ארוחה עירומה: תיאטרון באר שבע מציג גרסה רגישה לקומדיה הצרפתית
ארוחה עירומה: תיאטרון באר שבע מציג גרסה רגישה לקומדיה הצרפתית
קומדיית הטעויות הצרפתית שעובדה לסרט מצליח ("אידיוט מושלם"), מקבלת גרסה עדכנית ורגישה בתיאטרון באר שבע. "זו לא קומדיה פשוטה, אלא סיפור על בדידות, שחצנות, אהבה, נאמנות וחברות", אומר הבמאי מולי שולמן
המחזה: חבורת סנובים צרפתים עשירים נפגשת פעם בשבוע לארוחת ערב, שאליה חייב כל אחד מהמוזמנים להביא "אידיוט תורן" — אדם שכל החבר'ה יוכלו להסתלבט עליו. ומי שמביא את האידיוט הכי "טוב" זוכה בפרס. פייר, מו"ל מצליח, מוצא את האידיוט המושלם לארוחה — פרנסואה פיניון, פקיד שומה, אב־טיפוס תמים ושלומיאלי, שנלהב מהרעיון שפייר יוציא לאור ספר של המודלים המורכבים שהוא יוצר מאלפי גפרורים. בערב הארוחה הכל משתבש ומסתבך כמו בכל קומדיית טעויות טיפוסית.
את דמותו של פיניון האידיוט התמים המציא המחזאי הצרפתי פרנסיס וובר לפני כמעט 50 שנה, והוא עבר גלגולים רבים ביצירותיו עד שקיבל את מרכז הבמה ב"ארוחה עם אידיוט". המחזה עלה לראשונה בבמות ב־1993, הפך לסרט קולנוע צרפתי ב־1998 ("אידיוט מושלם") בבימויו של וובר, שזכה בשלושה פרסי סזאר, ואף קיבל עיבוד קולנועי אמריקאי ("אידיוט מושלם", 2010) עם פול ראד וסטיב קארל.
זו אינה הפעם הראשונה שהמחזה עולה בישראל, אולם בעיבוד הנוכחי המחזאי יוסף אל דרור התאים את העלילה והטקסט לימינו — הוא הוריד חלקים שכבר אינם מקובלים, כמו ביטויי מיזוגיניה, ועדכן את הטכנולוגיות שבשימוש הדמויות, ממשיבונים וטלפונים נייחים לסלולר.
המשתתפים: אבי דנגור (פיניון), אמיר קריאף (פייר), נעמי לבוב, נעה בירון, רון ביטרמן, יואב הייט ואסף דגני.
הבמאי: מולי שולמן (47), שחקן טלוויזיה ("בשבילה גיבורים עפים", "בלתי הפיך", "הכל הולך") ותיאטרון ("דרך השלום", "הדירה של רוזה", "גיבור"), במאי ("בוא תכיר את אבא" בתיאטרון באר שבע, "מר קולפרט" בתיאטרון תמונע), מנחה ומדבב. בימים אלה עולה אגדת ההיפ הופ "שמואל" שביים בתיאטרון תמונע, ובחודש הבא יתחיל חזרות על מחזה לשניים "קצר" עם אשתו, השחקנית אפרת ארנון.
1 צפייה בגלריה
דנגור (מימין) וקריאף בחזרות להצגה. "התפקיד לא בא לי בקלות, אבל זה כיף", אומר דנגור
(צילום: אוראל כהן)
העיבוד: "לקחנו את המחזה לא רק לכיוון הפארסה, כי הוא מצליח לגעת בסיפור אנושי מרגש", אומר שולמן. "פיניון הוא לא רק אידיוט או ליצן, אלא אדם עם סיפור חיים נוגה שמאפשר לנו לעבור דרך וללמוד לקח יחד עם פייר. זו לא קומדיית טעויות פשוטה, אלא סיפור על בדידות, שחצנות, אהבה, נאמנות וחברות. אני מרגיש שיש פה עוד כמה ערכים שיכולים ללמד אותנו משהו תוך כדי שאנחנו צוחקים".
הבמה: חלל רחב ידיים שעיצב ניב מנור כפנטהאוז פריזאי עשיר עם הרבה אמנות שתלויה על הקיר.
העבודה: בחדר החזרות השחקנים מריצים את הסצנות ושולמן יושב בכיסא הבמאי. "כשחקן מאוד מדגדג לי לקום. אני נמנע מלהדגים כי אני יודע ששחקנים לא סובלים את זה, ובכל זאת הרבה פעמים אני קם ונמצא עם השחקנים בסיטואציה, כמו דמות שלישית שאף אחד לא הזמין לחדר, כדי להרגיש את הדברים איתם בזמן אמת. דרך הגוף אני מרגיש טוב יותר את מה שאני רוצה להגיד, ונדרש ממני לאלף את עצמי לחזור לשבת בשולחן ממול. יש יתרון אדיר לזה שאני שחקן, גם בהבנה של שחקנים וקו החשיבה שלהם וגם בתחושה של קצב, טיימינג, דיאלוג וכל מה שצריך כדי לגרום לזה לקרות".
הגרסה הנוכחית של ההצגה פחות פרועה וסלפסטיקית מקודמותיה. שולמן ליהק לתפקיד של פיניון את דנגור ("מייקל", "הסוף", "על הספקטרום") שמביא איכויות וצבעים חדשים לדמות. "הוא קול ייחודי וקומיקאי שאני מעריץ הרבה זמן וחשבתי שזו הזדמנות נהדרת בשבילי לעבוד איתו. הוא לא מגיע מעולם של תיאטרון ממוסד, זה הפרויקט הראשון שלו ברפרטוארי. הוא עושה דברים מדהימים על במות ויודע להחזיק קהלים מאוד גדולים בכף ידו, ופה נדרשה ממנו איזושהי אמנות שהוא ואני לימדנו את עצמנו, שפה מיוחדת שבה אנחנו נפגשים באמצע הדרך בין האינטואיציות האינסופיות והמדהימות שלו לבין הצורך הקפדני שמבקש טקסט כזה.
"קומדיית מצבים היא כמו פרטיטורה של תווים, מאוד מדויקת ומצריכה נאמנות מסוימת למילים ועוד דברים שאבי לא הבין בהתחלה למה הוא צריך לקבל על עצמו, וגם אני לא רציתי לקצץ לו את הכנפיים. אז מצאנו כל אחד איך הוא בא אל השני כדי שתהיה לנו שפה משותפת ונבין באיזה עולם אנחנו רוצים לעבוד".
"חשבתי שזה תפקיד שיבוא לי בקלות וזה לא", אומר דנגור. "זה עולם אחר ועבודה שונה, אבל מצאנו דרך להבין אחד את השני. אני רגיל ליצירה וחיפוש ארוכים, ופה זה בום לפרצוף, עולם שדוהר קדימה, וכיף שזה מצליח. זה קצת קשוח כמו לטפס על הר, אבל מגניב מאוד להסתכל על הנוף מהפסגה".
הצגה ראשונה: 26 במאי.
- הצגה: "ארוחה עם אידיוט"
- מאת: פרנסיס וובר
- נוסח עברי: יוסף אל דרור
- תיאטרון: באר שבע
- מולי שולמן: כבמאי שהוא שחקן, אני מבין יותר את השחקנים ואת קצב ההצגה"
