שחר קמיניץ: "אם יום אחד ההייטק היה מדבר ביושר, חלק גדול מהעסק היה מתפרק"
שחר קמיניץ: "אם יום אחד ההייטק היה מדבר ביושר, חלק גדול מהעסק היה מתפרק"
קמיניץ, יזם סדרתי שמאחוריו שני אקזיטים במיליוני דולרים, חיבר רומן על גיבור המגלה שגם אחרי שנהפך לעשיר אינו מוצא מנוחה. "להשוות את ההייטק לציונות זו הפרזה", הוא אומר ל"כלכליסט". "אנשים בהייטק חושבים שהצלחה תתקן משהו. ברור שזה לא עובד"
"להרבות טוב בעולם", זה הביטוי שחוזר על עצמו כמה וכמה פעמים לאורך "משאבי אנוש", הרומן הראשון שחיבר שחר קמיניץ, יזם ומנכ"ל של חברות סטארט־אפ טכנולוגיות. כי מי בעולם ההייטק לא מבקש להרבות טוב בעולם? ואם אפשר, על הדרך, להרבות גם קצת כסף, כוח והשפעה.
"הביטוי הזה משמש בלי סוף בהייטק", אומר קמיניץ, "כמעט כל חברה שאני מכיר מצהירה את זה, חלקן באמת עושות את זה, למשל בתחום הטכנולוגיה הרפואית או מניעת תאונות דרכים. אבל יש גם הרבה חברות שרוצות להרבות פרסום בעולם.
אפילו צוקרברג טוען שהוא רוצה להרבות טוב בעולם.
"בהייטק לא אומרים דברים בצורה מפורשת: לא נוהגים להגיד 'אני דוחף לאנשים פרסומות', משתמשים בביטויים עקיפים כמו 'אני עושה מוניתיזציה', או 'מייצר זרם הכנסות'. אומרים 'אנגייג'מנט', מעורבות או התקשרות של המשתמש במוצר, כשבעצם המילה הנכונה היא — התמכרות. אם יום אחד ההייטק היה מתחיל לדבר ביושר ולהגיד דברים כהווייתם, חלק גדול מהעסק היה מתפרק".
בספר שלך כשהסטארט־אפ עומד לקרוס, הגיבור נושא נאום נהדר למשקיעים, שממנו משתמע שהחלום עוד רגע מתגשם.
"זו שפה שאומרת שזה בסדר לשקר, לייפות את האמת עד שאיבדת כל קשר איתה, כי אתה צריך לשמור על המוראל של העובדים, ולשדר לשוק אופטימיות".
קמיניץ, 53, גר בתל אביב, נשוי ואב לארבעה. הוא גדל בסביון, למד במגמת מחשבים ושירת בחיל מודיעין בתפקידים טכנולוגיים. באוניברסיטה למד מדעי המחשב, החל לעבוד כמהנדס תוכנה, התקדם למנהל פיתוח, ובסופו של דבר הקים שתי חברות מצליחות "וורקלייט" (Worklite) ואינסרט (Insert) — שתיהן עסקו בכלי פיתוח, נמכרו בהצלחה וכיכבו במוספים הכלכליים. וורקלייט עשתה אקזיט ב־2012 ונמכרה ל־IBM ב־70 מיליון דולר, אינסרט נמכרה לחברת פנדו האמריקאית.
כיום קמיניץ מייעץ לחברות טכנולוגיה ויושב בדירקטוריונים של סטארט־אפים. אבל הוא גם לומד לתואר שני בספרות באוניברסיטת תל אביב ומתכנן לכתוב עבודת דוקטורט על הקשר בין בינה מלאכותית לספרות, בהנחיית הסופר והמרצה דרור משעני. קמיניץ בוחן את הבינה המלאכותית כקוראת של ספרות, קריאה אלגוריתמית.
"לכאורה נקודת המבט של המכונה היא מכאנית וסטטיסטית אבל היא לא רק סופרת מופעים של מלים אלא אילו מלים רגילות להופיע בסמיכות למלים אחרות, אז הן מביעות משהו יותר מופשט כמו רעיון", הוא אומר. התשוקה שלו לספרות החלה בגיל צעיר, הוא קורא המון. לאורך השנים פרסם סיפורים קצרים בכתבי עת, וטור סאטירי על עולם העסקים במגזין “דה מרקר”.
"משאבי אנוש" (כנרת זמורה) מספר על דרור ברנר, יזם הייטק מבטיח, מייסד הסטארט־אפ "אינסטמיינד", שמתמחה, לא פחות ולא יותר, בפענוח נפש האדם באמצעות בינה מלאכותית. ברנר, כיאה לשמו, מאמין במלים, זה הכלי המרכזי של החברה שלו. האלגוריתם שפיתח סורק את מיטב הספרות העולמית ומנפה מתוכה מאגר של מחשבות ורגשות אנושיים, שניתן לקודד אותם ולהפיק מהם רווחים, סליחה, להרבות טוב בעולם.
הגיבור שלך קורא לזה "שוק הנפש".
"סביבנו מסתובבים אנשים מלאים במחשבות ורגשות ואתה לא יכול לדעת מה קורה בתוכם, אני קורא לזה 'השערוריה של הזולת'". התחלתי לכתוב לפני חמש שנים והבנתי שהזווית תהיה תחום העיסק שלי, הייטק, ומה יקרה אם חברה תנסה לפענח את המסתורין של נפש האדם באמצעות אלגוריתמים.
זה חטא ההיבריס, לחשוב שאפשר לפענח את נפש האדם ולראות בה בסיס נתונים.
"זה היבריס, וזו הסתכלות אינסטרומנטלית על האדם. על פי התפיסה הזאת האדם הוא כבר לא אדם אלא יוזר, ואתה גורם לו להשתמש יותר טוב במוצר שלך או לעבור לחבילה יקרה יותר, חשיבה טיפוסית אצל יזמים טכנולוגים.
זה כתוב בנוסח הרומן הריאליסטי על עלייתו ונפילתו של גיבור – הפעם זה יזם ההייטק, דמות חדשה ברומן המודרני.
"זו היתה המטרה, לכתוב רומן ריאליסטי בנוסח המאה ה־19 על יזם הייטק".
וקרואים לו דרור ברנר. תמיד חוזרים אל ברנר בספרות העברית.
"השם הוא סימבולי. רציתי להעמיד שתי דמויות מנוגדות שאולי יש ביניהן דמיון: אחת מראשית המאה ה־20 של אינטלקטואל שחושב על עתיד העם ומושקע בענייני ציבור; ובן דמותו מהמאה ה־21 שבמידה מסוימת תלוש כמוהו, אבל הוא טכנוקרט, כמעט אדיש לענייני הכלל. גם ברנר, גיבור הספר, לא מוצא את מקומו והוא חסר מנוחה. הוא חושב שאם יעשה אקזיט ויהיה עשיר תהיה לו מנוחה — זה לא קורה".
אתה מכיר את זה מעצמך?
"אני מכיר את זה סביבי, מאנשים שיש להם דחף. אני כמעט לא מכיר יזמי הייטק שיצאו לדרך כדי להרוויח הרבה כסף, ואם יש כאלה, הם בדרך כלל נושרים מהר מאוד לדעתי הדחף הוא להותיר חותם, להשאיר מוצר מצליח ולגעת בנצח. ויש גם עניין נפשי־פנימי, אנשים שלא מצאו את מקומם וחושבים שההצלחה הזאת תתקן משהו. ברור שזה לא עובד".
מה כן עובד?
"הספרות. להיכנס מתחת לעורו של אדם אחר ולהסתכל על העולם דרך עיניו — רק הספרות יכולה".
בספר שלך, המטאפורה מכשילה את הסטארט־אפ, מכשילה את האלגוריתם.
"הבאג הוא הכלים הספרותיים של המטאפרה והאירוניה. במטאפרוה אתה מדבר על משהו אחד באמצעות משהו אחר — והמכונה לא מבינה את זה. באירוניה אתה אומר משהו אחר ממה שאתה מתכוון, וגם את זה המכונה לא יודעת לזהות. אז אם יש משהו בספר שבאמת עובד, זו הספרות.
אין התנגשות בין התשוקה שלך לספרות ככלי להבנת האחר, ובין היותך איש עסקים שצריך להשתמש בתחכום ובמניפולציות על האחר כדי להצליח?
"בעסקים הייתי צריך לנהוג כאיש עסקים, הייתי צריך להתמודד עם הרבה משברים, לנהל הרבה אנשים. מה שמציל אותי, בגלל שאני לא היזם והמנכ"ל הטיפוסי, זה שיש אצלי מבט מבחוץ, יכולת הזרה — אני יכול להסתכל על עצמי יושב בישיבה וגוער באנשים שלא השלימו את הפיתוח בזמן, ובה בעת לחשוב שכל הדבר הזה הוא הצגה. לא הייתי שורד בלי היכולת הזו".
גם השם "משאבי אנוש" אירוני. את עולם הנפש והצרכים האנושיים אפשר לשאוב לטובת כסף.
"המושג הזה תמיד צרם לי. כי משתמע ממנו שלעסק יש כל מיני משאבים, נדל"ן, חשמל, ואנוש. בספר לקחתי את זה לקצה — שואבים מהאנוש לא רק את הזמן שלו כעובד אלא ממש את תוך תוכו".
אמו של הגיבור היא קיבוצניקית בת חלוצים, בשבילה הטכנולוגיה היא מפלצת. הבן שלה יזם ההייטק רואה בעצמו חלוץ.
"ציטטתי את האופן שבו הרבה אנשים בהייטק נוהגים לדבר על עצמם: חלוצים, ציונות פיננסית. אני לא חושב ככה. טוב שיש תעשיית הייטק בארץ שמספקת מקור פרנסה למאות אלפי אנשים, ולא נסמכת על מיסי מדינה, ואין בה ענייני הון־שלטון. אבל בזה זה מסתכם. להפוך את זה לערך מוביל של המדינה — בעיניי זו הפרזה".
המחאה נגד ההפיכה המשטרית רק הוכיחה כמה ההייטק מרכזי ומוביל.
"אני חלק מהמחאה, אני משתתף בכל ההפגנות באופן פעיל, טוב מאוד שהמגזר הזה הרים את הדגל, הוא פשוט מייצג מגזר של אנשים עובדים שנושאים בנטל, אבל גם מגזרים אחרים שייכים למחאה, ולא כולם צריכים להיות הייטקיסטים".
זה לא מיעוט אליטיסטי שנושא על כתפיו הרבה?
"יש הבנה ציבורית לגבי החשיבות של הענף הזה. אבל זו חשיבות שעיקרה כלכלית, וצריך להימנע מלומר שזה ערך שווה לחלוציות של העליות הראשונות והקמת המדינה. בסופו של דבר זו מלאכה ויש גם מלאכות אחרות, מקצועות טיפוליים או אנשי חינוך או אנשי רפואה, שהערך שהם מביאים לאנושות לא פחות ואולי אפילו גדול יותר. לא צריך לגזור מרמת המשכורות בהייטק ערך לחשיבות של המגזר לאנושות. אם כבר יש כישלון בכלכלה, הוא שאנשים אחרים לא מתוגמלים נכון על הערך שהם מביאים. בהייטק יש אנשים שמייצרים פתרונות רפואיים, ויש כאלה שיוצרים עוד 10% הקלקות על פרסומת — אלה וגם אלה נקראים הייטק".
אתה חווה את משבר ההייטק השנה?
"המשבר ניכר, חלקו עולמי וחלקו קשור לניסיון ההפיכה המשטרית. ההייטק הישראלי ממומן ברובו על ידי כסף מחו"ל, משקיעים מסתכלים על מה שקורה פה ונזהרים להשקיע. זו השפעה ניכרת ויומיומית".
מה אתה צופה שיהיה?
"אני חושב שהמשך המחאה עוד לפנינו. הקרב על דמותה של המדינה ועל האפשרות של האזרחים שנושאים בעול השירות ועול המסים להמשיך לחיות פה ולקיים אורח חיים ליברלי — ימשיך להתקיים. אני אופטימי שיקום סדר חדש, אחרת המדינה תידרדר לשפל נוראי ולדעתי גם מי שנמצא עכשיו בשלטון לא רוצה בזה".
