אנרגיה חלופית: המלצות לשעות של פנאי
אנרגיה חלופית: המלצות לשעות של פנאי
לגלות כישרונות חדשים ב"צבע טרי", לצאת לפיקניק בהרי ירושלים, להתפעל מ”ילדות סכסכניות” הנהדרת, לחגוג עם שם טוב לוי יובל של שירי מופת, להתבונן בפורטרט מפעים של הוולווט אנדרגראונד או לחזור ולהכיר בגדולתה של נורית זרחי
אמנות
לגלות כישרונות חדשים ב"צבע טרי"
אחרי שבשנה שעברה התקיים רק בווירטואל, יריד האמנות צבע טרי חוזר ובגדול (כך מרגיש לפי כמות האירועים המדווחת). בתאריכים 26.10-21.10, בוולודרום הלאומי ע״שׁ סילבן אדמס — מסלול אופניים ייחודי ומרווח במרכז הספורט הלאומי הדר יוסף — יציגו עשרות אמנים ואמניות בראשית דרכם בחממה, ההיילייט השנתי של האירוע. לצד זה יוצגו יצירות של אמני גלריות מובילות, פרויקטים אמנותיים למען הקהילה, מיצבים ומיצגים וכמובן חממת העיצוב. ליריד גם ספונסר חדש — קבוצת הפניקס — שמייצר חיבור מחדש, כך נראה, לשדה האמנות. האוסף של הפניקס, באמצעותו של יוסי חכמי, היה אחד החשובים והמשמעותיים בזמנו, וכשזה מכר את הפניקס, כך נדם גם קולה של החברה. יש לקוות שהמעורבות החדשה היא הצהרה על עניין מחודש, ואולי אף תמיכה נרחבת יותר בשדה החבול.
www.freshpaint.co.il
דנה גילרמן
אוכל
לצאת לפיקניק בהרי ירושלים
עין כרם היא כידוע המונמארטר של ירושלים. כלומר הכפר שלה. מובלעת ירוקה ורגועה בתוך גיהינום עירוני מהסוג הכאוטי ביותר. ואם עין כרם היא האי הבודד בים של ירושלים, מלון הבוטיק אלגרה הוא כנראה עץ הקוקוס הכי יפה על האי. מלון קטן, אינטימי ורומנטי מוקף ברומנטיקה משל עצמה. רק אוכל טוב ממש, קצת קשה להשיג באזור. את זה בדיוק, או לפחות חלק מזה, מנסה לתקן המלון החביב. בימים אלו פוצחים פרנסיו ביוזמה חדשה. מיטב יקבי הבוטיק יתארחו במלון ויציעו לאורחיו וגם לכל שאר עם ישראל לרכוש סלסילת פיקניק עם היינות שלהם, גבינות וירקות, ולצאת לטבע הירושלמי. למשל, פלטת גבינות שכוללת גאודה, ברי פקאן, מנצ׳גו ופרימיירה כבשים, פיצוחים, פירות ולחמים (90 שקל). תמורת 60 שקל תוכלו גם לקבל טעימה מודרכת על ידי סומלייה היקב. הראשון להתארח, בשבת הקרובה, יהיה יקב טוליפ המצוין מכפר תקווה שליד טבעון, יקב בוטיק ותיק וגדול שכידוע חוץ מיין גם מקיים מצוות גדולות ומשלב בעלי מוגבלויות במערך הייצור שלו כבר שנים. לפרטים: 02-6500506
חיליק גורפינקל
טלוויזיה
להתפעל מ”ילדות סכסכניות” הנהדרת
“ילדות סכסכניות”, סדרה חדשה בבימויה של טליה לביא, שיצרה שיר ראובן וכתבה גם רבקה אלנבי, היא על שתי חברות בשנות ה־20 שלהן. למרות הדמיון המסוים ל”אפס ביחסי אנוש” של לביא, גם כאן מדובר בשתי חברות צעירות צמודות השונות זו מזו, הסדרה החדשה והמצחיקה הזאת, הזמינה מהיום ב־HOT VOD, מזכירה במקצת דווקא את סרטה האחרון של לביא. הפרק הראשון הוא מעין מסע של שעות החשיכה, שהוא על סף ההזיה, ממש כמו “אחד בלב”. הסדרה מתחילה עם המעבר של ליהי (מיה לנדסמן), סטודנטית לרפואה העובדת בתחנת רדיו, לתל אביב. היא מוצאת דירה תל־אביבית טיפוסית, ובטיפוסית הכוונה שבקושי ראויה למגורי אדם, ויקרה מדי. היא בוחרת כשותפה את לאה (עינת הולנד), שבאה מבית חרדי ומתנהלת לפי סט ערכים המקובל בעיקר עליה. למרות השימוש לרעה שהמשווקים עשו בהגדרה הזאת, “ילדות סכסכניות” היא “קומדיה פרועה”, כתובה מעולה, ובעיקר מוגשת נהדר. כל מי שנמצא על המסך עושה עבודה ממש טובה, משרה פון שוורצה ומנשה נוי המגלמים את ההורים הבורגנים של ליהי, דרך טלי שרון הבוסית בתחנת הרדיו, מושא אהבתה, ועד רבקה מיכאלי בתפקיד ורדה רזיאל ז’קונט שכזו, וכמובן השחקניות בתפקידים הראשיים — עינת הולנד שהיא לאה החצופה והמטורללת, ומיה לנדסמן, שכל תפקיד שלה, מ”להעיר את הדוב” דרך “חזרות” ועד “המפקדת”, רק הכין אותה לתפקיד הראשי הזה.
רותה קופפר
מופע
לחגוג עם שם טוב לוי יובל של שירי מופת
שם טוב לוי הלחין כמה מהשירים היפים ביותר בזמר העברי, בהם את "שיר אחרי מלחמה", "דון קישוט" ו"יכול להיות שזה נגמר" לאריק איינשטיין, וגם "הנסיך הקטן", "שובי לביתך", "בלילות הסתיו" ועוד. הוא גם היה חבר בהרכבים "ששת", צליל מכוון" ו"קצת אחרת" ושיתף פעולה עם מיטב היוצרים הישראלים. אחרי 50 שנות פעילות מוזיקלית הוציא לפני שנה לראשונה את "ספר תווים" שבו מתועדת מיטב יצירתו (מילים ותווים), והוא ישיק אותו בשבוע הבא במופע שישי צהריים חגיגי בפסטיבל הפסנתר (29.10 ב־13:00, מוזיאון תל אביב). "רוב בני גילי הוציאו ספרים כבר לפני 30-20 שנה. אני לא יודע למה לי זה לקח יותר זמן אבל אני שמח שזה קרה, ומאוד אוהב את מה שיצא", הוא אומר, "המופע יכלול שירים מכל התקופות וההרכבים. אני מתרגש כי משתתף בו הרכב מיוחד של שלישיית כלי קשת פנטסטית, ובנוסף כלי הקשה וקונטרבס. זה יהיה שילוב של קלאסי וג'ז. עשיתי עיבודים ותזמורים חדשים ומיוחדים לערב, ואני אהיה על הפסנתר והחליל".
www.pianofestival.co.il
מאיה נחום שחל
דוקו
להתבונן בפורטרט מפעים של הוולווט אנדרגראונד
אף ששמו של טוד היינז (“הרחק מגן עדן”, “קרול”) מזוהה בעיקר עם מלודרמות מסוגננות וקורעות לב, הוא גם הקדיש נתח נכבד מהפילמוגרפיה שלו לאהבת המוזיקה —“ולווט גולדמיין”, “אני לא שם” (על בוב דילן) ו”סופרסטאר” (על הקרפנטרז). עכשיו היינז מוציא את הסרט התיעודי הראשון שלו, על הקריירה הקצרה ומלאת התהפוכות של להקת הוולווט אנדרגראונד. היינז ראיין את שני השורדים האחרונים מהלהקה שעדיין בחיים — ג’ון קייל והמתופפת מורין טאקר — ומספר סיפור שמתחיל עם המפגש של לו ריד וג’ון קייל באמצע שנות השישים ומסתיים בהתפרקות הלהקה המקורית ב־1970. על הדרך, היינז יוצר גם תת־פרק על ניו יורק של אנדי וורהול, ומסגנן את סרטו כך שהוא נראה כמו הסרט התיעודי שוורהול אולי היה עושה: רצף עצום של קולאז’ים ולצדם פורטרטים בשוטים ארוכים של דמויות מהסרט מביטות למצלמתם של וורהול ופול מוריסון. סרטו הזמין לצפייה ב־אפל TV גדוש מידע ותובנות, אבל עם מעט הרמוניות. זה פורטרט של הלהקה, כפי שאולי היה יכול להיעשות עליה בזמן אמת, וזה לא רק סרט תיעודי מרתק אלא גם ניסוי סגנוני לא צפוי, שיריץ את כל מי שיצפו בו לנער את האבק מהאלבומים הישנים של הוולווט אנדרגראונד, עם כל הדם, האגו וההרואין שנשפכו בעשייתם.
יאיר רוה
ספרות
לחזור ולהכיר בגדולתה של נורית זרחי
כמה חשוב להכיר ביוצר גדול ולחלוק לו כבוד בעודו בחייו. נורית זרחי חוגגת יום הולדת 80, בשנה שעברה זכתה בפרס ישראל, השתתפה באירוע גדול לכבודה בפסטיבל המשוררים במטולה, וכעת רואה אור גיליון חדש של “מאזניים” המוקדש לה וליצירתה. על שער הגיליון דיוקן של זרחי, שציירה בתה, האמנית רוני טהרלב. את הגיליון ערכה מיכל חירותי, שמגדירה את זרחי — סופרת, משוררת, מסאית וסופרת ילדים — “קוסמת המילים הפלאית”. בגיליון מופיעים שני שירים חדשים של זרחי וטקסט אחד בפרוזה, ומאמרים על יצירתה, פרי עטם של עודד וולקשטיין, יערה שחורי, יהודית רותם, נועה מנהיים, עינת יקיר, שמעון אדף ועוד רבים וטובים. ויש בו גם ראיון שעשתה הלית ישורון עם זרחי, שם אמרה: “כשאת מחפשת בגבולות האין, אז היש הוא בלתי מוגבל. אני אינני, אבל השפה ישנה”.
שירי לב־ארי
