. ב. יהושע הלך לעולמו בגיל 85
חתן פרס ישראל לספרות, א. ב. יהושע, הלך לעולמו. הוא נחשב לאחד הסופרים הישראלים הבולטים בארץ ובעולם, וזכה בשורה ארוכה של פרסים. בין ספריו: "השיבה מהודו", "המאהב" ו"שליחותו של הממונה על משאבי אנוש"
הסופר א. ב. יהושע הלך לעולמו הלילה (ג') בבית החולים איכילוב שבתל אביב, והוא בן 85. הלוויתו תערך מחר (ד') בשעה 17:30 בבית העלמין בעין כרמל.
יהושע, מהסופרים הישראלים הבולטים והמשפיעים בארץ ובעולם, היה חתן פרס ישראל לספרות, וזכה כמעט בכל כבוד אפשרי. בין הפרסים הנוספים שבהם זכה - פרס א.מ.ת, פרס דן דוד, פרס ביאליק, פרס ברנר ופרס מדיסיס הצרפתי לסופר זר.
מאז שנות ה-50 ועד ימיו האחרונים, יהושע פרסם עשרות ספרים: אוספי סיפורים קצרים, ספרי עיון, מחזות, ספרי ילדים ושורה של רומנים שזכו להצלחה רבה, בהם "המאהב", "גירושים מאוחרים", "מולכו", "מר מאני", "השיבה מהודו", "מסע אל תום האלף", "הכלה המשחררת", "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש", "אש ידידותית", "חסד ספרדי", "ניצבת", "המנהרה" ו"הבת היחידה", שראה אור בתחילת 2021.
אברהם גבריאל יהושע נולד בשנת 1936 בירושלים, לאב ממשפחה ירושלמית ותיקה בעלת שורשים ספרדיים, ולאם ממוצא מרוקאי. בבית הספר הוא קיבל חינוך חילוני ובתיכון למד בגימנסיה העברית רחביה. בצה"ל שירת בחטיבת הצנחנים ולחם במבצע קדש. עם שחרורו מצה"ל, החל א. ב. יהושע ללמוד ספרות ופילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים. בתקופה זו פצח בקריירה ספרותית, שנמשכה עשורים.
ספרו הראשון, קובץ הסיפורים "מות הזקן", פורסם בשנת 1964 והקובץ "מול היערות" פורסם בשנת 1968. גם שני ספריו הבאים היו קובצי סיפורים, ורק בשנת 1977 ראה אור הרומן הראשון שלו, "המאהב". בראיונות שב וסיפר שהסופרים שהשפיעו ביותר על כתיבתו - לפחות בתחילת דרכו - היו פרנץ קפקא, ש"י עגנון והסופר האמריקני ויליאם פוקנר. כבר בראשית הקריירה שלו זכה יהושע לשבחים מצד הביקורת, ונודע בסגנונו המובהק, העוקב אחר סיפוריהם של אינדיבידואלים, על רקע המציאות הפוליטית הנתונה, תוך שימוש עדין ומתוחכם בסימבוליזם.
לצד הקריירה שלו ככותב, יהושע פעל שנים גם כמורה וכחוקר ספרות. במקביל לפרסום ספריו, התקדם באקדמיה עד שהיה לבסוף פרופסור אמירטוס בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה. הוא אף קיבל תארי דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטאות בר אילן, בן גוריון, אקול נורמל סופרייר בצרפת וממוסדות נוספים. במרוצת השנים הרצה גם באוניברסיטאות הרווארד, שיקגו ופרינסטון.
רבות מיצירותיו זכו לעיבודים לטלוויזיה ולקולנוע. הראשון שבהם, "שלושה ימים וילד" משנת 1967 בבימויו של אורי זוהר, זיכה את השחקן עודד קוטלר בפרס בפסטיבל קאן. לאחר מכן נוצרו עיבודים לספרים נוספים, בהם ל"המאהב" (1986, בבימוי מיכל בת-אדם), "מול היערות" (1999, בבימוי דניאל וקסמן), "השיבה מהודו" (2002, בבימוי מנחם גולן) ו"שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" (2010, בבימוי ערן ריקליס).
ספריו של יהושע תורגמו לשפות רבות, והוא זכה להכרה עולמית. התרגום לאנגלית של "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" הופיע ברשימת 100 הספרים הטובים של השנה של ה"ניו יורק טיימס" וה"פאבלישרס וויקלי" לשנת 2006. התרגום של "המנהרה" הופיע ברשימת הספרים הטובים ביותר של ה"ניו יורק טיימס" לשנת 2020.
יהושע היה ידוע גם בדעותיו הפוליטיות הנחרצות, ומאז מלחמת ששת הימים מתח ביקורת על המדיניות של מדינת ישראל בשטחים. לאורך השנים תמך במפלגות העבודה ומרצ, והיה חבר במועצה הציבורית של ארגון "בצלם". לצד זאת, הוא הביע עמדה נגד זכות השיבה לפלסטינים, רעיון שראה בו איום על הציונות ועל אופיה היהודי של מדינת ישראל.
במאמר שפורסם בכתב העת "מאזנים" של אגודת הסופרים העברים בשנת 2018, כתב מנחם פרי, עורכו של יהושע במשך שנים, כי "את העניינים הפוליטיים מעלות ברומאנים של יהושע הדמויות (ולא המספר על חשבון עצמו), והם מרחפים בחללה של היצירה כקרעי מטאפורות, כאפשרויות של הסתכלות מעצימה, שהיעד שלה הוא דווקא המצב האישי־המשפחתי של הדמויות. המצב האישי־המשפחתי אינו אפוא אלגוריה פוליטית, אלא המצב הפוליטי הוא מאגר מטאפורות בתודעתן של הדמויות המשפחתיות".
פרי הוסיף כי "בכל שנות כתיבתו לא הסתפק יהושע בהסתכלות במלאות 'הספונטנית', הכמו-אקראית, של המציאות שהוא מעלה ברומאנים שלו, בפרטים המושכים אל הספציפיות שלהם־עצמם. הוא ביקש תמיד להטעים שהמציאות שלו תפורה יותר מזו הנקלטת מחוץ לספרות, או אף ברומאנים ריאליסטיים. לכן נתקלות דמויותיו לעיתים קרובות יותר במהלך שיטוטיהן באובייקטים או באפיזודות שהן מטאפורות להן־עצמן. אף יש לו, ליהושע, ארגז כלים עשיר שנועד לפתות את הקוראים להאמין שפרטי המציאות שבטקסט נכונים משום שהם מייצגים משהו גבוה יותר, מעֵבר לעצמם. אך הבוחרים להתפתות לאפשרות להעפיל למישור הסמלי – אם אינם קוראים קריאה סלקטיבית – מגיעים עד מהרה למבוי סתום. האנרכיזם של יהושע מפרק את האפשרות הזאת, או מעמיד אותה על ראשה".
בשנת 2016 הלכה לעולמו אשתו של יהושע, רבקה. הוא הותיר אחריו שלושה ילדים והיה סב לנכדים. בריאיון ל-ynet באפריל 2020 סיפר על בדידותו. "שלומי לא פשוט. אני לבד כבר שלוש שנים, מאז מות אשתי, כך שמבחינת הלבדיות אני מאומן ומאולף לכך", הוא שיתף. להיות סגור בבית עד כדי כך זה קשה לי ועצוב לי. ואפילו, אני אומר כל הזמן, אני מקנא במתים. אני מקנא בכל כך הרבה חברים, וכמובן גם באשתי, שחסכו לעצמם את הפינאלה הזו שאני עכשיו חי אותה".
על מגפת הקורונה אמר באותו ריאיון: "ברור שבכל מדינה זה פוגע יותר בחלשים מאשר בחזקים. ויש גם איזו פגיעה בזקנים, שהיא דווקא פגיעה מנחמת, שזה לא הורג ילדים וצעירים - אז לפחות זה נותן איזושהי פרופורציה. אני, כאדם בן 83, מוכן ומזומן למוות אם זה יהיה במקום איזה צעיר, מהמשפחה שלי או לא מהמשפחה שלי. אני מקבל את הדין הזה, ואפילו בשביעות רצון. זה דבר אחד שבו אני רואה שבמגפה הזו יש בכל זאת איזו חמלה. הצעירים הם באמת העתיד".
עוד הוא הוסיף: "בשבועות האחרונים, כשהמשק הישראלי צומצם כמעט עד כדי עצירה והישראלים ספונים בבתיהם, רבים אומרים שזהו 'הזמן של הספרים'. ובכל זאת, כשחנויות הספרים סגורות, מכבשי הדפוס דוממים, והעדכונים מהסלולרי והטלוויזיה מציפים את התודעה, האמירה הזו עומדת בפני מבחן לא פשוט". בכל הנוגע ליהושע, כשהנגיפים מתפשטים, גם המוזות מאטות. "אני קורא וקצת כותב. אני באמצע נובלה שבעצם חצי ממנה כבר גמורה וחצי ממנה כבר בראש שלי, אבל כדי לכתוב אתה צריך איזה ליבידו שילווה את זה, והיום אין ליבידו. מי ידפיס עכשיו ספר, ומתי יחזור עולם הספרים ומתי יבואו כל הדברים האלה? אז בינתיים אני ממתין".
