"לצערי, 'משחקים בחצר האחורית' יהיה רלבנטי עוד המון שנים"
"לצערי, 'משחקים בחצר האחורית' יהיה רלבנטי עוד המון שנים"
בעקבות מקרה האונס המזעזע באילת אשתקד, החליטו בבית ליסין להעלות מחדש בגרסה מעודכנת את המחזה, שאותו כתבה עדנה מזי"א אחרי פרשת האונס בקיבוץ שמרת. "מדובר פה בנפש המתבגר שחוצה גבולות", מסבירה מזי"א
המחזה: חבורת נערים מזמינה את דבורי בת ה־15 לאחר הצהריים של משחקים אסורים בגן המשחקים בקיבוץ. המפגש התמים לכאורה הופך לאונס קבוצתי. במרכז המחזה מתקיים משפט האונס שבו מתבצע שחזור של היום הנוראי ההוא. באמצעים תיאטרליים הופכת דבורי לתובעת במשפט של עצמה, והנערים לסנגורים. המחזה מבוסס על מקרה האונס הקבוצתי שהתרחש בקיבוץ שמרת ב־1988, זעזע את המדינה ושינה את דפוסי הדיון הפליליים והמוסריים של פרשיות אונס. ההצגה עלתה לראשונה ב־1993 בתיאטרון חיפה, ובהמשך בתיאטרון הקאמרי. בתיאטרון אורנה פורת לילדים ונוער עבר המחזה אדפטציה שמתאימה לבני נוער, והוצג מול אלפי תלמידי תיכון ברחבי הארץ. ההצגה עלתה וזכתה להצלחה גדולה בתיאטרונים בעולם, ובעיקר באירופה, כולל הרויאל קורט בלונדון. מנכ"לית התיאטרון ציפי פינס, שהזדעזעה ממקרה האונס באילת אשתקד, החליטה להעלות אותו שוב בגרסה חדשה ועדכנית.
"לצערי, המחזה יהיה רלבנטי עוד המון שנים", אומרת המחזאית עדנה מזי"א. "מדובר פה בנפש המתבגר שחוצה גבולות. כשאתה נמצא בתוך התהליך, אתה לא רואה מה שקורה. תמיד רציתי שנוער יבוא ויראה את התהליך בשאיפה שאם זה יקרה לו, הוא יזהה משהו". כשכתבה את המחזה, קיבלה מזי"א אישור לשבת בבית המשפט שבו דנו את הנערים. "לא השתמשתי בשום דבר מהמשפט והסיפור אלא רק בסיטואציה שהיא אונס קבוצתי. עניינה אותי הדינמיקה בבית המשפט, הבחורים היו זחוחים וישבו בהפסקות על האופנועים שלהם ולא הבינו כלום. השופט לינדנשטראוס זיכה אותם. הוא אמר שהיא לא התנגדה. דברים שהיום מבינים שלא אומרים אותם, אבל אז כבר ראיתי את האבסורד שקורה וזה מה שעניין אותי", היא מוסיפה ואומרת, "את הבחורה הנאנסת לא ראיתי אף פעם כי העדות שלה היתה בדלתיים סגורות".
משתתפים: כרמל בין, מיכאל גבעתי, עמית פרנקו, יואב רוטמן, עידן שקרוקה.
הבמאי: עידו רוזנברג (37). שחקן ובמאי. שיחק בעשרות הצגות תיאטרון, וביים את המחזמר "אפס ביחסי אנוש", "הנאהבים והנעימים", "עד קצה הקשת" ועוד. מזי"א נתנה לרוזנברג יד חופשית. "אני מכירה את עידו הרבה שנים ועבדתי איתו. ברגע שהבנתי שהוא הבמאי ידעתי שאני בידיים טובות, ושאני לא צריכה להתערב בכלום כי הוא מבין הכל”.
העבודה: בחדר החזרות עובדים השחקנים על הסצנה בגן המשחקים. כדי להתאים את ההצגה שנכתבה לפני 30 שנה לימינו עשה רוזנברג כמה עדכונים. "לצערי ממקרים שקרו בשנים האחרונות הבנתי שכל עניין הטלפונים הסלולריים רק מכפיל או משלש את הטרגדיה, והוספתי את זה. ברור שצילום האקט בסלולרי זה דבר מזעזע. המוזיקה עדכנית יותר (דבורי רוקדת לצלילי בילי אייליש) וגם סגנון הדיבור, אבל המהות נשארה - הלחץ החברתי, השוביניזם, המצ'ואיזם. שאלתי את עצמי מה בנים עושים היום, ולכן נושא הכושר מקבל מקום משמעותי בהתרחשות. יש על הבמה סולמות ומתקנים כמו נינג'ה. הם עושים כושר ומפגינים את הגבריות שלהם".
מזי"א אומרת שכשמוצאים את השחקנית הנכונה, כמו במקרה הזה, שווה להעלות שוב את המחזה. כרמל בין, שכיכבה בסדרה המצליחה "המפקדת", ושיחקה ב"השיבה" בתיאטרון הקאמרי, גברה על עשרות שחקניות שנבחנו לתפקיד, והיא נרגשת ומצפה לעליית ההצגה. "זו קפיצת מדרגה משמחת ומאתגרת עבורי. זה מחזה ישן שממשיך להיות כל כך רלבנטי. אנחנו מרגישים צורך לצאת איתו החוצה בתקווה לעשות שינוי".
הבמה: ניב מנור עיצב מעין מגרש משחקים שהחליד, רמז לילדות שהפכה חלודה. במרכזה נדנדה והמתקנים שעליהם מתאמנים הבנים. בסצנת האונס נפתחת הרשת קדימה, ומקיפה את הבמה, והבנים למעשה כולאים את דבורי בכלוב שנוצר. לאורך הסצנה היא תשב עם הגב לקהל, והוא יראה את פניהם של הבנים שעומדים ומחכים לתורם, דוחפים, מצלמים וניגשים אליה. את ההשראה שאב רוזנברג מהאונס הקבוצתי באילת.
הצגה ראשונה: 7.10.21
