"אני מתגעגעת לתמימות שלי שלפני המלחמה"
"אני מתגעגעת לתמימות שלי שלפני המלחמה"
המוזיקאית והשחקנית נועם קלינשטיין מוציאה אלבום שני. היא נוטה לספר יותר מדי דברים אישיים, מפחדת שנסתגל למצב, להתאפר זה המדיטציה שלה, בשישי היא נפגשת עם הבנים מהיסודי, חסר לה ברזל בדם ויש לה קראש על סברינה קרפנטר
איפה אנחנו תופסים אותך?
"בבית, מתכוננת לצאת לפגישה על חומרים חדשים לקראת האלבום הבא".
איך ואיפה את שותה את הקפה שלך?
"כבר שנים שותה בבית הקפה 'פטלינה' ליד הבית עם חברים שלי. בקיץ אמריקנו קר ובחורף הפוך ואני מנסה לגוון בסוגי החלב כי כל פעם אומרים על חלב אחר שהוא מסוכן".
עם מי היית רוצה לשבת על בירה?
“עם השחקניות נטע רוט וטליה ברטפלד, הן החברות הכי טובות שלי ולא שותות אף פעם, פשוט סחיות. נטע כל פעם אומרת 'היום אני אשתה' ואז לוקחת שלוק יין ולא מסוגלת יותר".
על מה את עובדת עכשיו?
"בשבוע שעבר שחררתי את האלבום החדש שלי 'אני הנעורים' והתחושה היא כמו להביא ילד לעולם. לשם נותבו מרב האנרגיה שלי והמחשבות שלי בשנה וחצי האחרונות. ויש גם הופעה חדשה שנשיק עם האלבום ב־27 בפברואר ברדינג 3. בנוסף, אני משחקת ב'בלוז לחופש הגדול' בבית ליסין".
מה השריטה שלך?
"שאני תמיד צריכה לשתף. כל אדם שאני פוגשת אני משתפת בדברים הכי אישיים ואני מרגישה שאין לי פילטר. אני צריכה ללמוד מהדור הקודם שיש דברים שאפשר להשאיר פרטיים".
מה העצה הכי טובה שקיבלת?
“התכתבתי עם נטע רוט בווסטאפ והיא כתבה לי כמה פעמים 'נועם, די למהר', אז כתבתי על זה את השיר 'די' שפותח את האלבום('די, די, די למהר / כך לא רציתי וככה אחר / לעבוד זה קשה לי / לנוח יותר / בסוף אהיה רק שלי')".
איך את אוהבת להעביר את שישי בצהריים?
"להיפגש עם חברים שלי, חבורת בנים שאנחנו יחד מבית ספר יסודי. שותים קפה, מדברים, חופרים".
איזה כוח־על היית רוצה שיהיה לך?
"אני מרגישה שאני לא כותבת מספיק אז הייתי רוצה שתהיה לי היכולת להפוך את הכתיבה לחלק משגרת הימיום שלי. השירים מגיעים אליי מחלומות, מאירועים בחיים, הרבה במקלחת, ואני רוצה ללמוד לייצר את זה מתי שבא לי".
באילו נסיבות יוצא לך לשקר?
"לא מזמן לצערי וזה בגלל שראיתי שהצד השני צריך את השקר יותר ממה שאני חשבתי שצריכה להיות אמת".
מי בעיניך האדם הכי סקסי?
"לאחרונה אני בגירל קראש מטורף על סברינה קרפנטר. היא הורסת ואני מאזינה למוזיקה שלה וצופה בסרטונים. היא עושה מוזיקה טובה וכל הדמות פשוט מאופיינת ומדויקת, עם הומור עצמי. אני קצת רוצה להיות הגרסה הישראלית שלה".
למה את מתגעגעת?
"לתמימות ולאופטימיות שהיו לי לפני 7 באוקטובר. אני והחברים שלי כבר לא אותם אנשים. היינו ילדים ואנחנו כבר לא, אנחנו קוברים חברים שלנו. עכשיו יש כל כך הרבה מוות ופציעות: חבר ילדות שלי נפצע קשה בלבנון וחבר מהתיכון איבד את הרגל. חברת ילדות ותאומת הנפש שלי יולי היתה במסיבה ואיבדה חברים שלה ואת בן הזוג שלה ומתמודדת עם פוסט־טראומה. כמו שהיא אומרת: 'אני מספרת שאני בפוסט־טראומה אבל אנחנו בשיא הטראומה'".
איפה הכי היית רוצה לגור?
"אני לא רואה את עצמי יוצאת מהארץ. לצערי ולשמחתי זה המקום שלי אני רוצה להישאר בו. אז בתל אביב כי אני תל אביבית מלידה, או אולי רמת השרון כי יש לי זיקה לעיר הזאת, למדתי שם בתיכון אלון וגם כשסבתא שלי הגיעה לארץ מאיראן המילים הראשונות שלה היו 'אני רוצה לגור ברמת השרון'. היא עדיין גרה שם".
על מה את אוהבת להוציא את הכסף שלך?
"על מוצרי פנים ואיפור. אני ממש אוהבת להתאפר. זה מרגיע אותי, מדיטציה בשבילי".
מה היית רוצה לשנות בעצמך?
"אני אנמית והייתי רוצה להעלות את רמת הברזל שלי בדם, וזה גורם לי להרגיש כל הזמן עייפה".
על מה יש לך רגשות אשם?
“על זה שעדיין לא חזרו החטופים. אנחנו חיים פה כאילו הכל אותו הדבר, אבל אני כל הזמן רוצה להזכיר לעצמי ולאחרים שהאנשים האלה הם אנחנו. התצפיתניות בגילי, חלקן מוזיקאיות: דניאלה גלבוע מוזיקאית ואגם ברגר מנגנת בכינור, יש לנו את אותם חלומות. גם כאמנית אני רוצה להוציא שירים כי זה מחזק אנשים, אבל לא עושה את זה בלב שלם כי כל הזמן יש לי רגשות אשם ובושה מאוד גדולה שאנחנו חיים במקום שלא מחזיר את האזרחים שלו הביתה".
מה את מחשיבה כהישג הכי גדול שלך?
"חצי השנה האחרונה שבה התחלתי להוציא את השירים מהאלבום. אני מרגישה שאלה ההדים של החלומות שהיו לי מאז שהייתי ילדה קטנה — רציתי שיכירו את השירים שלי, שישירו אותם".
מה מפחיד אותך?
"הכל. אני די פחדנית ומאז 7 באוקטובר אני מפחדת אפילו ללכת ברחוב. אם מישהו מהמשפחה בחוץ באזעקה, אני נכנסת להיסטריה. אבל אני חושבת שבגלל שאני אדם חרדתי אני צריכה את הביסוס הכי קטן שיש משהו לפחד ממנו, והמוח שלי כבר עף על 200".
מה המפלט שלך בימים אלו?
"האחיין שלי צ'ופיק (יהונתן הבן של האחות משי, מנ"ש). אני מרגישה שלא הייתי שורדת את התקופה האחרונה אם לא הייתי דודה שלו: כדור של אושר שהוא כמו קסם בשבילי".
מה עושה אותך מאושרת?
"לעבוד על הדברים שלי ועל המוזיקה. יותר אהבתי לעבוד על האלבום מאשר להוציא אותו. בהופעה אני רוצה שיכירו אותי, מי אני כאדם, לא רק זמרת אלא יוצרת שבאה לספר סיפור".
מה הכי חסר לך בחיים?
"החיים בלי מלחמה. אני כבר לא זוכרת את עצמי בלי המועקה והפחד, בלי לראות כל הזמן חדשות, בלי ההותר לפרסום והחשש שיקרה משהו לקרובים שלי. הדור שלי מאוד מסתגל לדברים וזו בעיה גדולה שהסתגלנו לזה".
מה את מחשיבה כנכס היקר ביותר שלך?
"ההורים שלי (ריטה ורמי קלינשטיין) ואחותי (משי קלינשטיין, מנ"ש) הם האנשים הכי קרובים אליי והמתנות הכי גדולות שלי, ואין לזה שום קשר להיבט המקצועי. הם הרבה יותר מזה עבורי".
מי האמנים שהכי השפיעו על יצירתך?
“המוזיקה ישראלית היא הכי טובה ומרגשת: אריק איינשטיין, גידי גוב, מתי כספי, יהודית רביץ ויוני רכטר הם הבסיס. כשהתחלתי לכתוב צפיתי בזמרות שכותבות שירים על הפסנתר, אני כזאת ומאוד רציתי להיות מה שהן. אז רג'ינה ספקטור, פיונה אפל, קייט בוש, נינה סימון, נורה ג'ונס, שרה בריילס. וכמובן שמבטן ולידה אני שומעת מוזיקה של אמא ואבא שלי, זה מחלחל בי".
אם לא היית מוזיקאית וזמרת מה היית עושה?
"אני לא יכולה לראות את עצמי לא כותבת אז בטוח הייתי משוררת, סופרת, תסריטאית או מחזאית"
