קברנה יוניקורן: יקב כמו בעמק הנאפה
קברנה יוניקורן: יקב כמו בעמק הנאפה
ליזם אלי וורטמן, שחתום על אקזיטים והנפקות במיליארדי דולרים, היה חלום להקים יקב כמו שהכיר מעמק הנאפה. אז הוא הקים את יקב בת שלמה במושבת הברון שבאיזור הכרמל, והפך בית היסטורי למרכז המבקרים שמציע טעימות יין, מסעדה ומלון יוקרה: "רציתי לעשות ציונות עכשווית, וכולם חשבו שאני משוגע"
באמצע הדרך הזמן עומד מלכת. אנחנו יורדים מהכביש המהיר ונכנסים לרחוב הראשי של בת שלמה. החלק הישן, המקורי, של המושבה הקטנה והמנומנמת בוואדי מילק, חמש דקות מזיכרון יעקב. בעצם, לקרוא לחלק הזה מושבה זו הגזמה פראית: רחוב אחד — המייסדים, כמובן — עם כמה בתים ישנים שאפשר לספור על שתי כפות ידיים, או קצת יותר.
אבל זה כל הקסם. בת שלמה נוסדה ב־1889, בימי העלייה הראשונה. הברון אדמונד דה רוטשילד, אבי הישוב, קרא לה על שם אמו, בטי — הבת של שלמה (סולומון). וחלק עצום משניים וחצי הבתים שבחלק הישן עדיין מסגירים את גילם המקורי, מעל 130 שנים, וגם השיפוצים, ברובם, הם בטוב טעם.
אחד מהשיפוצים נעשה במרכז המבקרים של יקב בת שלמה, והאחראי לו הוא אלי וורטמן, בעליה של קרן ההון סיכון Pico, המשקיעה בסטארט־אפים בשלבים מוקדמים כמו Spot, שנמכרה לפני שנה וחצי ב־450 מיליון דולר, Vroom, שנסחרת בנאסד"ק לפי שווי של 2.3 מיליארד דולר. אבל וורטמן הוא גם יזם חברתי וציוני נלהב: עמית בתוכנית המנהיגות המזרח־תיכונית של מכון אספן, חבר במועצת מוזיאון מגדל דוד ומושקע בחינוך ועזרה לנוער.
אנחנו יושבים בחצר מרכז המבקרים המשופץ למשעי וארי ארל, יינן היקב, מוזג לנו קצת סוביניון בלאן נהדר מהכרמים שנמצאים בקצה הרחוב. עוד מעט יגיש לנו השף דניאל מיסן דגים נאים וירקות בחדר האירוח המרהיב. "זה הרחוב היחיד בארץ שנשאר, פלוס־מינוס, כמו בימי העלייה הראשונה", אומר וורטמן. "ב־2010 עמדתי ממש כאן עם אשתי והילדים ואמרתי להם: "מצאתי את המקום!".
3 צפייה בגלריה
אלי וורטמן. "זה הרחוב היחיד בארץ שנשאר, פלוס־מינוס, כמו בימי העלייה הראשונה"
(צילום: שרון צור)
איזה מקום?
"המקום שחלמתי להקים בו יקב בישראל עם ארי".
וורטמן מספר שהכיר את ארל לפני 20 שנים בעמק נאפה בקליפורניה, המֶכָה של היין האמריקאי ואחד מאזורי היין החשובים בעולם. "הסתובבנו במשך שנים בין יקבים בסופי שבוע — הוא נהג ואני שתיתי, ויחד חלמנו להקים יקב בישראל".
הבית הישן והמרשים ברחוב המייסדים אינו באמת יקב, הוא חלון הראווה שלו. את היין שלהם מייצרים וורטמן וארל ביקב אדיר שבדלתון. זה אינו מהלך נדיר. לא מעט יקבים, או מותגי יין, מיוצרים כך. אלא שבניגוד לכמה אחרים לוורטמן יש באמת כרמים והם באמת בבת שלמה.
"באופן היסטורי היו כאן כרמים של יקבי כרמל כמובן", מתאר וורטמן, "אבל רובם נעקרו במשך השנים לטובת שסק. בת שלמה נהפכה לבירת השסק המקומית. כשהגעתי הנה היה פה כרם אחרון וכשהבעלים שלו ראה שאני מתחיל לנטוע הוא עקר אותו".
המקום החדש־ישן במושבה משמש כמרכז מבקרים, אם תרצו מין אחוזת יין בסגנון פרובנס או נאפה, אבל הכי ארץ־ישראלית: אפשר לעצור בה, לטעום ולרכוש יין אבל גם, והנה ההבדל הגדול, להישאר לישון באחד מארבעת חדרי האירוח, לאכול ארוחת שף, לשחות בבריכת אינפיניטי הממוקמת ממש מעל הוואדי והבוסתן שנטע בו וורטמן. צריך בשביל זה לא מעט כסף, לא כמו של הברון אולי, אבל לא מעט. במחשבה שנייה, לא מעט צימרים ישראלים לוקחים את אותו סכום — 2,000 שקל ללילה בערך — בשביל הרבה פחות.
3 צפייה בגלריה
המושבה ההיסטורית בת שלמה. "עקרו כאן את כל הכרמים בשביל שסק. כשהתחלתי לנטוע את שלי, עקרו פה את האחרון"
המבנה שופץ בהתאם לכללי שימור מחמירים על ידי משרד האדריכלים AR Studio של ארנון ניר וורטמן מתאר: "היה לי חזון שהמקום הזה יהיה חגיגה של יצירתיות ואמנות ישראלית. הבנתי שזה ייקח הרבה זמן. התחלתי לעבוד וזה באמת לקח עשר שנים. כולם חשבו שאני משוגע. אמרתי: 'אנחנו רוצים להתעסק בציונות עכשווית, להחזיר בני נוער ישראלים לעבוד בכרמים ואז באמת חשבו — זה בן אדם מטורף לגמרי. אין דבר כזה. כל החקלאות בארץ זה עובדים". אבל וורטמן יצר קשר עם עוזי צוקר, מייסד ומנהל "רגבים" רשת תיכונים חקלאיים בגולן ובבית שאן. "זאת תוכנית חינוכית שמיועדת לנוער שלא רוצה לשבת כל היום בבית הספר אז הם משלבים עבודה בחקלאות. זה לא נוער בסיכון אלא נוער לפני שהוא נושר, ובסוף הם מוציאים בגרויות בציונים הרבה יותר גבוהים מהממוצע, וגם משרתים ביחידות מובחרות. אני אימצתי אותם אמרתי 'אני רוצה אתכם איתי, שתעבדו בכרמים'. להגשים את החזון."
והם הלכו איתך? הנוער בימינו לא כל כך אוהב לעבוד קשה?
"התחלנו עם 12 ילדים והיום אנחנו עם 150. יש ביקוש מטורף. על כל מקום בפנימייה של בית הספר יש שלושה מועמדים. אור, הכורם הראשי שלנו הוא בוגר של רגבים. היקב מעניק מלגות לתלמידי התוכנית ובכך מסייע במימון החינוך החקלאי בבית הספר".
אנחנו נכנסים פנימה וורטמן מראה לי את עבודות האמנות על הקירות, כולן של אמנים ישראלים, בהם משה קופפרמן, גל וינשטיין וניצן מינץ. את החדרים, הגינה וגם שרידים עתיקים שנמצאו בחפירות הצלה לפני שהחלה הבנייה במקום ובהם גת, בית ישן מהתקופה הביזנטית, טאבון מצויר וכלי חרס.
בסופו של דבר בביקור כזה גם חייבים לטעום את הסחורה. אנחנו שותים שרדונה שמשכנע גם שונא שרדונה כמוני, שני יינות רוזה נהדרים, אחד קליל והשני עמוק ומורכב, אדומים וחדשים שעוד לא יצאו לשוק, את יין "רגבים" העשוי מקברנה סוביניון וסירה ויין הדגל: Betty's Cuvee, בלנד בורדולזי קלאסי של קברנה סוביניון, קברנה פרנק ופטי ורדו מבציר 2015. לקינוח "יין קרח" (Ice Wine) מענבי סמיון. כולם נהדרים.
