יוצרי להיט המחאה שכבש את הרשת: "זה היה חזק מאיתנו, הבנו שחייבים להעלות את השיר"
יוצרי להיט המחאה שכבש את הרשת: "זה היה חזק מאיתנו, הבנו שחייבים להעלות את השיר"
בלי בימוי, בלי עריכה ובצילום בטלפון נייד מתוך מקלט נולד ההמנון "סעו מכאן" שזכה למאות אלפי שיתופים בתוך דקות ונהפך לסמל המובהק של המחאה אחרי טבח 7 באוקטובר. מבצעיו, חברי "ילד פעם", מספרים לכלכליסט לראשונה על העבודה על הפרויקט מתוך חמ"ל וגם על התגובות: "אנשים כל הזמן אומרים, סוף סוף הצלחתי לבכות ולפרוק את הזעם והכאב"
ביום שישי 10 בנובמבר 2023 בשעה 6:29 בבוקר, בדיוק חודש ושלושה ימים אחרי הטבח, הוציאו חברי ההרכב "ילד פעם" — אורי וינשטוק, לי גאון וגבי סידון — את שיר המחאה "סעו מכאן" שבו הם קוראים לחברי הממשלה להתפטר. את מילות השיר שנפתח במשפט "יאללה סמוטריץ', תתפטר!" הם הלבישו על הלחן של "Sounds of Silence" של סיימון וגרפונקל, ובתוך שעות ספורות הסרטון שבו הם נראים יושבים במקלט בפנים חתומות ושרים, נהפך לוויראלי והגיע ליותר מ־2 מיליון צפיות.
בימים כתיקונם מופיעים השלושה עם הפרויקט "ילד פעם", שירים שמנסים לתאר את נקודת מבטם של הילדים על העולם. באוקטובר היו אמורים לחגוג בפסטיבל הפסנתר 15 שנה לצאת אלבומם הראשון שזכה להצלחה גדולה ולשבחי הביקורת, עם השירים "אח שלי", “כשאהיה זקן", "חושך" ו"איך דגים מדברים". במקום זה נכנסו כמו כולנו למקלט.
אחרי "סעו מכאן" הוציאו עוד חמישה שירי מחאה שמגיבים למצב וזכו למאות אלפי צפיות: "זה הכל בגללו", "לך", "ממשלת הביזה", "כישלון מוחלט" ו"הוא הראש הוא אשם". כולם בנויים על מנגינה קיימת. בריאיון ראשון לתקשורת מאז הוציאו את השירים, הם מספרים איך הכל נולד.
"אנחנו מוטרדים ממה שקורה פה, עוד לפני המלחמה", מספר וינשטוק. "אחרי הטבח מצאנו את עצמנו עם רצון להגיד משהו. ראיתי בחדשות שבמקום להתבייש במה שקורה ולקחת אחריות, שרים בממשלה מנסים להסביר מה נכון ולא נכון, ויצא לי ‘יאללה סמוטריץ', תתפטר!’ באופן ספונטני. זה התנגן לי בראש עם השיר של סיימון וגרפונקל, והכל נכתב מהר מאוד".
"זה היה כל כך ספונטני שאורי שמר על זה בסוד כמה ימים", מספרת גאון. "נפגשנו מתוך מחשבה לעשות 'ילד פעם' קצת אחר או 'ילד פעם' להורים ואורי בדרך אגב השמיע לנו. הבנו שחייבים לעשות עם זה משהו, להעלות את זה. הרגשנו שזה חזק מאיתנו. זה בער בשלושתנו".
למחרת הם כבר צילמו את השיר במקלט. בטלפון נייד, בלי מיקרופונים, בטייק אחד בשחור לבן. "לא היה לנו שום צבע בחיים בימים האלה", אומרת גאון. "התלוו לזה גם חששות, אבל זה נתן לנו הרבה כוח שאנחנו עושים משהו ונותנים איזו תקווה או נקודת אור. כיוצרים, בעיקר לילדים, אנחנו דואגים שהכל יהיה מאוד מוקפד עם עברית נכונה — ופתאום זה היה ההפך הגמור, לבוא עם שיר מחאה הכי צורם. זה שינוי משמעותי".
התגובות לא איחרו להגיע. "זה התפוצץ מאוד מהר", מספר וינשטוק. "ביום ששחררנו את השיר נסעתי להופעה בכנרת וכל אחד מהנגנים בוואן קיבל את זה מכמה קבוצות וואטסאפ. כשעשינו באלאנס במשך שעה וחצי הטלפון רטט בכיס". סידון, מחנך ומורה למתמטיקה וקולנוע בתיכון, מספר: "כשיצאתי מהשיעור בשעה 11:00 היו לי המון הודעות וקישורים לקבוצות שהעלו את זה. השמיעו את זה בהפגנות מול בתים של שרים, הזמינו אותנו לשיר בהפגנות, אנשים שיתפו את זה ברשתות החברתיות, הטלפון לא הפסיק לצלצל". התגובה הכי נפוצה היתה "סוף סוף הצלחתי לבכות ולפרוק את הזעם והכאב", מספרת גאון.
האמנתם שזה יתפוצץ כך?
"העלינו את זה בלי קרדיטים כי החלטנו מראש שאנחנו לא העניין פה", אומר וינשטוק. "שאלו 'מי אלה? מה זה?', אבל זו היתה הדרך שלנו לעזור. אנחנו באמת חושבים שהם צריכים להתפטר, כולם! שהמדינה הולכת למקום מאוד לא טוב ואנחנו מנסים לעשות מה שאפשר כדי לגרום לאנשים להתאפס על עצמם".
גאון מספרת שהשירים צריכים להגיב באופן מיידי למצב: "אנחנו קוראים לסשנים של הכתיבה פגישות חמ"ל כי זה חייב לקרות מהיום למחר, אחרת זה לא רלבנטי. חזרנו איזה לילה מהופעה ואורי אמר שיש נושא שחייבים לעשות עליו שיר. הגענו ל'חמ"ל', חשבנו לאיזו מנגינה זה מתאים, כי אנחנו תמיד מנסים לתת איזשהו רפרנס לשיר המקורי. בחרנו את ‘Let my people go’ (‘שלח את עמי’) של פול רובסון, כתבנו ונסענו לצלם במקלט באמצע הלילה".
כך נולד השיר "כישלון מוחלט". "פתחתי טלוויזיה וראיתי אנשים עם כובעים שכתוב עליהם ‘ניצחון מוחלט’", מספר וינשטוק. "אמרתי לעצמי 'איזה ניצחון?', 'מי ניצח?'. הרגשתי שחייבים תגובה למשפט הפתטי הזה".
גם תגובות שליליות הגיעו. "אני מגיע ממילייה קצת שונה, וגם בתור מורה נתקלתי בכל מיני תגובות", מספר סידון. "היו הורים שקראו לפטר אותי, אבל כל עוד זה קורה מחוץ לכותלי בית הספר — אז גם מבחינה משפטית אין שום בעיה עם זה. יש תלמידים שמעריצים אותנו ויש כאלה שלא. אלה החיים".
סידון אומר אלה החיים ומחייך. בשיר השני שהוציאו "אלה החיים: זה הכל בגללו" (על הלחן של “The end of the world” של סקיטר דייוויס) צמד המילים "אלה החיים" היה כתוב על הקיר במקלט, בעקבות דבריו של נתניהו ביחס לירי למוות ביובל קסטלמן. "אנשים מתים ולביבי זה נראה הגיוני להגיד אלה החיים", אומר וינשטוק.
איך היה המעבר מלהופיע לילדים למבוגרים?
"יוצא לנו להופיע מול מבוגרים, אבל אנחנו לא העניין פה, זה החוזק של השיר ושל המסר: שאנחנו רוצים שיהיה פה טוב יותר", אומרת גאון. סידון מוסיף: "מתוך היצירה של שירי המחאה המשכנו גם ליצור לילדים ואנחנו עובדים על EP לילדים בסימן המלחמה. לאו דווקא שירים מבדרים אלא כאלה שמדברים על התקופה מזווית הראייה של ילדים. אנחנו מקווים שסנונית ראשונה תצא אחרי פסח".
הם הכירו בצבא. גאון היתה מש"קית חינוך, וינשטוק המנהל המוזיקלי של להקת הבקו"ם וסידון זמר באותה להקה שכבר השתחרר. וינשטוק (43) הוא מוזיקאי, פסנתרן ומפיק. מנגן עם אמנים רבים, בהם ירדנה ארזי, דני רובס, שולי רנד וגלי עטרי. גאון (42), זמרת ומלחינה, בוגרת רימון, מנחה קונצרטים לילדים בפילהרמונית ויוצרת בתיאטרון חזותי, וסידון (45), זמר ומורה.
"בצבא אורי ואני גילינו שאנחנו אוהבים את אותה מוזיקה והפכנו לחברים טובים. קבענו שכשנשתחרר נכתוב את 'הכבש השבעה־עשר', שם זמני. עוד לא היינו הורים אבל סביבנו היו ילדים שצרכו מוזיקה שלא אהבנו, וחשבנו לעשות משהו בגובה העיניים שגם יאתגר מוזיקלית", מספרת גאון.
לפני הקורונה הוציאו את השיר "ילד עוד פעם" ותכננו להוציא אלבום חדש, אבל המציאות שינתה את התכניות. "התקופה הזו זעקה לצורך אחר", אומרת גאון. "ניסינו בחודשים האחרונים לתווך לילדים שלנו את הסיטואציה ההזויה שאנחנו נמצאים בה ונולדו שירים חדשים כמו מה עובר על ילד שאבא שלו במילואים או ילדה שצועקת לאבא שלה לילה טוב, אף על פי שהוא במקום אחר", מספר וינשטוק. "אנחנו לא באים לבאס ולהפחיד, אלא לנסות לעזור לילדים להתמודד עם מצב מורכב כמו פרידה, געגוע, מרחק או כאב".
"ילד פעם" יופיעו בחול המועד פסח ב־24 באפריל במתחם "הדוב הירוק" בהוד השרון במסגרת פסטיבל אינדידוב.
האם יוציאו עוד שירי מחאה? "אנחנו מקווים שלא יהיו סיבות לכתוב עוד שירים ויגיע איזה שינוי", אומר וינשטוק. "אני מוטרד כי אנחנו במקום לא טוב. נשארנו בירושלים אחרי העצרת הגדולה בשבוע שעבר עם אנשים שביקשו שנשיר איתם וניסינו לעשות קצת הווי בתוך כל הדיכאון. אנחנו מוטרדים אבל מאמינים שבסוף אנשים יעשו מעשה ויעזרו לשפר את המצב. אנחנו לא מאמינים שהממשלה הזאת תחזיק מעמד עוד הרבה זמן, אני מקווה שהם לא יעשו עוד הרבה נזק עד שהם ילכו".
וינשטוק אומר שהוא "רוצה שתהיה ממשלה שאכפת לה מהאזרחים. שתנהל את המדינה ולא תעסוק בעצמה. זה לא הגיוני שחטופה חזרה מעזה ואף נציג מהממשלה לא מדבר איתה". וסידון "לא אופטימי, אבל זה המקום שלנו לעשות את מה שאנחנו יודעים ואוהבים. הפרויקט הזה בחר בנו. אם הטבח לא היה קורה, אני לא מאמין שהיינו עושים שירים פוליטיים. אבל אי אפשר לעמוד מנגד ולא להגיב — וזו הדרך שלנו להגיד מה אנחנו חושבים על המצב".
