"אני רץ לפי תחושה פנימית, לא לפי שעון"
"אני רץ לפי תחושה פנימית, לא לפי שעון"
מארו טפרי, המרתוניסט הישראלי הטוב ביותר בכל הזמנים, שהגיע החודש להישג יוצא דופן באליפות העולם באתלטיקה, דווקא מקדיש הרבה מזמנו לריצות איטיות שמעניקות לו רוגע. לכלכליסט הוא אומר שהשיאים שלו עוד לפניו
לפני מספר שבועות, דקות לפני השקיעה, הרץ מארו טפרי ואשתו סלאמוויט באיולין חצו בריצה קלה את נחל נעמן על אחד מגשריו. רגע לפני שנעלמו אל עבר השדות האינסופיים של עמק זבולון הספיקו לנופף לשלום לזוג רצים שעברו מולם.
“אלה הרגעים שהכי אהובים עלי בריצה. אחרי כל האימונים הקשים שאנחנו עושים, אני תמיד מחכה לריצות הקלות והכיפיות עם אשתי”, מודה טפרי, שיאן ישראל בריצת מרתון, ממקום שהותו במחנה אימונים של נבחרת האתלטיקה הלאומית באיטליה, כחלק מהכנות לקראת אליפות אירופה שבה ייתכן שייקח חלק.
טפרי, יליד אתיופיה בן 29, הוא שיאן ישראל בריצת כביש ל־10, 15 ו־20 ק"מ, חצי מרתון ומרתון. הוא המרתוניתסט הבכיר והעקבי ביותר שידעה ישראל, ולפני כשבועיים הגיע באליפות העולם באורגון למיקום שיא עם התוצאה הטובה ביותר שישראלי קבע אי פעם באליפות העולם בתחום — מקום 11 בזמן של 2:07:59 שעות.
1 צפייה בגלריה
מארו טפרי באליפות העולם באורגון. "אחרי התחרות המוטיבציה שלי רק גדלה"
(צילם: רוגל נחום)
הוא מסביר כי הוא זקוק לשקט, לשלווה ולנופים, ולמספר בלתי מבוטל של ריצות בקצבים מפתיעים של 5:30־6:00 דקות לק"מ — קצב הנדמה כהליכה מהירה למקצוען כמו טפרי, אבל כזה שיכול לאפשר התאוששות מלאה מהריצות הארוכות והמייגעות אותן הוא מבצע, לעיתים כ־40 ק”מ באימון ובקצבים מסחררים.
פיסת כביש מישורית ופסטורלית בסמוך לשדות של כפר מסריק לעיתים משמשת את טפרי לאימונים שמטרתם פיתוח או שימור מהירות ריצה. הוא גם מגיר זיעה רבה בדרך נוף כרמל ההררית המפורסמת. במחנות אימונים ארוכים בחו”ל, לרוב בקניה או אתיופיה, הוא מעדיף להתאמן בגפו או עם מכתיבי קצב אישיים שאת שירותיהם הוא שוכר במיוחד לטובת אימוניו.
“התאמנתי בעבר עם קבוצה חזקה באתיופיה”, הוא מספר, “אבל התחושה היא של תחרות שלא נגמרת. אתה פשוט חוזר מת מכל אימון ולפעמים חש כאילו אתה שורף את עצמך”. טפרי לא מתחבר לטירוף שלעיתים נלווה לריצה תחרותית, ולא למשחקי האגו. כדי לפרוח, הוא זקוק לרוגע, ולקשב התמידי לגופו וליכולותיו.
אליפות העולם באורגון היתה דוגמה מובהקת: בעוד קצביהם של חלק מהרצים המובילים השתנו, “אני רצתי רוב הזמן על פי התחושה האישית שלי ולא לפי קצב”, הוא מגלה, “בחלק הראשון הרגשתי נוח, הדבר הכי חשוב שעשיתי, ושאני תמיד עושה, הוא לשאול את עצמי כל כמה קילומטרים איך אני מרגיש”.
כשראה אנשים סביבו מאיצים, טפרי נשאר בשלו והקשיב בסבלנות מופתית לגופו. כך עשה פעמים רבות בעבר אחרי שהפנים כי במרחק המרתון המהתל, זו הדרך המשתלמת ביותר. “לפעמים הפיתוי לרדוף אחרי הרצים המובילים גדול, אבל אני לא מרשה לעצמי להיסחף לזה. אני משכנע את עצמי שזה לא יעזור לי בשום צורה. אני שמח שתמיד יש לי הכוח להתנגד לפיתוי. הרבה פעמים ראיתי בעצמי ואצל אחרים ניסיון לעשות דברים שמעבר ליכולת. אלה טעויות שעולות ביוקר. אני חייב ללמוד מכל תחרות לא לבצע שגיאות כאלו”.
אבל לעיתים קשה למנוע לחלוטין את התרחשותן של תקלות כפי שטפרי גילה על המסלול המפרך שהמתין לו באורגון. היתקלות ברץ אחר סמוך לעמדה לחלוקת מים הטיחה אותו אל הרצפה בעוצמה. “אלו הרגעים שאתה חייב להישאר בשליטה”, הוא משחזר, “להיות חיובי, להגיד ‘קטן עלי. עברתי המון דברים קשים', להעלים את המחשבות השליליות”. השלווה והחיוביות התמידית עשו את שלהן וטפרי המשיך בעקביות עד שחצה את קו הסיום.
טפרי מתאמן כל יום בין פעמיים לשלוש ומקפיד לשלב אימוני כוח. על תחושותיו וביצועיו באימונים הוא מדווח מיד לאזאוונט טקה, המאמנת הישראלית החדשה שמלווה אותו. ושנת צהריים היא הכרח עבורו כי “בלעדיה אני פשוט לא מסוגל לבצע אימון ערב”. יומו מסתיים לכל המאוחר ב־23:00, אז הוא נכנס למיטה ומנסה להירדם.
בקיץ, הוא תמיד מעדיף להתאמן במדינות קרירות יותר מישראל, שם הוא יכול לבצע את אימוני הערב בשעה מוקדמת. על התזונה הוא שומר באדיקות על פי תפריט שמספקת אשת מקצוע “אך כמו כולם”, גם הוא מודה: “אני אוכל לפעמים קצת ממתקים”.
סודות נוספים שהוא מונה להצלחתו הן היציבות, התמדתו ארוכת השנים, רובה לצד המאמן דן סלפטר, והעובדה “שאני לא מעגל פינות ומאמין בעבודה קשה, בגישה רצינית ובעיקר בלהנות ממה שאני עושה”. וישנה גם רוח גבית עצומה שהוא מקבל מתומכיו, הכוללים את איגוד האתלטיקה הישראלי, הוועד האולימפי המקומי ואיש העסקים יעקב שחר, הם מהווים כוח מניע נוסף שלדבריו תמיד גורמים לו לרצות לבצע את הדברים על הצד הטוב ביותר.
“אני עוד אפתיע”, אומר טפרי ברגע של תעוזה לאיש כל כך צנוע שכמותו, “אני אשתפר אפילו עוד. אחרי התוצאה שקבעתי באליפות העולם המוטיבציה שלי להגיע לרמה של הטובים בעולם אפילו גדולה יותר ממה שהיתה”. בהתאם לגרף השיפור המטאורי שלו בשנים האחרונות, קשה להאמין שמישהו עוד יופתע מהצלחתו של המרתוניסט הישראלי הטוב ביותר בכל הזמנים.
