הלוחש לחבית: יינות מפתיעים מיקב סוסון ים
הלוחש לחבית: יינות מפתיעים מיקב סוסון ים
זאב דוניה מיקב סוסון ים מייצר יינות מפתיעים וייחודיים עם שמות יוצאי דופן. מי ביקש כוס עמוס עוז?
זאב דוניה הוא הילד הרע של עולם היין הישראלי. אחד מהם לפחות.
בעצם דוניה כבר מזמן אינו ילד. האיש המזוקן, חמוש בכובע בוקרים נצחי ורכוב על טרקטור קטן, כבר עוד מעט בן 70. כך שאולי הוא זקן הילדים הרעים. כבר יותר מ־20 שנה הוא יוצר את יינות יקב סוסון ים במושב בר גיורא שבהרי ירושלים. אף שזה פרק זמן ארוך מאוד, במיוחד במונחים מקומיים, נדמה שדוניה אינו נח לרגע. וגם אינו מעוניין ממש לנוח ולהירגע. כל זמן הוא זמן טוב עבורו לוויכוח סוער, שיחה עמוקה ופילוסופית והכי טוב: הרהורים ומחשבות על סרטי קולנוע ישנים.
כי דוניה היה ונותר בנשמתו, לפני ואחרי הכל, במאי סרטים. ויותר מכך, אוהב קולנוע. אמנם הוא לא הספיק לעשות הרבה סרטים, אבל גישתו היתה ונותרה של במאי, לא של איש יין. אולי זה טוב. בעצם זה בטוח טוב. ייננים, גם המוכשרים שבהם, נוטים למרבה הצער (וההפתעה) להיות בדרך כלל אנשים קצת יבשושיים. לא ברור למה. אחרי הכל, מדובר במקצוע הכי שמח בעולם, שבו כשאתה חוזר שיכור הביתה, זו יכולה להיחשב דרישה מקצועית (טוב, הם לא באמת שותים את היין שלהם. הם יורקים אותו לתעלה שמתחת לרגליהם כדי לא להשתכר). דוניה, בכל מקרה, לא צריך יין כדי להשתכר. מספיק להדליק אותו קצת או סתם להיגרר איתו לשיחה על פליני.
אל עולם היין הגיע כמעט במקרה. ב־1994 ביים סרט תיעודי בשם "בשכיבה, במקום אפל וקריר", על עולם היין בישראל, ומשם הכל היסטוריה. דוניה התאהב במושאי סרטו והחליט להיות אחד מהם. בתחילה עבד עם שוקי ישוב, שאחר כך הקים את יקב עגור, ואחר כך נותר לבד ביקב שלו. הוא ואשתו אורלי עושים לבד כמעט הכל — דוניה אמנם לקח קורס מבוא לכימיה של היין בטכניון אבל הוא אוטודידקט מושלם.
הכל מניסוי וטעייה. ותהייה. אכן, דוניה טעה לא מעט לאורך הדרך. הוא הראשון להודות בכך. לא נדיר לעשות איתו סיבוב בין שורות החביות ולשמוע אותו ממלמל פתאום: "מעניין מה יש בחבית הזאת?", אף שכתוב עליה בגיר 2010.
אבל זה לא רק החביות שנשכחו. דוניה לא מציית כמעט לאף כלל מקובל. זו לא רק הגישה הטבעית שלו לייצור יין, זו שהולכת וקונה לה אחיזה בקרב יותר ויותר ייננים בימינו — שמרי בר מהכרם ללא תוספת שמרים מתורבתים, כרמים אורגניים וכיו"ב; ואפילו הבחירה בזנים לא ממש מקובלים או מוכרים בארץ — זינפנדל, סינסו ואפילו קונואז, זן אלמוני ממש. דוניה הוא יוצר יין אינטואיטיבי. קשה להסביר את תהליכי העומק המביאים לקביעה הזו, קל להיתלות באגדות אורבניות כמו אלו הטוענות שהוא משמיע מוזיקה ליינות שלו או מדבר איתם, מביים אותם אם תרצו, אבל לפני ואחרי הכל, די פשוט להבחין בכך כשטועמים את יינותיו. הם לא דומים לכלום. לפעמים זה יכול להיות לא לטעמך (או לטעמי לפחות), אבל זה תמיד יהיה מעניין: הכישלונות מפוארים, ההצלחות עוד יותר.
דוניה קורא לרוב יינותיו על שם יוצרים שהוא מעריך. לא רק מעולם הקולנוע. פליני, המינגווי, לנון, רומאן (על שם רומאן גארי), גרסיה (על שם גבריאל גרסיה מארקס) ואפילו עוז על שם עמוס עוז כמובן (אולי מהלך לא ממש פופולרי כרגע. אבל מבחינתו "שיקפצו לי"); ויש גם מחווה מקומית נוספת, "ג'יימס" על שם רוני ג'יימס המנוח מיקב צרעה, מורו ורבו של דוניה.
בשלוש השנים האחרונות סייע לו היינן הצעיר והמוכשר אייל דרורי, עכשיו דוניה שוב לבד. אולי זה פחות קל בגילו. אבל דוניה לא מוותר ולא מתעייף, גם אם הגב כואב קצת. כחובבי היין שלו, וכחובביו, אנחנו רק מקווים שלא יפסיק.
יינות סוסון ים
ג'יימס 2020
100% ענבי שנין בלאן, הזן הלבן החביב על דוניה. הוא מיישן את היין לא פחות משמונה חודשים. אני לא מת על יינות לבנים מיושנים בעץ, אפילו לא שרדונה, אבל יודע להעריך את התוצאה המרתקת, ויודע גם שרבים וטובים חושבים ההפך ממני, בצדק גמור לשיטתם. נסו ויש סיכוי גדול שבניגוד אליי גם מאוד תיהנו. גם אני, אגב, לא ממש סבלתי. 140 שקל
Wild in territory 2019
שמו המוזר של יין הגרנאש הזה, לא היחיד שדוניה מייצר, ניתן לו על שם העובדה שהוא מגיע מהכרם הקטן בבר גיורא עצמו. זהו כרם אורגני שהתססת היין מסתמכת בו על שמרי הבר שמצויים על ענביו. התוצאה היא אחד היינות הטובים ביותר שהפיק דוניה מעולם, לפחות לטעמי, ובאופן כללי יין נהדר. קליל, חומצי, וטעים רצח. נפלא. 140 שקל
עוז 2019
בלנד מורכב ומאוד לא שגרתי בעולם היין — 43% סינסו, 38% גרנאש, 15% קברנה סוביניון ו־4% פטיט סירה — הקרוי על שם הסופר עמוס עוז. התוצאה דווקא מפתיעה בקלילותה, בוודאי יחסית ליינות העשירים שדוניה עשה פעם (ואולי עדיין יוצר, שכן במשך שנותיו הארוכות ביקב דוניה חתום על הרבה מאוד יינות). זה יין עדין, מהורהר ומרשים באיפוקו. 105 שקל
