"לא הגיוני לעשות פסטיבל מוזיקה בישראל. אבל אנחנו אופטימיים"
"לא הגיוני לעשות פסטיבל מוזיקה בישראל. אבל אנחנו אופטימיים"
כנגד כל הסיכויים הפך אינדינגב שבעוטף עזה לאחד מפסטיבלי המוזיקה הגדולים בארץ, שעתיד למשוך 13 אלף איש. באוקטובר יחגוג 15 שנה להיווסדו עם שמות גדולים כמו אביתר בנאי ונגה ארז לצד מיטב אמני שוליים. אסף בן דוד, מפיק האירוע ופסטיבל יערות מנשה שיתקיים השבוע: "אפשר להתפלפל לנצח על השאלה מהו בכלל אינדי. אבל חשוב לנו להביא תוכנית לא מתחנפת ולא מתנחמדת"
"את כל שרשרת המלחמות עברנו, ורק הקורונה עצרה את אינדינגב", אומר אסף בן דוד, המפיק והמנהל האמנותי של פסטיבל המוזיקה העצמאית אינדינגב, שחוגג השנה 15 שנה להיווסדו. 1,000 איש הגיעו לאירוע הראשון שהרימו ב־2007 בן דוד, אז סטודנט לקולנוע וסאונד במכללת ספיר, וחבריו מתן נויפלד (לימים נתן), אסף קזדו ותום גל, בעיצומה של שביתת הסטודנטים הגדולה כדי להפריח את השממה (או להפריח את הדממה, כפי שהם קראו לזה). מאז אינדינגב הפך לפסטיבל המוזיקה עם קמפינג הגדול והמשמעותי בישראל, שצפוי להביא השנה 13 אלף איש. "זה היה רגע מוצלח ומאוד ספונטני — טירוף שזה בכלל קרה ומאז רק המשיך".
הפסטיבל יתקיים השנה ב־22-20 באוקטובר במצפה גבולות שבמועצה האזורית אשכול, והליין אפ המרשים שלו כולל, בין היתר, את אביתר בנאי, נגה ארז, שלומי שבן, פול טראנק, קרולינה, הילה רוח, טדי נגוסה, דניאלה ספקטור, עמרי קרן, עיליי אשדות, יובל מנדלסון והמסע לפולין, דניאל סאן קריאף וקותימן. זאת לצד שמות נחשבים מחו"ל כמו אפגן וויגס, קינג שיילו וטס פארק, שמיובאים במסגרת שיתוף פעולה עם המפיק שוקי וייס.
יש בפסטיבל שמות שממלאים גם את קיסריה. זה עדיין פסטיבל אינדי?
"אפשר להתפלפל לנצח על השאלה מה זה בכלל אינדי. כי זה דבר דינמי. נגה ארז שילמה על היצירה שלה מכיסה, לקחה את כל הסיכונים, ועכשיו היא מאוד מצליחה. אז היא כבר לא אינדי? היתה לי שיחה לפני כמה שנים עם המנהל של מרסדס בנד על כך שעבור אנשים מסוימים הלהקה שלו הכי מייצגת אינדי ואלטרנטיב ועבור אחרים היא מיינסטרים. וגם הם אמנים שמשלמים על עצמם ולוקחים סיכונים. חלק מתהליך הצמיחה של הפסטיבל הוא גם להביא דברים שהם יותר גדולים, וגם לתת מקום וכבוד לדברים שקורים פה המון שנים. פורטיס וסחרוף שהופיעו בשנה שעברה הם לא אינדי, אבל השפיעו על דורות של מוזיקאים וראויים לבמה הזאת.
"אנחנו מנסים להעמיד תוכנית אמנותית שנוגעת בספקטרום מאוד רחב, שמביאה את הדברים הכי עדכניים וחדשים ועומדים לפרוץ, וגם יודעת לתת כבוד ומקום לקצת יותר ותיקים, מנעד רחב בין כל מיני עולמות מוזיקליים. תוכנית שלא מתחנפת ולא מתנחמדת ויש בה ערך משמעותי".
3 צפייה בגלריה
בן דוד. "המצב בארץ מחורבן ואין לנו יכולת השפעה עליו, אז המוטו שלי לחיים הוא: לנשום עמוק ולחכות"
(צילום: יובל חן)
תקציב הפסטיבל השנה הוא כ־5 מיליון שקל, כמעט ללא חסויות ובהסתמכות על מכירת כרטיסים. "מצד אחד זה מלחיץ, אבל מנגד זה מייצר איזשהו אמון", אומר בן דוד. "לא הגיוני לעשות פסטיבל מוזיקה במדינת ישראל. כל תהליך הרישוי הבירוקרטי וייצור האירוע מאוד יקר, מעבר לתוכן וההשקעה בלוגיסטיקה. זה כמעט פי 10 מאירועים דומים בחו"ל, כשלוקחים את האחוז מהתקציב שהולך לדברים האלה. נוסף על כל זה יש פה גם מציאות ביטחונית לא קלה" — אחרי הכל מדובר בפסטיבל שמתקיים בעוטף עזה.
לדברי בן דוד, "כל שנה מביאה דרמה חדשה: ב־2014 היה ספק לקיומו של הפסטיבל בגלל מבצע צוק איתן, ובסוף הוא התקיים. בשנה שעברה הפסטיבל אושר רק יומיים־שלושה לפני תחילתו בגלל הקורונה. היינו בשטח ואמרנו שאם זה לא מסתדר, אנחנו פושטים רגל מחר בבוקר. זה באמת היה מלחיץ".
וגם השנה לא חסרה דרמה: כשבוע אחרי שפורסמה הרשימה הראשונית של המוזיקאים המשתתפים, התעוררה מחאת רשת נגד הכללתם בליינאפ של עטר מיינר, שנגדו הועלו טענות ברשת על פגיעה מינית ונפשית לכאורה בנשים, ושל להקת המסך הלבן, שהואשמה בהטרדה מינית מילולית. במפתיע מנהלי הפסטיבל החליטו לבטל את השתתפותם. "באירוע כמו אינדינגב, שמבוסס על קשר ישיר עם הקהל והאמנים, חשבנו שראוי שתהיה התייחסות פומבית לדבר הזה, שייתנו את הצד שלהם בסיפור. ברגע שזה לא קרה היה לנו יותר קשה, והיינו צריכים לקבל החלטה. מאז היתה התייחסות מדהימה למקרה מצד סולן המסך הלבן גבריאל ברויד (הוא לקח אחריות על מעשיו והתנצל בפייסבוק — מנ"ש), וחשוב שהוא עשה את זה, זו הדרך להתקדם. זה מאוד מורכב וקשה ויש לזה כל כך הרבה משתנים, אבל הוא לקח אחריות על המעשים שלו".
3 צפייה בגלריה
ארז ושבן, שיופיעו באינדינגב הקרוב, ומיינר, שהופעתו בוטלה בלחץ הקהל. "רצינו שייתן את הצד שלו בסיפור. וכשזה לא קרה, היינו צריכים לקבל החלטה"
(צילומים: יובל חן, יונתן בלום, גוד' מוסקוביץ, גיא כה, משה נחמוביץ, יובל אראל)
כחלק מהצמיחה של אינדינגב וההתרחבות לאירועים נוספים הקימו השותפים את חברת ההפקות אינדיגיגס, שהפיקה את המופעים של דניס לויד בקיץ שעבר במנורה, ולאחרונה החלה שיתוף פעולה עם רשת האירוח "סלינה" בכנרת. "אנחנו מעורבים מהיום הראשון בבניית הקונספט של הרשת, שתהיה כולה סביב מוזיקה, אירועים ותוכן. בלוקיישנים הנוספים אנחנו סוגרים ומקדמים הופעות, אירועים ומסיבות לפי הצרכים והסיפור שכל לוקיישן מספר".
לצד אינדיגיגס, בן דוד עובד גם כמפיק אירועים ומנהל אמנותי עצמאי, שחתום בין היתר על המופע הגדול של נגה ארז בהיכל מנורה באביב האחרון, ועל פסטיבל יערות מנשה שיתקיים השבוע (20-17 באוגוסט) בהשתתפות חנן בן ארי, רביד פלוטניק, טונה, יסמין מועלם, אסף אבידן, מרגי, בלקן ביט בוקס, נונו, ג'ירפות, לולה מארש, מרסדס בנד, פול טראנק, טיפקס וערוץ הכיבוד, אקו ועוד.
הראיון עמו נערך כמה שעות לפני הפסקת האש במבצע עלות השחר, עשרה ימים לפני שעתיד הפסטיבל להיפתח. "את יכולה לדמיין מה הלך בווטסאפ שלי כשהודיעו על תקיפה בעזה. כבר יש לי ניסיון עם מצבים ביטחוניים, דברים מלחיצים וקורונה לאורך השנים. אם אירועים בסדר גודל כזה מתרסקים זו צרה צרורה להרבה אנשים, החל מזה שקנה סחורה בעשרות אלפי שקלים לדוכן האוכל, דרך הבחורה שעושה את הארט, ועד חדרי ההארחה שכבר שולמו.
"זה מלחיץ" הוא אומר, ומיד מצביע על הכיתוב שמודפס על חולצתו: "בוא נראה". "זו הבדיחה שלנו. אנחנו לא באמת יודעים אף פעם כלום, אז בואו נראה מה יהיה, זה גם מוטו לחיים. צריך לנשום עמוק ולחכות, אין לנו כרגע השפעה על זה. המצב פה מאוד מחורבן באופן כללי ונורא קל להסתכל בפריזמה הצרה של 'יש לי אירוע עוד שבוע, איזו באסה'. אבל ספציפית לגבי יערות מנשה אני אופטימי, יהיה בסדר".
בן דוד נכנס לפסטיבל בשנתו השלישית, עזב לכמה שנים וחזר אשתקד. "עשינו שינוי בפורמט של האירוע. ביטלנו את הלינה במקום והקמנו שני מתחמים: סנטרל פארק, שבו יופיעו הטופ של אמני ישראל, וסאות' פארק, מתחם אלטרנטיבי חינמי שמחפש לפרוץ ולהביא דברים לא מתנחמדים עם הופעות מקור, חלקם נוצרו בתוכנית רזידנסי של המועצה האזורית מגידו במשך השנה. זה דבר נדיר בארץ שלמועצה אזורית יש מחויבות עמוקה ואמיתית לקידום תרבות בישראל. הם משקיעים סכומים אדירים ומחפשים איך לייצר עוד פעילויות ופלטפורמות.
"הדבר הכי משמעותי שקרה בקורונה הוא הפגיעה במעמד הביניים של המוזיקה בישראל. אין כמעט פלטפורמות לעולמות של האינדי והאלטרנטיב, יש הרבה פחות פסטיבלים וכמעט שאין מועדונים מחוץ לתל אביב ולערים הגדולות. גם קשה להגיע לקהל כי פעם בפייסבוק אפשר היה לקבל חשיפה גדולה והיום הכל בקידום ממומן, אם אתה לא שם כסף אף אחד לא יראה אותך. אמנם יש הרבה פלטפורומות כמו טיקטוק ואינסטגרם אבל עדיין קשה לפרוץ כי יש ריבוי מטורף של חומר. אז כשבא גוף כמו מועצת מגידו ונותן במה להפקות מקור ולהתפרע, זה בלתי נתפס".
