אינדיאנה ג'ונס וחוגת הגורל: מרהיב, נאמן למקור ומעניק טוויסט חדשני
אינדיאנה ג'ונס וחוגת הגורל: מרהיב, נאמן למקור ומעניק טוויסט חדשני
במשך שנים סירב הריסון פורד לאחוז שוב בשוט ולחזור לתפקיד אינדיאנה ג'ונס. כשסוף סוף ניאות ויתרו שני יוצרי הסדרה הפופולרית, ג'ורג' לוקאס וסטיבן ספילברג, על תפקידיהם. השרביט הועבר לבמאי צעיר מהם, ג'יימס מנגולד, שנכנס לפרויקט כמעריץ. התוצאה מרהיבה בעלות של 300 מיליון דולר
את דקות הפתיחה של "אינדיאנה ג'ונס וחוגת הגורל" צריך לשמוע, ורק אחר כך לראות. הסרט מתחיל עם תקתוק שעון, רמז לכך שזמן הוא הנושא המרכזי שבו יעסוק הסרט — הזמן החולף, הזמן האבוד, השאיפה לחקור את הזמן ולחזור בזמן. הפעם האחרונה שסרט שעליו חתום סטיבן ספילברג כמפיק אחראי התחיל עם תקתוקי שעון על כותרות הפתיחה היתה ב"בחזרה לעתיד". יש להניח שג'יימס מנגולד, שירש מספילברג את תפקיד הבמאי אחרי ארבעה סרטי “אינדיאנה ג'ונס”, יודע את זה. וגם ג'ון וויליאמס, המלחין בן ה־91, שחוזר להלחין בפעם החמישית סרט בסדרת “אינדיאנה ג'ונס”, משתתף במסע הרמזים.
נעימת הנושא המוכרת והאיקונית של הסדרה מתנגנת ברגע שלסרט נכנס כובע הפדורה המפורסם של גיבורו, אבל האזינו מקרוב קצת אחר כך ותזהו נעימת נושא מפורסמת אחרת שהלחין וויליאמס שמסתתרת שם מתחת לצלילים, זו של "מנהרת הזמן", סדרת הטלוויזיה מ־1966 שוויליאמס הלחין בתחילת דרכו. כן, יש כאן בהחלט עניין עם זמן.
אגב זמן, במשך שנים היה הריסון פורד האיש שמנע בסירוביו את צילומיהם של סרטי המשך לסדרת "אינדיאנה ג'ונס". האיש היה סרבן סדרתי. בתחילה נעשו שלושה: "שודדי התיבה האבודה" מ־1981, אחד מסרטי ההרפתקאות המושלמים בכל הזמנים; "אינדיאנה ג'ונס והמקדש הארור" (1984), אחד מסרטי ההמשך המלהיבים בכל הזמנים (וסרט שעשה טראומות לכל מי שהיה ילד בשנות ה־80, וגרם לכך ששיטת סיווג הסרטים האמריקאית השתנתה לעד); ו"אינדיאנה ג'ונס ומסע הצלב האחרון" (1989), שמפגיש את ד"ר ג'ונס עם אביו, ד"ר הנרי ג'ונס האב, בגילומו של שון קונרי. טרילוגיית סרטים מושלמת שנולדה במוחו של ג'ורג' לוקאס, כמחווה לסרטי ההרפתקאות שהוא אהב כילד בשנות ה־40. לוקאס פיתח את הרעיון עם פיליפ קאופמן ("הצוות המובחר"), שהעביר את כתיבת התסריט ללורנס קסדן ("החברים של אלכס") ולבסוף הציע לחברו ספילברג לביים.
1 צפייה בגלריה
הריסון פורד עם הבמאי ג'יימס מנגולד בפסטיבל קאן. יצרו סרט שמתמודד בווירטואוזיות ובענווה עם מורשת גדולה
(צילום: LOIC VENANCE / AFP)
הריסון פורד, שהפך לכוכב בזכות סרטי "מלחמת הכוכבים" של לוקאס, לוהק לתפקיד הראשי בתור גרסת הרטרו של האן סולו — ארכיאולוג, איש מדע ומחקר, מרצה מבוקש ושרמנטי, שבחופשות יוצא להרפקאות מסמרות שיער וחובקות עולם בחיפוש אחרי ממצאים ארכיאולוגיים והיסטוריים נדירים, בייחוד כאלה שיוכיחו שמיתולוגיות קרו באמת. ב־2008, ארבע שנים לפני שמכר את חברת ההפקות שלו לדיסני, לוקאס הצליח לשכנע את ספילברג ופורד לעשות עוד אחד: "אינדיאנה ג'ונס וגולגולת הבדולח". הקהל פחות התלהב הפעם ומשהו מהקסם המקורי פג שם, אבל אף שאוהבים ללעוג לסרט, צריך להודות שיש בו סצנות מצוינות.
עכשיו מגיע סרט מספר 5. לוקאס וספילברג ויתרו על תפקידיהם (ספילברג, כמפיק אחראי, היה נותן תגובות לגרסאות התסריט ולחומרי הגלם שהגיעו מימי הצילום) אבל עזרו לשכנע את ג'יימס מנגולד להתיישב על כיסא הבמאי. זו בחירה נבונה: לוקאס וספילברג עשו קולנוע בהשראת הסרטים שהם ראו כילדים ונערים, ואילו מנגולד, יליד 1963, עשה את הסרט כמעריץ של ספילברג ולוקאס. הוא אומר זאת מפורשות בראיונות — שהוא נכנס לסרט כמעריץ, "איזו עוד הזדמנות תהיה לי בחיים לעבוד עם לוקאס, ספילברג, פורד וג'ון וויליאמס?", הוא שאל שאלה רטורית. שני הסרטים האחרונים שמנגולד ביים הוכיחו שהוא בשל לפרויקט: "פורד נגד פררי" (2019) המצוין הוכיח שיש לו היכולת הטכנית לביים סרט מהיר ומלהיב עם אפקטים מרובים; ו"לוגאן" (2017), סרט הפרידה של וולברין מהיקום הקולנועי של "אקס־מן", היה מערבון נהדר ונוגע ללב על ימיו האחרונים של גיבור־על.
"אינדיאנה ג'ונס וחוגת הגורל" הוא קצת מכל אחד מאלה. ההצעה הגיעה אליו ב־2019 עם שלוש פניות נפרדות: אחת מלוקאס, אחת מספילברג ואחת מפורד. ובכל זאת, מנגולד טוען שהוא אמר להם לא. התסריט שאותו רצו שיביים לא היה מספיק טוב בעיניו, הוא לא הצליח להסביר למה לעשות סרט נוסף בסדרה. ואז קרה לו נס: הקורונה. הפרויקט נדחה. מנגולד קיבל שנה שלמה לעבוד על התסריט עם האחים באטרוורת — שכתבו את "פורד נגד פררי" — ותקציב של 300 מיליון דולר, אז הוא אמר כן.
"מחוג הגורל" נפתח ב־1944, במטרה להזכיר לקהל את מה שהפך את שלושת הסרטים הראשונים לכל כך מצליחים ואהובים: העובדה שיש בהם משהו כמו פעם. קולנוע קלאסי, קדם־מודרני, מודע לעצמו, עם אפקטים מושקעים אבל כאלה שרואים רק בקולנוע, ועם גיבור שיש לו אויבים קבועים וברורים — הנאצים.
האפקטים הדיגיטליים של 2023 החזירו את הריסון פורד בן ה־80 לגרסתו בת ה־40 ל־20 הדקות הראשונות של הסרט לפני שהעלילה קופצת 25 שנה קדימה ל־1969. ג'ונס המבוגר הוא קשיש נרגן עם לב שבור, רגע לפני הפנסיה מהאוניברסיטה, שבה הוא כבר לא המרצה הכוכב, אלא זה שמשעמם את תלמידיו עם מידע על תולדות העולם. לעלילה נכנסת הלנה שו, בתו של שותפו לשעבר של ג'ונס, ובת הסנדקות שלו — שאותה מגלמת הקומיקאית פיבי וולר ברידג', יוצרת "פליבג". היא ממשיכה את מפעל חייו של אביה ומגייסת לצידה את ג'ונס כשותף לפשע: לנסות למצוא את חלקי מחוג הגורל שהמציא ארכימדס, שעון שיש המאמינים שיכול לשנות את מהלך הזמן.
אחד המאמינים האלה הוא מדען נאצי לשעבר (מאדס מיקלסן), שהיה רוצה להחזיר את הזמן לאחור ולהביא לניצחונה של גרמניה במלחמת העולם השנייה. ג'ונס ושו — ובקיאותם ברזי העולם העתיק, מדעניו ושפותיו — ינסו למנוע זאת ממנו, בסדרה ארוכה ובלתי נגמרת של מרדפים: על רכבת, על אופנוע, במכונית, בטוק־טוק, בסירה, במטוס מטען ובמטוס קל. מצרפת הם יעברו לניו יורק ומשם לטנג'יר ולמרוקו (בסיקוונס שנראה כמו מחווה ל"טין טין" של ספילברג) ומשם ליוון ומשם לסיציליה. בשעתיים וחצי של סרט מנגולד מוכיח שיש לו היכולת הטכנית לנהל סרט בסדר גודל כזה, ויש בו הענווה להתמודד עם מורשת גדולה ממנו, ולהרכין את ראשו בהכנעה מולה.
