התסריטאים בהוליווד מאיימים בשביתה: דורשים לעדכן את תנאי העסקתם
התסריטאים בהוליווד מאיימים בשביתה: דורשים לעדכן את תנאי העסקתם
רשימת הדרישות נוגעת לתנאי ההעסקה שלהם שלא הותאמו לאפשרויות הדיגיטליות שהתרבו ושינו את מפת התוכן בשנים האחרונות. העניין בשביתה עצום משום שהשביתה הקודמת ב-2007 נמשכה 100 יום ושינתה את פני הטלוויזיה לאחר שהביאה לפריחה בז'אנר הריאליטי
חברי איגוד התסריטאים האמריקאי מאיימים לצאת לשביתה אם לא יגיעו להסכם במשא ומתן המתנהל כעת עם אולפני הוליווד. החוזה הנוכחי בין האיגוד לאולפנים עומד לפוג ב-1 במאי. רוב מוחץ של 98% מחברי האיגוד הצביעו בעד לפתוח בשביתה אם לא יענו דרישותיהם. התסריטאים חשים תסכול על שתנאי ההעסקה שלהם לא התעדכנו והותאמו נוכח האפשרויות הדיגיטליות שהתרבו ושינו את מפת התוכן.
רשימת הדרישות של איגוד התסריטאים היא ארוכה ומפורטת. היא נוגעת גם לפיצויים ותמלוגים, למשל למקרה שסדרה או סרט שלהם משודרים שוב בפלטפורמות הסטרימינג; גם לענייני פנסיה ולביטוח רפואי; וגם לחיזוק מעמדם והגנה על העסקתם של תסריטאים. מטעם האיגוד נאמר כי "לאחר כמה שבועות של משא ומתן, האולפנים לא הציעו התקדמות משמעותית בנושאי הליבה שהאיגוד מבקש לקדם. הם הקשיבו בנימוס לנושאים שהצגנו… אבל לא הראו שום סימן שהם מתכוונים לטפל בבעיות שחברי האיגוד שלנו נחושים לתקן".
העניין בשביתה הנוכחית עצום משום שהשביתה הקודמת של תסריטאי הוליווד בין נובמבר 2007 לפברואר 2008 שינתה את פני הטלוויזיה. היא נמשכה כ-100 ימים. לאיגוד התסריטאים הצטרף איגוד המפיקים של הקולנוע והטלוויזה. בתקופה הזאת לא הופקו פרקים חדשים של סדרות. 60 סדרות עצרו לחלוטין את הפקתן. היא עלתה למדינת קליפורניה, שם ממוקמת הוליווד, שני מיליארד דולר, ועלתה ב-37,700 משרות. בעקבותיה חלה עלייה בז'אנר הריאליטי, שאז רק החל את דרכו. כמו כן היא סללה את הדרך לשירותי הסטרימינג. ב-2007 נטפליקס עוד נהגה לשלוח למנוייה די-וי-די הביתה, אבל החלל שנפער בטלוויזיה ברשתות השידור האמריקאיות, הותיר מקום לעשייה טלוויזיונית אחרת המשודרת באופן שונה. כמו כן, כמו שישראלים רבים יודעים, הוליווד הפכה ליותר אוניברסלית. היא חיפשה תכנים מעבר לימים.
היום ההבדלים אחרים. הריאליטי עלול שוב להתחזק כי העדר הצורך בכתיבת דיאלוגים וסיפורים שלמים מפנה מקום לתוכניות כמו "המירוץ למיליון", שפרצה בשביתה הקודמת. אלא שגם כותבי ריאליטי, שאולי לא כותבים תסריטים שלמים, אבל בהחלט נחוצים לסדרות האלה, כי הם משרטטים קווי עלילה ומסלולי התפתחות לדמויות, גם הם מנסים מזה שנים לדאוג לתנאי העסקה שלהם. הם רוצים בדברים כמו ביטוח רפואי, שאיגוד התסריטאים יכול להועיל להם בהם.
חוץ מזה, יחסי הכוחות מאוד השתנו בתעשיית הטלוויזיה האמריקאית ב-15 השנים האחרונות. אם בעבר לרשתות כמו לסי-בי-אס היה כוח במיקוח כעת לחברות כמו נטפליקס, אפל ואמזון, שלכל אחד ערוצי טלוויזיה משלהם, יש גם אינטרסים משלהם. השביתה של 2007-8 היתה במוצהר על כך שהתסריטאים רצו חלק מהרווחים של האולפנים מהאינטרנט. השובתים לא יכלו לצפות את האופן שעסקי הטלוויזיה יעברו מהפכה. לכן איש גם לא יודע מה יקרה ב-15 השנים הקרובות ועליהם להיערך עד כמה שאפשר.
עולם הטלוויזיה גדל ויש בו עודף תכנים ולא מחסור. בזמנו, כשהשביתה פרצה סביב החגים האמריקאים, לקח לצופים זמן להבין שהם לא מקבלים פרקים חדשים מסדרות אהובות. כיום, עולם התוכן מוצף בסדרות, על כל פרקיהן. כמעט שאין סדרות שמעלות פרק בשבוע. הן גם מוכנות מראש, ולצופים יקח הרבה מאוד זמן, להבחין בהיעדרן. כאמור, הטלוויזיה האמריקאית נפתחה ליצירות מחו"ל, לא רק לעיבודים אלא גם לרכישת הסדרה כפי שהיא. בעולם שבו סדרה דרום קוריאנית כמו "משחק הדיונון" וצרפתית כמו "לופן" היו הנצפות ביותר בנטפליקס, לתסריטאים האמריקאים עלול להיות פחות כוח.
עם זאת, נשמעים גם קולות למנוע את השביתה. בטור שכתבה העיתונאית מרי מקנמרה ב"לוס אנג'לס טיימס" היא מסבירה כי שביתה כעת, אחרי שלוש שנים של קורונה, שבגללה הוקפאו או הופסקו הפקות למכביר, "אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שביתת תסריטאים, לא הוליווד, לא לוס אנג'לס ולא המדינה כולה". על כן "האולפנים צריכים להפסיק להתכונן לשביתה, ולהתחיל לפעול למניעתה".
