אושיק לוי: "הנכס היקר ביותר שלי הוא שאני מענטש"
אושיק לוי: "הנכס היקר ביותר שלי הוא שאני מענטש"
הזמר והשחקן אושיק לוי מעלה מופע ועובד על שירים חדשים. יש לו פטיש לנעליים ומציתי בנזין, בזכותו שר התרבות למד עברית, הוא נמשך לחוכמה של ישעיהו ליבוביץ', מוטרד מהמצב הפוליטי, מתגעגע לרפי נלסון, רוצה בית עם חצר אך לא מעוניין בכוחות על־אנושיים
אושיק לוי
גיל: 78 • מקום מגורים: הרצליה • מצב משפחתי: אלמן + 4 • זמר ("בלדה לשוטר", "חוזה לך ברח", "זה מכבר") ושחקן קולנוע וטלוויזיה. זוכה פרס משרד התרבות לאמנים ותיקים ע"ש אריק איינשטיין (2023). יופיע ב־25 במרץ בגריי תל אביב במופע "כל השירים הם שלו", עם שירים מכל התקופות
איפה אנחנו תופסים אותך?
"בבית. חזרתי כרגע ממכון הכושר ואני שותה קפה. אני הולך למכון לשמור על מה שיש לי. זה לא חוזר ואין חלקי חילוף".
איך ואיפה אתה שותה את הקפה שלך?
"בבית בבוקר. שותה קפה שחור, אחר כך נס, ומערבב עם תה במשך היום. שיהיה גיוון".
עם מי היית רוצה לשבת על בירה?
"רפי נלסון. הכפר שלו באילת היה המקום של הבירות. אי אפשר היה לשבת שם בלי לשתות בירה. אהבתי אותו ואני מתגעגע אליו ולשתות איתו איזו בירה".
על מה אתה עובד עכשיו?
“אחרי שהוצאתי את הדואט 'שובו של מרדכי' עם טונה, יצא השיר 'מתגעגע', על אשתי שנפטרה לפני שנתיים וחצי. ועכשיו הוצאתי שיר חדש עם פיטר רוט 'דמעות שמחה'. יש לי מופע 'כל השירים הם שלו' בגריי תל אביב ב־25 במרץ, שבו אני שר שירים מכל השנים והקריירה כמו 'חוזה לך ברח', 'יונתן סע הביתה' ו'בלדה לשוטר' ואני עובד על חומרים חדשים".
מה השריטה שלך?
"יש לי פטיש לנעליים. גדלתי בבית שלא היה בו כלום. היו מעליי שני אחים: יהודה שנפטר לפני 50 שנה ולוליק שיבדל”א בן 85 החודש. הייתי לובש את הבגדים של האחים שלי ובנעליים היו גוזרים את הקצה כדי שהאצבעות ייצאו החוצה, ומאז יש לי פטיש אז אני קונה יותר מדי. הבנות שלי כבר כועסות עליי אבל אני לא יכול להימנע מזה. יש לי גם פטיש לשעונים, משקפיים ומצתים, אבל רק של בנזין".
מה העצה הכי טובה שקיבלת?
"אחי הבכור יהודה היה מאוד חכם. למד פילוסופיה ולטינית והיה קורא את אפלטון וסוקרטס. כשהייתי נער, הוא אמר לי 'תנסה ללמוד, לדעת, להיות סקרן, ליהנות מהחיים כל דקה שאתה יכול ולהיות אופטימי', ועם זה אני מסתובב עד היום".
איך אתה אוהב להעביר את שישי בצהריים?
"כבר כמעט 40 שנה שיש לי בימי שישי פרלמנט בחנות יין ברמת השרון. זו קבוצה מגוונת עם אנשים מכל הסוגים: רופא, מומחה לאטום, חוקר ועוד, ומדי פעם מביאים מישהו שעושה אוכל. שותים יין ופותחים את שישי בצהריים".
איזה כוח־על היית רוצה שיהיה לך?
"לא מחפש כוחות על־אנושיים. יש לי כרגע את הכוח לשמור על מה שיש לי".
מי בעיניך האדם הכי סקסי?
"אף פעם לא התייחסתי לזה ככה. אני יכול להעריך. פרופ' ישעיהו ליבוביץ', לא יפה וחתיך, אבל הוא איש חכם שמעניין אותי אמר משפט נהדר על האמונה: ‘האלוהים זה לא קופת החולים שלך ולא הבנק שלך, זה היחסים שלך ושלו’".
למי אתה מתגעגע?
"לאשתי. חיינו יחד 41 שנה והיא חסרה לי מאוד. וגם לאחי הגדול ולהוריי שנפטרו מזמן".
איפה הכי היית רוצה לגור?
"ניסיתי הכל: גרתי בתל אביב 30 שנה, במושב גן סורק, ברמת השרון. אני כרגע גר בדירה בהרצליה אבל אהבתי שהיה לי בית עם חצר. היו לי חיות וצמחים והבנות שלי גדלו עם ברווזים וכלבים. חצר זה משהו שחסר לי".
מה אתה מחשיב כהישג הכי גדול שלך?
"מה שהספקתי לעשות עד היום. ליום הולדת 60 הבת שלי עשתה לי לוח עם כל מיני דברים שעשיתי וזה היה תלוי במשרד וקצת הרגשתי מגלומן. יום אחד מיכה שטרית נכנס ואמר לי 'מה יש לך להתבייש? אתה שרטת משהו בתרבות הישראלית'. לא מזמן קיבלתי פרס לאמנים ותיקים על שם אריק איינשטיין וכששר התרבות מיקי זוהר צלצל להודיע לי, הוא אמר 'בזכותך למדתי עברית'. הוא התכוון לתוכנית 'בלי סודות'. מבוגרים יותר זוכרים אותי מ'טלפלא' וילדות בנות 8 מדברות איתי על 'קופה ראשית' ששיחקתי בעונה הראשונה שלה".
מה היית רוצה לשנות בעצמך?
"לא יודע אם יש מה לשנות. אני נראה די בסדר ולא הייתי רוצה לשנות תכונות שלי אלא בעיקר להיות בן אדם ולהקדיש לנתינה. אתה עושה משהו? תעשה עם כל הלב ואל תצפה שיחזירו לך. ולי יש את זה".
מה מפחיד אותך?
"אני לא מפחד מכלום אבל מודאג ומוטרד ממה שקורה עכשיו, ובעיקר מהקרע בתוכנו. אני הולך להפגנות פה בהרצליה. אנחנו בסיטואציה שלא הייתה כדוגמתה ב־75 שנות המדינה. לא היה מצב שרוצים לשנות חוקים ומשטר בצורה כזו דרסטית, בכוחניות ובלי להקשיב למה שקורה. אם לא מקשיבים לנשיא המדינה ולבית המשפט העליון אז לאן הגענו? אסי דיין אמר שהחיים הם מחלה שבסופה אתה מת ואני מאמץ את המשפט הזה אבל הקרע הזה מדאיג אותי מאוד".
מה אתה מחשיב כנכס היקר ביותר שלך?
"חוץ מהילדים והנכדים - זה שאני בן אדם, כמו שאומרים, מענטש".
מי האמנים שהכי השפיעו עליך?
"גדלתי בבית שדיברו בו לדינו ועשיתי אלבום לזכר הוריי 'בקצה ילדות' אבל היו גם כיוונים אחרים: ביטלס, רולינג סטונס, אלביס, פרנק סינטרה, ואפילו את אום כולתום ראיתי, ובמקומיים חבריי זאב טנא ויענקל’ה רוטבליט ומלחינים כמו מתי כספי, שלום חנוך ונפתלי אלטר. אצלי הכל מתחיל מהטקסטים וזה הדבר הכי חשוב בעיניי".
אם לא היית זמר מה היית עושה?
“אבא שלי היה פועל דפוס ואמר שצריך מקצוע בחיים אז הלכתי ללמוד בעמל ויש לי תעודת בוגר בית ספר לדפוס, אז הייתי אולי הייתי דפס".
