חרקות ברחובות בוסטון עם דיימון ואפלק
חרקות ברחובות בוסטון עם דיימון ואפלק
מאט דיימון וקייסי אפלק הם שני פושעים חובבנים שיוצאים למרדפי מכוניות סלפסטיקים ב"The Instigators" החדש והמהנה באפל TV. זהו סרט שודים מהוקצע ומשעשע המעיד על היכולות המצוינות של דאג ליימן, הבמאי שיצר אותו
עברו ארבעה חודשים מאז כתבנו כאן, בחיבה רבה, על "שומר הברים", סרטו של דאג ליימן שעלה באמזון פריים וידיאו, והנה מגיע עוד סרט של ליימן, הפעם לאפל TV. הסרט הוא "The Instigators" ("המדיחים") עם מאט דיימון וקייסי אפלק בתפקידים הראשיים, בסרט שאפלק גם היה שותף לתסריט (ואחיו בן אפלק היה שותף להפקה) ושמתרחש בבוסטון. שני סרטי פעולה קטנים ומאוד לא יומרניים בארבעה חודשים זה הספק לא רע לליימן, שנותר במאי אקשן חביב מאוד, שעושה סרטים שגאי ריצ'י היה שמח לביים, מהתלות פשע שעובדות על פי נוסחאות מוכרות, ומדי פעם מנסות לקחת תפניות עלילתיות פחות צפויות.
הסרט הזה מפגיש את ליימן עם מאט דיימון, 22 שנה אחרי שבראו יחד את דמותו הקולנועית של ג'ייסון בורן ב"זהות כפולה". ליימן ביים לא מעט סרטי פעולה גדולים — מ"מר וגברת סמית" עם בראד פיט ואנג'לינה ג'ולי ועד "קצה המחר", הברקת המד"ב שלו עם טום קרוז ואמילי בלאנט - אבל איכשהו קרה שבשנים האחרונות, מאז הקורונה, ליימן עושה סרטים קטנים ולא מאוד משמעותיים עבור מסכי הטלוויזיה. זה קצת חבל, כי ליימן הוא במאי עם פוטנציאל לפרויקטי ראווה מלוטשים, אבל גם בסרטים המינוריים האלה הוא מוכיח שוב ושוב שהוא מוכשר בתוך הרובריקה שלו — סרטים קצביים, לא רציניים מדי, עם קריצה. סרטים שהם כיף קטן.
זה אולי מחזיר את ליימן למקורותיו כבמאי אינדי. הרי ליימן התחיל את דרכו בקולנוע העצמאי בשיתופי הפעולה שלו עם וינס ווהן וג'ון פברו. "סווינגרס", הסרט שפרסם את שלושתם, היה על בסיס תסריט של פברו, בבימויו של ליימן, והפך את ווהן לכוכב. מאז פברו עבר לביים את סרטי "איירון מן" וליימן עבר ל"זהות כפולה", סרטי אולפנים ענקיים. "The Instigators" מזכיר קצת את הסרטים של סטיבן סודרברג, שיש בהם משהו ממזרי, כמעט תמהוני, על דמויות לאו דווקא רציונליות, ועם עשייה קולנועית שהיא בה בעת מלוטשת מאוד, אבל גם קצת מחופפת.
בדרכו הקטנה, האגבית, הנונשלנטית, "The Instigators" היה יכול להצליח בקופות בקרב קהל מבוגר יחסית. סרט קטן של במאי גדול, שעוד לא קיבל את הכבוד שמגיע לו
"The Instigators" הוא סרט שודים שיוצא מתוך נקודת מוצא עלילתית קומית: שני פושעים קטנים ולא יוצלחים (דיימון ואפלק, ששיחקו יחד שני טמבלים דומים ב"ג'רי" של גאס ון סאנט לפני 24 שנה) שמקבלים משימה ממאפיונר מקומי לשדוד בערב הבחירות את הכספת של ראש העיר המושחת של בוסטון (רון פרלמן), שבה הוא שומר את כספי השוחד שהוא מקבל. אלא שמהרגע הראשון כל מה שתוכנן מראש משתבש, ראש העיר מפסיד בבחירות והכספת ריקה, וכך צמד השודדים החובבנים יוצאים מזירת הפשע בלי כסף ועם קליע בכתף. בשלב הזה כולם דולקים בעקבותיהם: המאפיונר שיזם את השוד ולא קיבל את כספו, המשטרה שמנסה לצוד את הפושעים, והשוטר המושחת שמנסה לעזור לראש העיר להעלים את העדים והראיות למעשי השחיתות שלו. ואילו שני הפושעים, שההיגיון אומר שהם צריכים לברוח במהירות לכיוון קנדה ולהיעלם מהאופק, דווקא עושים סיבוב פרסה וחוזרים אל זירת הפשע, לסגור חשבונות משל עצמם. מכאן מתחילות רצף של סיטואציות אבסורדיות, קומדיות של טעויות, שבהן דווקא הפושעים־בעל־כורחם נאלצים להילחם, עם תושייה ולא מעט צירופי מקרים, עם אנשי פשע ואכיפת חוק מיומנים מהם.
הסרט מתחיל לאט ובאופן אפרורי, מעמיד פנים בראשיתו שיש בו משהו מינורי. כמעט נלעג. אבל ליימן הוא במאי קינטי להפליא והמערכה השנייה כבר מזנקת קדימה לרצף מבדר של מרדפי מכוניות מרובות הרס ברחובות בוסטון — תחילה במכונית, ואז במשאית משוריינת ואז ברכב כיבוי אש, בכל פעם בכלי רכב גדול יותר, במה שבסופו של דבר הופך לסדרה סלפסטיקית של התרסקויות והתפוצצויות. "The Instigators", שיוצא בעונת הבחירות באמריקה, יוצא מנקודת ההנחה שהפוליטיקאים מושחתים כולם ושהדרך היחידה של האזרח הפשוט וחסר המעמד להשיג את מה שמגיע לו זה רק אם הוא ייקח את זה בכוח. וכך סרט אסקפיסטי למדי על צמד שודדים שיכול להפוך לצמד קומי קבוע, מקבל גם איזושהי משמעות פוליטית אקטואלית תמיד, על אלה שהם בשר תותחים של מאפיונרים ופוליטיקאים מושחתים, ושמגלים בטעות חור בעלילה שיגרום להם להפוך את היוצרות ולצאת מהסרט הזה מנצחים. בלי כסף, אבל מנצחים. בדרכו הקטנה, האגבית, הנונשלנטית, בסרט שהיה יכול להצליח בקופות בקרב קהל מבוגר יחסית, "The Instigators" מתגלה כבידור מהוקצע ומשעשע, סרט קטן של במאי גדול, שעוד לא קיבל את הכבוד שמגיע לו.
