המשוררת תהל פרוש: "אני מפתחת חמלה כלפי התכונות המעצבנות שלי"
המשוררת תהל פרוש: "אני מפתחת חמלה כלפי התכונות המעצבנות שלי"
המשוררת, המסאית והפסיכולוגית תהל פרוש עובדת על ספר שירה חדש. ברגעים אלה היא מפחדת מכטב"מים ומנסה לברר איך לפחד ולחיות בו בזמן. היא מתחילה את הבוקר שלה מול עצי אשור, אוהבת לצפות בכדורגלנים (לאו דווקא בשם הספורט), יודעת שדוקטורט טוב זה דוקטורט גמור, מתגעגעת לאבא שלה, מבזבזת כסף על אוכל טעים ובגלגול אחר היתה שמחה להיות כוכבת רוק
תהל פרוש, איפה אנחנו תופסים אותך?
"במצב מאוד מוזר שבו אני מחכה להתקפה האיראנית בבית קפה. עושה חישובים מוזרים על כמה טילים יעיפו על הקריה וכמה מהם ייפלו בגבעתיים ומדמיינת איך ייראה בית הקפה שאני יושבת בו אחרי התקפה. ומוזר גם שאת השאלון הזה תקראו אולי אחרי ההתקפה הזאת, והוא יואר באור הידיעה של מה שהתחולל, בזמן שכרגע ממש אין לדעת כלום".
איך ואיפה את שותה את הקפה שלך?
"בארקפה בקניון גבעתיים, שנמצא ליד הפארק עם עצי האשור הכי יפים בארץ. אני שותה אמריקנו עם שיבולת שועל. מכירים אותי כאן ומכינים לי אותו קר בקיץ וחם בחורף".
עם מי היית רוצה לשבת על בירה?
"אני מניחה שהייתי יושבת איתה על בקבוק יין. עם קלאריסה פינקולה אסטס, פסיכואנליטיקאית יונגיאנית שכתבה את הספר האיקוני 'רצות עם זאבים'. הייתי רוצה לשאוב ממנה עידוד ותמיכה בזמנים האיומים האלה, שתספר לי על הדרך לפחד ולחיות בו בזמן".
על מה את עובדת עכשיו?
"אני עובדת הרבה. ספר השירה שלי 'ג'סטיס והופ' עומד לצאת בשנה הבאה בהוצאת הקיבוץ המאוחד ספריית פועלים, ההוצאה שגם אחראית להוצאתו לאור של ספר המסות שלי 'סיבות להישאר'. ארז שוייצר, העורך שלי, העביר לי קובץ עם הצעות עריכה ואני מתעמקת בהן. בנוסף, אני קוראת את המסות של הסטודנטיות המופלאות שלימדתי השנה בסדנה לקריאת וכתיבת מסות פמיניסטיות המשותפת לחוג לספרות ולחוג למגדר באוניברסיטת תל אביב, ואני פוגשת את המטופלים שלי במסגרת ההתמחות בפסיכולוגיה קלינית בשירות הפסיכולוגי באוניברסיטת תל אביב".
מה השריטה שלך?
"כולי שריטה. אולי צריך לשאול מה לא שרוט? ואם כך, אז אני חושבת שיכולת ההתפעמות. אני בן אדם שנפעם מיופי, ובתמימות גמורה".
מה העצה הכי טובה שקיבלת?
"הגשתי את הדוקטורט שלי לא מזמן. כתבתי על ניאו־ליברליזם בספרות עברית חדשה בחוג לספרות עברית באוניברסיטת בן גוריון. ואפילו שאני כותבת מיומנת ובשלל סוגות, כתיבת הדוקטורט לוותה בייסורים שקשורים במלחמה ובקורונה, בפרפקציוניזם ובשאלות של ערך עצמי. לקראת הסוף, חברתי האהובה אורית רוזין והמנחה שלי רועי גרינוולד אמרו לי שניהם, ויותר מפעם אחת, שדוקטורט טוב זה דוקטורט גמור".
איזה כוח־על היית רוצה שיהיה לך?
"נורית זרחי כתבה באחד מספרי הילדים שלה שמי שחכם רוצה גם וגם, ומאז שקראתי את זה הנטייה הטבעית שלי קיבלה גושפנקה ספרותית. אז אני רוצה גם יכולת לעוף וגם לדעת את העתיד וגם ראיית לייזר וגם לעבור דרך קירות וגם לעצור מלחמות וגם ליצור שלווה ויופי בהינף עפעף — לכולם".
"הייתי רוצה לגור במקום שליו, שמכבד את החיים באופן עמוק, שכל השאלות הפוליטיות בו מכוונות לטובת החיים. אני לא חושבת שיש כזה מקום. נצטרך ליצור אותו"
באילו נסיבות יוצא לך לשקר?
"כהורה אני משקרת ללא הרף בעשרת החודשים האחרונים. שקרים גסים, מרחיקי לכת, לטובת שימור הילדות של בני, עוד מעט בן 10".
מי בעינייך האדם הכי סקסי?
"בן הזוג שלי נועם יורן. מתה על כל סנטימטר בו. חוץ מזה, אני אוהבת לראות כדורגל ויש שם הרבה גברים סקסיים שרצים אחרי כדור".
למי את מתגעגעת?
"לאבא שלי שמת לפני תשע וחצי שנים. הוא מת מסרטן אחרי שנאבק בו כמה שנים. הוא היה רואה חשבון ומכור לעבודה, אבל בשנה האחרונה לחייו נהפך לאבא שתמיד רצינו. הייתי רוצה שייקח את כף היד שלי בכף ידו עוד פעם אחת".
איפה הכי היית רוצה לגור?
"במקום שליו, שמכבד את החיים באופן עמוק, שכל השאלות הפוליטיות שהוא שואל מכוונות לטובת החיים. אני לא חושבת שיש כזה מקום. נצטרך ליצור אותו".
על מה את אוהבת להוציא את הכסף שלך?
"בגדים, אוכל טעים, נסיעות וספרים".
מה היית רוצה לשנות בעצמך?
"אני חושבת שדי השלמתי עם האופן שבו אני משתקפת במראה, ובמקביל אני מפתחת חמלה רדיקלית כלפי התכונות המעצבנות שלי".
על מה יש לך רגשות אשם?
"אמהות היא אוקיינוס של רגשות אשמה, ואני יכולה לטבוע בו מדי פעם. אין ספק שכרגע אני מרגישה אשמה על זה שאני חושפת את הבן שלי לסכנה".
מה את מחשיבה כהישג הכי גדול שלך?
"הילד שלי ואז הכתיבה והוצאתה לאור".
מה עושה אותך מאושרת?
"נוכחותם של אהוביי גורמת לי אושר וגם עשיית מדיטציה בין עצים. הטבע הוא תמיד מקור לשמחה, וגם טבילה במקור מים".
מה הכי חסר לך בחיים?
"כרגע הכי חסרה לי הוודאות השקטה שלא ייפלו עליי טילים וכטב"מים מהשמים. באופן כללי, בחיים הקודמים של כולנו, אני מסתובבת סביב החסר בחדווה ועליצות ועושה ממנו חיים".
מה את מחשיבה כנכס היקר ביותר שלך?
"הסופרת אורסולה לה גווין אמרה פעם שאם לא נדמיין את החיים בעצמנו, אם לא נמציא אותם בעצמנו, נגמור עם לשרת את מי שימציא אותם בשבילנו. אני חושבת שהדמיון שלי והיכולת לבטא אותו בשפה — זה אחד הדברים הכי יקרים שיש ברשותי".
איזו תכונה את הכי מעריכה אצל החברים שלך?
"הומור וחמלה".
מי האמנים שהשפיעו על יצירתך?
"הרבה אמניות ואמנים השפיעו עליי, אני אוהבת להיות מושפעת או לחוש קרבה נפשית לטקסטים. אני חושבת ישר על וירג'יניה וולף, ולדימיר נבוקוב, בולגקוב, פרננדו פסואה, אדריאן ריץ', סילביה פלאת', הרבה פמיניסטיות צרפתיות כמו הלן סיקסו ולוס אריגרי. הרשימה ארוכה מאוד".
אם לא היית משוררת מה היית עושה?
"אני חושבת שאני חיה כמה חיים כבר בחיים האלה, אבל אם להוסיף עוד אז בחיים הבאים אני אהיה ציירת וכוכבת רוק".
