שיפי אלוני: "אני חייבת את המשחק בשביל לשמור על האיזון"
שיפי אלוני: "אני חייבת את המשחק בשביל לשמור על האיזון"
השחקנית שיפי אלוני הוסיפה לאחרונה פרט מרענן לרזומה – כשהפכה להיות בעלת עגלת הקפה "דורה" בקיבוץ מזרע, על שם הסבתא רבא של בעלה, שהייתה ממייסדיו. בין היתר היא משחקת בתיאטרון הארצי במחזמר "פרח השכונות", ובסדרה החדשה והמצליחה "האריות של שלי הכובשת". אלוני: "הבנתי שאני יכולה לעשות הכל וזה לא מונע ממני להיות שחקנית פחות טובה"
לפני חמש שנים עזבו השחקנית שיפי אלוני ובני משפחתה את העיר הגדולה אל קיבוץ מזרע שבעמק יזרעאל. בעלה יוני הוא בן קיבוץ ובמסגרת "בנים חוזרים" נפתחה בפניהם הזדמנות לבנות בית במשק. "רצינו בית עם מרחבים ובשביל כזה במרכז הייתי צריכה למשכן את הכליות שלי", אומרת אלוני. "אני מאוד שמחה מהמעבר, זו אנרגיה אחרת לגדל פה ילדים, במיוחד כששנינו במקצוע שכולו רעש ובלאגן ".
אלוני (45) נשואה ליוני, איש סאונד ותאורה שבימים אלה הוציא סינגל ראשון "התדר", ואמא לשלושה – אלי, שירה ונורי. היא שיחקה בסדרות "לצבי יש בעיה", "צומת מילר", "השגרירות" ו"האמת", כיכבה לאחרונה בקמפיין של משרד התחבורה "נילי תמיד צודקת" ובימים אלה משחקת בתיאטרון הארצי, במחזמר "פרח השכונות" של התיאטרון הארצי משירי להקת טיפקס, ובדרמת הספורט לילדים ונוער המצליחה של כאן חינוכית "האריות של שלי הכובשת".
אלוני מגלמת את דורין, מנהלת המתנ"ס וקבוצת הכדורגל "אריות העמק" ושמחה לקחת חלק בסדרה שעוסקת בחינוך לשוויון מגדרי כבר מגיל צעיר. "זה נושא מדהים וחשוב בעיני. לבנות ונשים יש כל כך הרבה כוחות ורגישות וחכמה וחוזק שהגיע הזמן שבישראל 2024 ידעו את זה. צריך לראות נשים מובילות בכל התחומים, כולל בממשלה ובמשרות הבכירות ושיבינו שאישה מביאה איתה עומקים אחרים".
על הסט היא הרגישה בת 17. בין טייק לטייק שוטטה עם השחקנים הצעירים ברחבי הטיקטוק ורקדה איתם. "זה דור אחר, הם עפים קדימה ואני לא מספיקה, הם חולשים על הכל. הסדרה הזו מצחיקה, חינוכית, מרגשת ואיכותית והרבה בני נוער עוצרים אותי ברחוב. בעונה החדשה שעלה עכשיו נוספה דמות של ילדה מפונה מהעוטף ועולים ההתמודדויות והקשיים, וזה מרגש לראות שזה נוגע בהם".
לאחרונה הוסיפה אלוני פרט מרענן לרזומה – בעלת עגלת הקפה "דורה" בקיבוץ מזרע, על שם הסבתא רבא של בעלה, שהייתה ממייסדי הקיבוץ. הכל התחיל כשנסעה עם חברתה בת הקיבוץ טל אביבי לעצרת בכיכר החטופים. "טל חזרה אחרי 20 שנה בארצות הברית ומגיעה מעולם המזון. לפני המלחמה הציעו לה לפתוח עגלת קפה. בתוך סערת הרגשות ובתקופה שהחיים התהפכו עלינו היא שאלה אותי אם אני רוצה לפתוח איתה. הסתכלתי עליה בהלם ואמרתי 'אני שחקנית', אבל לא פסלתי, ואחרי שבועיים אמרתי כן".
אם הייתם שואלים את אלוני אם היתה עושה את זה לפני שנה שנתיים כנראה שהיתה מסרבת אבל משהו בתקופה הזו גרם לה ללכת על זה. "פתאם הפחדים של המקצוע נראו לי שטותיים לעומת הפחד הכי גדול שהתממש בארץ ובחיים שלנו. הבנתי שאני יכולה לעשות הכל וזה לא מונע ממני להיות שחקנית פחות טובה. היום אני רואה ומבינה כמה אנשים זקוקים לזה, כמה הקיבוץ זקוק לזה. בשנה ההזויה הזאת אנשים באים לפה לבכות ולצחוק, חיילים עוברים פה לרגע של הפוגה, וזו ממש פינה שקטה של לפרוק, להתנתק ולהנות מהדבר הכי פשוט - אוכל, שתיה ואוויר טוב. זה ממלא אותי וזה עושה לכולם טוב".
איך מגיבים אנשים שמגלים אותך מאחורי הדלפק?
"זה תמיד דאבל טייק ואז שואלים 'זאת את? מה את עושה פה?' פתאם יצאתי להם מהטלוויזיה והם לא מבינים איך זה שאני מגישה להם את הקרואסון. ואז הם נבהלים שעזבתי את התחום אבל אני מרגיעה שהכל בסדר ואני עדיין שחקנית".
מרגישה שמצאת את האיזון הנכון לחיים?
"אני משתדלת. זה לפעמים מופר ואז אני חוזרת למסלול. עכשיו במלחמה כשהרבה הצגות התבטלו יש נפילה, אני מאוד מתגעגעת לבמה ועגלת הקפה שומרת עלי. הכל מלמעלה אבל אני חייבת את המשחק בשביל לשמור על האיזון, הוא תמיד בשבילי במקום הראשון".
הכל מלמעלה אומרת אלוני שגדלה בבית מסורתי וחונכה בבתי ספר דתיים והגיעה למזרע, מעוז החילוניות והשמאל. "פה מקבלים את כולם. אני לא שוכחת מאיפה באתי ומנחילה לילדים שלי את המסורת. ביום כיפור האחרון צמתי עם הבנות בקיבוץ והכל בסדר. יש פה מקום לכולם". באשר לעובדה שמזרע היא היצרנית הגדולה של נקניקים ונקניקיות לא כשרים בישראל היא אומרת "אני צמחונית ובעלי טבעוני אז מהבחינה הזאת אני שקטה".
שני אמנים בתקופת מלחמה זה אתגר כלכלי לא פשוט אבל אלוני מדגישה שההחלטה ללכת על עגלת הקפה לא היתה לשם עוגן כלכלי במקצוע הלא יציב. "בדיעבד אני קולטת שזה סוג של עוגן כי כמעט לא היו הצגות שלושה חודשים, אבל זו לא היתה הסיבה. אני מאוד בוטחת בעצמי במשחק ומאמינה בתחום שלי. אני יודעת שזה ג'וב לא יציב אבל אעשה הכל כדי לשחק. מאז שעברנו לפה אני פרילנסרית כדי לשמור על האיזון בין הבית לעבודה. זה נכון שעכשיו זו תקופה שיש יותר מינוס בבנק אבל זה כל כך מתגמד לעומת הברדק סביבנו ומה שאנשים עוברים. הכי חשוב זה שהחטופים יחזרו, שהמדינה תחזור, שהחיילים שלנו יחזרו. כל השאר בשוליים".
גם על המרחק היא מתגברת. "האוטו שלי הפך למשרד, אני עושה את כל הטלפונים, הארוחות, לומדת טקסטים. עכשיו יש חשש שתתפוס אותי אזעקה בדרכים וגם לעבור בואדי ערה בלילה כשאני חוזרת מהצגה זה קצת חשש, אבל זה לא מונע ממני לצאת".
אחרי השבעה באוקטובר חברי קיבוץ גבים עברו לגור במזרע ואלוני נרתמה לשילובם בקהילה. "ביקשו ממני להעביר שיעורי משחק. אני 20 שנה שחקנית ואף פעם לא עשיתי את זה אבל היה לי ברור שאשבור כל תקרה אפשרית במלחמה והיתה חוויה מדהימה. זה היה סוג של טיפול פסיכולוגי גם לי וגם להם. יצאו שם הרבה דברים טובים ומרגשים וחזקים".
