"גאווה זה אחד החטאים שהכי מפחידים אותי"
"גאווה זה אחד החטאים שהכי מפחידים אותי"
אחרי אינספור תפקידי משחק רועי אסף מתרגש להתחיל לביים את סרטו הראשון. הוא אוהב לקנות שטויות בשוקי פשפשים, מפתח אוסף אמנות קטן והיה רוצה לשבת על בירה עם חואקין פיניקס. אושר קשור אצלו ליצירה אבל גם לקינוח טוב בפריז. הוא חושש להפוך ללא רלבנטי, והיה רוצה ללמוד להיות יותר עניו
רועי אסף, גיל: 43
• מקום מגורים: תל אביב
• מצב משפחתי: נשוי לשחקנית אורנלה בס
• שחקן קולנוע ותיאטרון. זכה פעמיים בפרס אופיר על תפקידיו בסרטים "ארץ פצועה" ו"המשגיחים". בימים אלה משחק בקולנוע בסרטים "בחורים טובים" ו"כל מה שאני יכולה"
איפה אנחנו תופסים אותך?
“בבית, אחרי הרבה זמן שלא הייתי בו. ביקרתי כמה שבועות בפריז את אורנלה (בס. אשתו — מנ"ש) שנמצאת שם בצילומים, וחזרתי ישר לסיורי לוקיישן בדרום הרחוק לסרט שלי” .
איך ואיפה אתה שותה את הקפה שלך?
“הקפה הראשון בבית. קפה שחור שאני מכין מתערובת של כמה סוגי קפה בלי סוכר. את השני אני שותה כבר בחוץ, בבית קפה בפגישות או בחזרות או בסטודיו ניסן נתיב, שם אני מלמד”.
עם מי היית רוצה לשבת על בירה?
“עם הבמאי הטורקי נורי בילגה ג'יילן (‘שלושה קופים’, ‘שנת חורף’) שהוא בעיניי אחד הגדולים והשפיע עליי מאוד. אני לוקח ממנו רפרנסים והשפעות לסרט הבא שלי, ומתרגש מכל סרט שלו. גם עם צ'ארלי צ'פלין ועם חואקין פיניקס שהיתה לי סצנה איתו בסרט ‘מרי מגדלנה’ (של הבמאי האוסטרלי גראת' דיוויס על סיפורם של ישו ומרי מגדלנה — מנ"ש), ולא הספקתי לדבר איתו. רציתי לשאול הרבה שאלות אבל הוא ברח. ויש עוד הרבה, רוברט דה נירו, כריסטוף וולץ”.
על מה אתה עובד עכשיו?
“בקולנוע מציג בימים אלה הסרט ‘בחורים טובים’ של ארז תדמור שאני מאוד אוהב לעבוד איתו, והוא מלווה אותי כבר הרבה שנים. אני משחק את רחמים, שפיתח גזענות לא מודעת כלפי מזרחים דווקא, וזה מאוד קומי. במעטפת של קומדיה רומנטית חבויה ביקורת קשה על העולם החרדי והגזענות שעדיין קיימת בחברה שלנו. בנוסף אני משחק עורך דין בתהליך גירושים בסרט ‘כל מה שאני יכולה’ של שירי נבו פרידנטל, עם אניה בוקשטיין, ובעוד סרט של ארז תדמור, ‘ילדים של אף אחד’, שהייתי שותף לכתיבת התסריט שלו, והוצג בפסטיבל הסרטים בחיפה, על בחור שגר בבית מחסה ומנסה להציל אותו מסכנת סגירה.
“בעוד חודשיים יצטלם הסרט שלי ‘קברט טוטאל’ בהשראת מופע קברט קרקס שעשיתי (עם נטע מורדוביץ’ וטלי רגב). אני מביים לראשונה בעזרת ליווי צמוד של הבמאי שמוליק מעוז (‘פוקסטרוט’, ‘לבנון’) כי לבד זה קשה וטיפה יומרני. החיבור נוצר כששלחתי לו את התסריט והוא התחבר מאוד ומאז מלווה אותי. אני כל כך שולט בחומר ובסיפור שאני מרגיש שזה אפשרי עם עזרה של אנשים טובים”.
מה השריטה שלך?
“אני אוהב לקנות דברים מטופשים בכל מיני שווקים משונים ולאסוף שטויות — צעצועים, מצלמות ישנות, יצירות ישנות. יש לי בבית סוסי נדנדה ומקרני קולנוע ישנים, ציורים, פסלים ומנורות. לכל עיר שאני מגיע אני מיד הולך לשוק הפשפשים, אבל זה מתחיל להיות בלתי, ואני כבר רואה את היום שאני מחלק לחברים ומשנה גישה. בחלק מהדברים אני אשתמש בסרט שלי”.
מה העצה הכי טובה שקיבלת?
“יש שתיים: ניסן נתיב סיפר לנו משל על בחור שיש לו כתם לידה על הרגל שהוא מנסה כל הזמן להסתיר, ויושב בצורה משונה שגורמת להבין שיש לו בעיה. הנמשל הוא שכשאדם מנסה להסתיר משהו הוא חושף שיש לו בעיה, ואנחנו צריכים להכיר בחולשות שלנו, להשלים, לאהוב ולקבל אותן, ואני מנסה תמיד לזכור את זה. השנייה היתה כשאחרי הלימודים הרגשתי מאוד אבוד, ומשה נאור שביים אותנו בניסן נתיב ראה את המצוקה שלי, ואמר לי לארוז תיק ולנסוע לעשות ויפאסנה בחצבה בדרום. הוא אמר לי 'אל תשאל שאלות', והלכתי על זה. עשיתי ויפאסנה 12יום, וזה שינה לי את החיים. הייתי מלמד את זה במשרד החינוך לפני כל מקצוע”.
איזה כוח־על היית רוצה שיהיה לך?
“יכולת ללמוד שפות בצורה הרבה יותר קלה ממה שיש לי באמת. אני מנסה הרבה שנים צרפתית ומתקדם לאט. והייתי רוצה ללמוד להישאר צנוע כל הזמן. אני לא”.
באילו נסיבות יוצא לך לשקר?
“בערך פעם ביום אני אומר משהו אמיתי מהלב. כל השאר הגזמות ודרמות”.
מי בעיניך האדם הכי סקסי?
“אשתי אורנלה. כשהיא רוצה”.
למה אתה מתגעגע?
“לקולנוע, כי הוא קצת נעלם. אני מתגעגע לישיבה בקולנוע ולשיח שהוא היה מעורר, ועכשיו קצת פחות. אני מתגעגע לפסטיבלים, שלא חזרו לגמרי אחרי הקורונה, וחסרים לי הטיולים בעולם, לפגוש קהלים מתרבויות שונות”.
איפה הכי היית רוצה לגור?
“בישראל ובפריז לסירוגין. עכשיו אני יותר בישראל אבל היה נחמד אם הייתי מחלק יותר את הזמן. עובדים על זה”.
על מה אתה אוהב להוציא את הכסף שלך?
“לא כל כך אוהב להוציא אבל אם מוציא אז על שטויות. לכל תפקיד אני קונה דברים שעוזרים לי להתחבר אליו. אני גם אוהב לפרגן לאמנים ולקנות יצירות ביכורים, יש לי אוסף אמנות קטן שמאוד משמח אותי. וכמובן על אוכל ומסעדות, אבל זה בעיקר בפריז”.
מה היית רוצה לשנות בעצמך?
“ללמוד להישאר יותר מאוזן, לא להגיע למצבים קיצוניים רגשית ונפשית. למתן את חיידק הגאווה ולהרגיע אותו. על זה הסרט הבא שלי אז אני אתמודד עם זה באיזושהי צורה. גאווה זה אחד החטאים שהכי מפחידים אותי”.
על מה יש לך רגשות אשם?
“יש רגעים בעבודה שאני שוכח שקודם כל בני אדם הם לפני הכל, ואני יכול לפגוע במישהו בלי כוונה. אני מרגיש חרא על זה”.
מה אתה מחשיב כהישג הכי גדול שלך?
“הזוגיות שלי”.
מה מפחיד אותך?
“לאבד את המודעות שלי. לא בקטע של סכיזופרניה, אלא להפוך לאדם פתטי, חסר מודעות עצמית לסביבה ולאנשים, לא רלבנטי”.
מה עושה אותך מאושר?
“לטייל עם אורנלה בחו"ל, לראות סרט טוב וגם קינוח מדהים בפריז. אושר בדרך כלל קשור אצלי ליצירה. עכשיו אני בתקופה שאני נהנה מהעבודה כי מצאנו לוקיישן מדהים בדרום שמתחבר טוב לסיפור”.
מה הכי חסר לך בחיים?
“להקים משפחה וילדים. זה הדבר הבא שאני יודע שאני רוצה לתת לו את כל האנרגיות וההתכוונות שלי. הפרק הבא. נמאס לי מההתעסקות עם עצמי”.
מה אתה מחשיב כנכס היקר ביותר שלך?
“אינטואיציה”.
איזו תכונה אתה הכי מעריך אצל החברים שלך?
“יושרה. אני מאוד מעריך שאנשים הולכים עם האמת שלהם עד הסוף”.
מי האמנים שהכי השפיעו על יצירתך?
“צ'כוב, חנוך לוין, מאיר אריאל, הבמאי האמריקאי סידני לומט והבמאי הטורקי נורי בילגה ג'יילן”.
אם לא היית שחקן מה היית עושה?
“אולי מדריך טיולים בחו"ל. אני מאוד אוהב לטייל ברחובות זרים ולקשקש”.
