הדיונון חוזר, והוא אכזרי יותר
הדיונון חוזר, והוא אכזרי יותר
"משחק הדיונון", הסדרה הדרום־קוריאנית ששברה את כל שיאי הצפייה של נטפליקס, תשוב בסוף החודש למסך וצפויה להיות אלימה ומרושעת יותר. אף שהיוצר שלה, וואנג דונג היוק, מתייחס אליה בסך הכל כאל "תוכנית בידור שמספקת חומר למחשבה", גם לו יש ספקות אם לא הלך רחוק מדי הפעם. את זה הצופים עם השלט ביד כבר יקבעו
יוצר "משחק הדיונון" — הסאטירה החברתית הדרום־קוריאנית שמשלבת משחק תמים של "דג מלוח" עם אכזריות עקובה מדם — וואנג דונג היוק סיפר שהיה קצת מוטרד בכתיבת העונה השנייה של הסדרה המצליחה שלו לנטפליקס. "הסיפור בה הוא אכזרי, מפחיד ומבעית יותר מזה שבעונה הראשונה", אמר בריאיון לעיתון "אמפייר". "בשיא הכנות חשבתי לעצמי: 'האם זה לא יהיה יותר מדי עבור הקהל?'". זה טיזר לא רע לעונה החדשה של הסדרה ששברה כל שיא של שירות הסטרימינג: היא הסדרה הנצפית ביותר בנטפליקס, שעד היום ראו אותה 250 מיליון איש בעולם — רק בחודש הראשון לעלייתה נצפתה ב־111 מיליון מסכים ומאז המספר הכפיל את עצמו. אז וואנג אולי מוטרד אבל זה מה שהקהל רוצה.
הסדרה חוזרת ב־26 בדצמבר, תאריך שבמקומות רבים בעולם מוקדש למנוחה של אחרי ארוחת הכריסמס, כשכולם בחופש ופנויים לבינג'. "יצרנו עונה שהיא עמוקה ומתקדמת יותר", אמר וואנג, "אבל פיזית ומנטלית זה לא היה קל. חלק מהסצנות שצילמנו היו המאתגרות ביותר שהיו לי בכל הקריירה שלי. זה היה גיהינום".
את זה אומר יוצר שבעבודה על העונה הראשונה של הסדרה איבד תשע משיניו, מרוב שהזניח את היגיינת הפה שלו לטובת העבודה — כך הוא סיפר ל"פייננשל טיימס". לא נורא, יהיה לו כסף לשתלים. לפי אתר בלומברג, העונה הראשונה של הסדרה הכניסה לנטפליקס 891 מיליון דולר, היא היתה מועמדת ל־14 פרסי אמי וזכתה ב־6 מתוכם. בין השאר היתה מועמדת גם לדרמה הטובה ביותר, ובכך היתה לסדרה הלא־דוברת אנגלית הראשונה שהיתה מועמדת בקטגוריה הזו.
"משחק הדיונון" היתה תופעה טלוויזיונית שהסתעפה גם לגרסת תוכנית ריאליטי (בלי המוות) ובחודש שעבר נודע כי במאי הקולנוע עטור הפרסים דיוויד פינצ'ר מתכנן גרסה באנגלית שלה. היא גם נהפכה לתופעה תרבותית רחבה: אנשים התחפשו לדמויות מהסדרה, עם הסרבלים הוורודים של השומרים או הטריינינג הירוק של המשתתפים, והיא גם עוררה דיון שלם על כך שילדים צופים בתוכנית תמימה למראה, ומוצאים את עצמם בדרמה ברוטלית שבפירוש לא מתאימה לנפשם הרכה. "מעולם לא ציפיתי להיהפך לתופעה גלובלית", אמר וואנג. "זה היה מאוד סוריאליסטי".
רק הרעים מצליחים
"משחק הדיונון", להזכיר למי שהצליח למחוק את הדימויים הקשים ממוחו, היא דיסטופיה על תחרות שבה אנשים משולי החברה מתחרים במשחקי ילדות תמורת אפשרות לזכות ב־45.6 מיליארד וון דרום־קוריאני; אך הנפסלים מוצאים להורג או סתם מתים מוות נורא. הסדרה מסופרת דרך דמותו של סונג ג'י הון (לי יונג ג'ה), אב גרוש ועני, שמצטרף לתחרות מול מאות המשתתפים בתקווה לנצח. בסוף העונה (ספוילר) הוא מצליח במשימתו, אבל לומד שהצלחה לא נמדדת בכסף, ועל הדרך איבד כל כך הרבה ערכים וחברים. ברגעים האחרונים של העונה הוא מבין שבמקום לנסוע לבתו שחיה בארה"ב, הוא יישאר בדרום קוריאה כדי לשים סוף למשחק האכזרי.
העונה השנייה מתחילה בדיוק במקום שבו הראשונה הסתיימה. סונג מבין שכדי לשים סוף למשחקים המזעזעים הללו, הוא צריך להשתתף בהם שוב. הפעם המשתתפים צעירים יותר, זאת משום שההמצב הכלכלי פוגע בעוד שכבות באוכלוסייה והן נואשות להרוויח כסף. החלטתו של וואנג, התסריטאי והבמאי היחיד בסדרה, לא לזוז הרבה מהפורמט מחושבת: הוא מבין למה נמשכו אל הסדרה. הרבה מהעוצמה שלה נובעת בבחירה במשחקי ילדות שמוכרים לכולם. כל אחד יכול להשתתף בהם ולהרגיש שיש לו סיכוי לנצח.
בריאיון איתו מייחס וואנג את ההצלחה של הסדרה לכך ששודרה בעידן שאחרי הקורונה כשרבים סבלו כלכלית ויכלו להזדהות עם הביקורת על העולם הקפיטליסטי, שבו האכזריים ביותר מצליחים. וואנג שאב השראה גם ממשבר החוב האישי של דרום קוריאה, ושם לב שאנשים פונים יותר למשחקי לוטו, מהמרים או משקיעים בקריפטו כדי לשלם את חובותיהם.
1 צפייה בגלריה
יוצר "משחק הדיונון" וואנג דונג היוק. "לא ציפיתי להפוך לתופעה גלובלית"
(צילום: Jordan Strauss/Invision/AP)
"נדמה לי שכולנו יכולים להסכים שהחיים שלנו נהיו קשים יותר", הוא אומר. "משבר האקלים, המלחמות הלא נגמרות, ויותר מכל, פערים כלכליים בכל מקום בעולם. כל אלה מצביעים על כך שהשיטה הקפיטליסטית עובדת בצורה לא שוויונית. כולנו יכולים להסכים שאנחנו לא בכיוון הנכון וזקוקים לשינוי. אני חושב שכל היוצרים צריכים להתחבר לעמדה האנטי־קפיטליסטית הזאת".
כל מי שראו את הסדרה הבינו את המסרים הללו אבל צפו בה בגלל עלילתה, רכבת ההרים המסחררת, שגורמת להמשיך לצפות בה גם כשלא ממש רוצים בכך, וכן בגלל העיצוב הייחודי שלה, חוש ההומור, היחסים בין הדמויות והמתח והטוויסטים. "זאת תוכנית בידור שמספקת חומר למחשבה", מגדיר אותה וואנג.
לא הכל גנגם סטייל
הצלחת הסדרה היא חלק ממגמה ששוטפת את העולם של התרבות הדרום־קוריאנית. "משחק הדיונון" יצאה שנה אחרי שסרט הקולנוע "פרזיטים" בבימויו של בונג ג'ון הו היה לסרט הראשון שלא דובר אנגלית שזכה בפרס האוסקר בקטגוריית הסרט הטוב ביותר ומוזיקת הפופ הקוריאנית ה־pop-K — עם להקות כמו BTS ,NCT "בלאק פינק" או האמן סיי ("גנגם סטייל") — היא תעשייה שמגלגלת מיליארדים. ב־2020 היו טיילור סוויפט ו־BTS היחידים שהוציאו אלבום שנמכר ביותר מחצי מיליון עותקים.
אך ההצלחה התרבותית הזו לא משקפת את חיי האדם הפשוט בדרום קוריאה, וזה יבוא לביטוי בעונה השנייה. וואנג מנסה להעמיק בתיאור המוטיבציות של הדמויות להשתתף בתחרות, שבה החוקים משתנים בזמן המשחק ומכריחים את המשתתפים להצביע אם יישארו במשחק בין סבב לסבב. וגם לגעת בעוד תופעה גלובלית, והיא הקיטוב החברתי — גם בעונה הזו יתחלקו השחקנים לשתי קבוצות שלא יסכימו זו עם זו וישנאו אחת את השנייה על רקע דעותיהן.
בראיונות איתו וואנג מודה שהוא מתחרט שהרג כל כך הרבה דמויות ראשיות בעונה הראשונה. זאת כנראה משום שלא תכנן לעשות עונות נוספות. בעונה השנייה יהיה משפיען קריפטו, וגם גבר שמופתע לגלות את אמו במשחק, ועונה שלישית ואחרונה תשודר בשנה הבאה. אולם וואנג כלל לא היה בטוח אם הוא רוצה לעשות יותר מעונה אחת. הוא מספר שלא תכנן את היצירה הטלוויזיונית הזאת מראש כמרובת עונות, אבל לאחר ההצלחה הפנומנלית — לא היתה ברירה. עתה נראה אם הצופים יסכימו איתו. "אני מנסה לא להיות יותר מדי במתח ורק לחכות בצניעות לתגובת העולם", סיכם.
