השאלוןרביב דרוקר: "היום אני רב רק על מה שחשוב"
השאלון
רביב דרוקר: "היום אני רב רק על מה שחשוב"
העצה הכי טובה שקיבל העיתונאי רביב דרוקר היא להתבטא רק אם יש לו משהו חדש לומר, והוא מיישם אותה חלקית. הוא דבק באמת לא רק מטעמי מוסר אלא גם מפחד, יש בו געגוע לתקופה שלפני נתניהו, הוא פנקסן לא קטן שמכור לנייד, עדיין לא מאמין שאשתו בחרה דווקא בו ושנ"צ עושה אותו מאושר
איפה אנחנו תופסים אותך?
"בשולחן העבודה שלי בבית, כרגיל עובד על איזה תחקיר".
עם מי היית רוצה לשבת על בירה?
"עם בן גוריון ויצחק רבין ושורה ארוכה של מנהיגים שאינם חיים. אבל אני מאוד מעריך מרחוק את אדוארד סנודן, עובד הסוכנות לביטחון לאומי NSA של ארה"ב שהדליף מידע סודי על תוכניות המעקב של הסוכנות. עבור עיתונאי הוא המקור האולטימטיבי, זה משהו שקורה פעם ב... אני לא יכול שלא להתרשם מאדם שיש לו כל השיקולים האישיים לא לעשות את מה שעשה, אבל בגלל אידיאולוגיה נטו הורס לעצמו את החיים ומשנה את המציאות".
על מה אתה עובד עכשיו?
"על העונה של 'המקור' שזו תמיד מלחמה בשוחות. לייצר היום תוכן מעניין תחקירי־דוקומנטרי בטלוויזיה, שמתחרה עם כל כך הרבה אירועים טובים יותר וכל כך הרבה ערוצים, הפך להיות יותר תובעני". .
מה השריטה שלך?
"ירידה לפרטים קטנים. תמיד התחושה היא שאני צריך לדעת עוד ועוד כדי להגיע לשיפוט, והמקצוע שלי הוא הפוך. כל הרעיון של עיתונות הוא שאתה מדבר כשאתה יודע מעט: מצפים ממך להגיב בתוך חמש דקות. הרבה פעמים זה משפיע על הכתבות של 'המקור', יש ויכוחים פנימיים שיש יותר מדי פרטים. בדרך כלל הצוות רב איתי אחרי שהורדתי כבר 75% ממה שאני חושב שצריך להיות בפנים".
מה העצה הכי טובה שקיבלת?
"שמעון שיפר אמר לי בתחילת הדרך 'אל תדבר בתקשורת אם אין לך משהו חדש להגיד', ואני לא תמיד מיישם את זה אבל משתדל. את העצה השנייה קיבלתי מפוליטיקאי שאמר 'תמיד תריב עם מי שמעליך. אל תריב עם מי שתחתיך', וגם בזה אני לא כל כך עומד כי יש דברים שמרגיזים אותי. אבל באמת כדאי לריב רק על מה שממש חשוב, חבל על האנרגיות".
איזה כוח־על היית רוצה שיהיה לך?
"לדעת מי אומר אמת ומי משקר. זו אובססיה שמלווה אותי שהייתי חוקר מצ"ח ואז נהפכתי לעיתונאי. אני מחשיב את עצמי למי שיש לו אינטואיציה מאוד טובה לגבי בני אדם שקרנים או לא אמינים, אבל כוח־על היה מאפשר זאת בוודאות".
באילו נסיבות יוצא לך לשקר?
"הייתי ילד די שקרן וגם כנער לא נגמלתי. אבל היום זה מאוד נדיר שאשקר. אולי אסתיר או אייפה את המציאות, אדגיש ואצניע חלקים, אבל להגיד שחור כשזה לבן או ההפך — זה לא. אגב, זה לא רק ממוסר גבוה אלא גם מפחד. בעולם שלי אני תמיד רואה את אלה שנתפסים, אז תמיד אני מניח שאם אשקר, יש סיכוי שיתפסו אותי".
למה אתה מתגעגע?
"לתקופה של לפני ביבי. לא מכיוון שעד ביבי היה פה גן עדן ומאז גיהינום, ממש לא. אבל עד ביבי היתה תחושה, בעיקר בקרב עיתונאים, שאנחנו עדיין אותה קהילה, יש לנו פחות או יותר אותה מטרה, כולנו מסוגלים לדבר אחד עם השני. עוצמת השנאה שצמחה מאז היא פסיכית. היום המצב שעיתונאים מסוימים, כולל אותי בתוכם, לא ייכנסו לחדר עם עיתונאים אחרים. זו לא מחלוקת מקצועית, זו מלחמת עולם. מה שמבאס הוא שלא נראה שזה הפיך, גם אחרי שהוא יירד מהבימה הפוליטית".
מה היית רוצה לשנות בעצמך?
"יש תכונה שבת זוגי ענת שונאת אצלי. היא אומרת עליי שאני יותר מדי מרוצה מעצמי. אני מרגיש נוח עם עצמי אבל יש לי המון תכונות לא טובות: אני יכול להיות פנקסן או להעיר הערות ציניות מעצבנות, אבל בסוף אני מקבל את עצמי. אני חושב שזו תכונה הכי חשובה לאדם אף שיש דברים שהייתי רוצה לשפר: אני ביישן, לא יודע לספר ולזכור בדיחות, וגם בחזות החיצונית, אבל רק כי את שואלת".
"בסוף אני מקבל את עצמי. זו התכונה הכי חשובה לאדם. אף שיש דברים שהייתי רוצה לשפר: אני ביישן, לא יודע לספר בדיחות, וגם בחזות החיצונית, אבל רק כי שאלת"
מה אתה מחשיב כהישג הכי גדול שלך?
"ענת. הכרתי מישהי שהוגדרה מראש כטורפת גברים שבסוף היא תמיד זרקה אותם, ואז אני הגעתי ולא הייתי עדיף בכלום עליהם. אז איך אני הצלחתי במקום שאותם גברים שווים לא הצליחו? אני לא עד הסוף יודע להסביר".
מה מפחיד אותך?
"חוץ מהפחד הגדול שיקרה משהו לילדים, זה ליפול מקצועית. ראיתי את הסרט 'אמת' שמשחזר את הנפילה של העיתונאים מרי מייפס ודן ראת'ר בתחקיר שפרסמו בתוכנית '60 דקות' והייתי מכוסה זיעה קרה. תהיתי האם אני לא הייתי נופל, ומה הייתי עושה אחרת. אתה מבין שלא בטוח שהיית מצליח למנוע את זה".
מה עושה אותך מאושר?
“שנ"צ עושה אותי מאוד מאושר. פעם זה היה לשחק כדורסל עם חברים, וברור שאם יש תחקיר שמצליח ומקבל תגובות טובות ורייטינג גבוה, אני מבסוט".
מה אתה מחשיב כנכס היקר ביותר שלך?
"הילדים וענת כמובן. אבל המוצר החומרי שאני הכי קשור אליו זה הטלפון הנייד שלי. אני מרגיש שזה הדבר הכי גדול שקרה לנו ומספק את כל צרכינו ואני מאוד קשור אליו. עכשיו עם פגסוס אתה מבין שגם כשאתה הולך לשירותים, אסור להשאיר אותו אפילו על השולחן".
מי היוצרים שהשפיעו עליך?
"וודי אלן בשלבים היותר מוקדמים, ההיסטריון פול ג'ונסון אף שהוא ממש לא מחזיק בדעותיי והביוגרף רוברט קארו שכמו רבים אני מחכה לכרך החמישי בביוגרפיה שלו על לינדון ג'ונסון. הוא במרוץ נגד הזמן כי הוא עובד עליו כבר 15 שנה. הוא בן 85 והודיע שאם ימות לפני שיסיים, הוא לא ירשה להשלים ולפרסם אותו".
אם לא היית עיתונאי מה היית עושה?
"אם הייתי מצליח, אז פרקליט בשירות המדינה".
רביב דרוקר
- גיל: 51
- מקום מגורים: תל אביב
- מצב משפחתי: נשוי לעיתונאית והבמאית ענת גורן + 4
- עיתונאי (זוכה פרס סוקולוב 2011). מגיש תוכנית התחקירים "המקור" והפרשן הפוליטי של חדשות 13
