תערוכה חדשה על הזמן שעצר מלכת מאז 7 באוקטובר
תערוכה חדשה על הזמן שעצר מלכת מאז 7 באוקטובר
תערוכה קבוצתית חדשה ומדויקת בגלריה רוזנפלד עוסקת בתחושה הקשה שמאז 7 באוקטובר הזמן עצר מלכת
סכנה, המתנה, תסכול או שיעמום מאריכים את תחושת הזמן, והזמן שעצר מלכת מאז 7 באוקטובר הופך בעצמו לנושא של התערוכה הקבוצתית החדשה “בהמתנה / On Hold” בגלריה רוזנפלד בתל אביב. בתערוכה, באוצרות מיה פרנקל טנא, מציגים ארבעה עשר אמנים ואמניות המתייחסים כל אחד ואחת בשפתו לפלסטיות ולאלסטיות של הזמן הישראלי, שנמתח מאז האסון. מוצגות בה עבודות שנוצרו לפני האסון, לצד עבודות חדשות שנוצרו לאחריו. המוכרת ביניהן היא הסדרה שיצרה זויה צ’רקסקי, שמוצגת במקביל כעת גם במוזיאון היהודי בני יורק, וציורי חיפה של בועז נוי, שחזר ליצור לאחר אלם של כמה שבועות.
את תחושת ביטול הזמן והחזרה הסיזיפית, הסדרתית, אחר פעולות שנועדו למשוך או להעביר את הזמן בציפייה דרוכה לחדשות, מיטיבות להעביר העבודות האובססיביות והמוקפדות של ליאת אלבלינג. בסדרה "גברים בחליפות" מופיעות דמויות כוחניות של גברים בעמדות כוח — פוליטיקאים, מנהיגים ואנשי עסקים. במשך למעלה מעשור האמנית אוספת את תצלומיהם מהעיתונות המודפסת ומסירה את פניהם בתהליך שקדני ומדיטטיבי כמעט, ויוצרת עשרות רבות של קולאז'ים בעלי גריד מדויק ואסתטיקה גרפית של גברים חסרי פנים אבל מזוהים מאוד, סדרה שתימשך כל עוד הם ימשיכו לנהל את העולם. באופן דומה, אלבלינג מתייחסת למושג הזמן באמצעות צילום שיצרה של מרצפת שיש ישראלית וסתמית למראה, שהיא מפרקת בתהליך קפדני ואיטי עד שהתצלום הופך לאוסף גדל והולך של חורים.
את העבודה "OMG It's the Guy from TV" יצר צמד האמנים נוי חיימוביץ' ותמיר ארליך בעקבות קיפאון יצירתי של חודשיים מאז האסון, והיא מתייחסת ישירות למלחמה, לצפייה האובססיבית בערוצי החדשות ולמתח לקראת כל התפתחות. תבליט הקרמיקה הצבעוני שיצרו האמנים, שמוכרים ביצירותיהם הצבעוניות שהן הכלאה בין איקונות מימי הביניים לפופ־ארט, הוא קולאז' של דימויים שלקוחים מדימויים בתקשורת. במרכזו דמות חייל הניצב בהריסות עזה ואוחז בדגל הגאווה, כשמסביבו מנהרות שמהן מגיחות דמויות ואקדחים, וברקע מופיעות דמויות של מגישי טלוויזיה.
טל שוחט יצרה עבודה חדשה ומעניינת שבמרכזה צילום עץ שקמה, דימוי שהפך מאוד מזוהה עמה. צילומי העצים מסמלים בעבודותיה את ההתמדה, הצמיחה, המקומיות והתארכות הזמן. היא פורשת סביבם רקע שחור מלאכותי שמנתק אותם מסביבתם ומייצר תחושת הזרה ואסתטיזציה. אך אולי יותר מכל, מסכמת את רוח התערוכה העבודה ״התרוממות״ של תמיר צדוק. בווידיאו שיצר מפרקים שלושה גברים את עיגולי הפלדה של ״התרוממות״, פסלו המונומנטלי הידוע של קדישמן מכיכר הבימה בת״א, שהוא אחד מסמלי העיר. את העיגולים של קדישמן, שעשויים בסרט מקאפה באופן ישראלי־חובבני פרטצ׳י במתכוון, הם מעמיסים על גבי שלוש עגלות סופר קטנות ודוחפים אותם באופן סיזיפי, חסר תכלית ובמאמץ רב, במין כוריאוגרפיית סלפסטיק, ומשוטטים עם חלקי הפסל בחולות שבין חולון לראשל״צ. בעבודת הווידיאו הזו ממשיך צדוק את העיסוק שלו ברוח הזמן הישראלית של התפרקות מנכסים תרבותיים ומסמלים חזותיים היסטוריים.
