"רציתי שצעירים יפגשו את מולייר ממקום חי ותוסס"
"רציתי שצעירים יפגשו את מולייר ממקום חי ותוסס"
הספר "מולייר — ארבעה מחזות" (הוצאת לוקוס) מרכז את התרגומים המעודכנים של אלי ביז'אווי לקומדיות הקלאסיות: "בית ספר לנשים", "טרטיף", "הקמצן" ו"החולה המדומה"
המחזה "בית ספר לנשים" של מולייר עלה בקאמרי לפני יותר מעשור, והוא זכור לי היטב עד היום בעיקר בזכות הנוסח העברי הנפלא של המתרגם אלי ביז'אווי, ששימר את המשקל המקורי הצרפתי ואת החריזה הקולחת, ובה בעת הפך את הטקסט לשלנו, כזה שנשמע טבעי כל כך בפיהם של השחקנים על הבמה גם 400 שנה אחרי שנכתב. כעת התרגום הזה מתפרסם בספר "מולייר — ארבעה מחזות" (הוצאת לוקוס), שאויר בידי האמן דוד פולונסקי, וכולל גם את התרגומים של ביז'אווי לקומדיות הקלאסיות "טרטיף", "הקמצן" ו"החולה המדומה".
"הרגשתי שכל הזמן מפספסים את מולייר", מסביר ביז'אווי. "רציתי שצעירים יפגשו אותו ממקום חי ותוסס, ולכן תרגמתי אותן בגרסאות רעננות. וכשראיתי שהתרגומים שלי עוררו עניין מחודש במולייר, שיש ביקוש לדבר הזה, רציתי לקבץ אותן בספר גם עבור מי שלא ידע אותו מעולם, וגם עבור מי שרק טעם טעימה ורוצה עוד. זה אינו ספר שמיועד רק לחובבי תיאטרון, והוא גם נראה אחרת ממחזה".
עד כמה מולייר רלבנטי בימינו?
"הוא תמיד רלבנטי, כי הוא קלאסיקן שהיצירה שלו נוגעת בחולשות, בפחדים ובמאוויים הכי בסיסיים של בני אדם. הוא מצליח לגעת דרך הומור בנושאים מאוד רציניים, כמו הפחדים שלנו מזיקנה, בדידות, מחלות, אומללות וחוסר שליטה. הוא מתעסק בנושאים מאוד רציניים בהומור ואהבת אדם ודרך זה הוא מצליח להדהד ולהשפיע.
"נוסף על כך, לטקסטים של מולייר תמיד ייגשו יוצרים בני זמננו וייתנו גם את ההיבט שלהם — בין שזה מתרגם שמכניס פנימה דימויים מהחברה שבה הוא חי, ובין שאלה במאי ושחקנים שמנכיחים את הטקסטים הנצחיים בהווה שהם מוצגים על הבמה. היופי בתיאטרון הוא שהקשרים נוצרים מול העיניים ברגע הנוכחי, זה לא סרט אחד שצולם מזמן, אלא מחזה שבכל פעם חוזר מחדש.
איזה מחזה בעיניך רלבנטי מכולם לישראל 2024?
"כל מחזה יכול פתאום להיות הכי נכון ורלבנטי, כי אתה מוצא בו את ההקשרים. בימים אלה עולה 'טרטיף' בקאמרי, בבימויה של רוני ברודצקי, והוא מתעסק באנשים שמנצלים את הצורך של האדם באמונה במשהו, באלוהים או בשלטון, בשביל לעשות לביתם או כדי לגזור קופון. זה בדיוק מה שאנחנו חווים בכל השבועות האלה.
"יש משהו במולייר שקשור גם לכוח של הקומדיה. צחוק ובכי מגיעים ממקומות דומים, זה פורט על הרגש, בטח כשמדובר במחזאות ביקורתית. וכשהביקורת מגיעה דרך הומור, היא עוברת יותר טוב".
פולונסקי אייר גם את הכריכה וגם איור של מולייר עצמו בתפקיד בפתח כל מחזה. "רציתי לתת לספר מקום של כבוד על המדף וחשבתי שנכון לצרף לו עוד אמנות גדולה. אני מאוד אוהב את פולונסקי, והיה כיף לפגוש אמן גדול מז'אנר אחר שמבין שיש פה מעשה אמנות".
"אני לא מורגל בקריאת מחזות אבל התרגום של אלי כל כך קולח וטבעי שמצאתי את עצמי צוחק בקול תוך כדי קריאה", מספר פולונסקי. "ההומור והדמויות של מולייר חיים כאן בעברית מודרנית לגמרי והיה כיף לתת להם ביטוי בציור, כמו שזה בטח כיף לשחקנים לגלם את הדמויות שבטקסט".
