ואולי הנחמה תגיע דווקא מהספרות?
ואולי הנחמה תגיע דווקא מהספרות?
זוכת נובל, אוטוביוגרפיה מקומית, ספר עיון, מפגשי ספרות ביתיים או ספר ילדים: 5 המלצות ספרותיות שיכולות לסייע בצליחת ימי המלחמה הקשוחים
• הסופרת הפולנייה זוכת פרס נובל אולגה טוקרצ'וק היא יוצרת מקורית ומעניינת־תמיד, שאוהבת להיות בתנועה, בין ארצות, תרבויות, ז'אנרים. לאחרונה תורגם לעברית ספרה "נדודים" (אחוזת בית), שזיכה אותה בפרס בוקר הבינלאומי ב־2018 ותרם לזכייתה בפרס נובל לספרות שנה לאחר מכן. הספר שמורכב מ־116 פרקים — סיפורים, נובלות, הגיגים פילוסופיים, אפילו ציוצים, שבהם בת דמותה של טוקרצ'וק — מתאר נסיעות, מעברים, תחושת בית ותחושת אל־ביתיות. טוקרצ'וק מביאה עושר רעיוני, ואפשר לקרוא בספר בלגימת קטנות.
• ספר ישראלי יפה, נוגע ורלבנטי הוא "מפליגים" מאת חגי ליניק (הספרייה החדשה). ליניק הוא סופר של זיכרון, שכותב את האוטוביוגרפיה שלו שוב, ושוב, ושוב. בספר הזה יש 14 פרקים, שיכולים להיקרא כסיפורים, ויחד רוקמים עולם שלם, ישראלי מאוד: זוג הורים לשישה ילדים שוכלים את בנם הבכור, שנהרג בתאונת אימונים. דרך רסיסי הזיכרונות מתוארת ילדות ביהוד המושבה בשנות השישים, יש בה שכול, מלחמות וכדורגל, מפ"ם ו"על המשמר", פטיפון ודיווחי רדיו ממלחמת יום הכיפורים. חומרי חיים שנשארים, למרבה הצער, אקטואליים תמיד.
• ספר עיון שיכול לתמוך בסובלים מחרדה ו/או דיכאון הוא "מתיקות מרירה: כיצד הנטייה לעצב וגעגוע מעשירה את חיינו ומקנה לנו חוסן" (מטר). בספר עוסקת סוזן קיין בחוויות רגשיות כמו תוגה, מועקה, תחושת אובדן, שפלשו לאחרונה לבתים רבים בישראל, ומסבירה מדוע הן דווקא חשובות לחוסן נפשי. קיין היא מחברת הספר המצליח "שקט: כוחם של המופנמים בעולם שלא מפסיק לדבר" (מטר), ומפרסמת מאמרים ב"ניו יורק טיימס", ב”אלטנטיק" וב"וול סטריט ג'ורנל". היא מגדירה את עצמה כאדם שאוהב להקשיב יותר מאשר לדבר. שווה להקשיב לה.
5 צפייה בגלריה
הספר מתיקות מרירה. כיצד הנטייה לעצב וגעגוע מעשירה את חיינו ומקנה לנו חוסן"?
(צילום: באדיבות הוצאת מטר)
• אם יש את נפשכם לדעת את הניצוץ שמצית את אהבת הספרות, הרי הוא טמון בספריו של אריך קסטנר. לא משנה באיזה ספר שלו בוחרים, בסוף זה נגמר בבכי. אז אם הריכוז נעלם בימים אלה, והמוח הפך לפירה, תמיד טוב לחזור לספרי ילדים אהובים. למשל, "פצפונת ואנטון" (אחיאסף, בתרגום מיכאל דק). פצפונת, ששמה האמיתי הוא לואיזה, היא ילדה אנרגטית שחיה בבית אמיד עם אב מרוחק ועסוק, ואם נעדרת ואדישה, שתי משרתות וכלב. היא משוטטת ברחובות ברלין עם הכלב פיפקה, ופוגשת את אנטון, ילד עני שמטפל באמו החולה ודואג לכל ענייני הבית. וזה מספיק. קסטנר, אמן בחסד שידע מלחמות וחוויית גלות בתוך הבית, הבין דבר או שניים בבני אדם. החמלה שנובעת מכל משפט ומשפט בספריו ממיסה את הלב.
• "בשעה שעולמו של אדם חשוך בעדו, קורא בספר ורואה עולם אחר", כתב ש"י עגנון ב"סיפור פשוט". בשעת חירום זו החליט בית עגנון להגיע עד אוהבי הספרות באשר הם שם ולהציע מפגשים ספרותיים ביתיים ללא עלות לכל מי שיכול לארגן בביתו מפגש ל־20-10 איש ואשה, שרוצים לקרוא ולשוחח יחד. בית עגנון ישלח אליהם אנשי ספרות שינחו את המפגש הזה. במקביל ממשיכים לקיים בבית עגנון סדרות של מפגשים מקוונים עם אדמיאל קוסמן ועם דרור בורשטיין.
