רון גאללה: הציב את הרף לחוסר הגבולות של צלמי הפפראצי
רון גאללה: הציב את הרף לחוסר הגבולות של צלמי הפפראצי
רון גאללה, שמת השבוע, היה מראשוני הפפראצי בעולם. בתחילת דרכו חטף אגרוף ממרלון ברנדו, צו הרחקה מג'קלין קנדי ונחשב לסטוקר בזוי. היום יצירותיו מוצגות במוזיאונים ונמכרות במיליונים
הוא עקב אחרי סלבריטאים וידוענים כדי לצלם אותם עוד בשנות ה־60, ושמו נודע לשמצה כמי שלא בחל בשום אמצעי כדי לקלוט אותם בעדשת מצלמתו. הוא למשל התגנב לחצר האחורית של בריג'יט ברדו כדי לתפוס אותה בבקיני; ג'קי קנדי אונסיס הרחיקה אותו בצו שופט; מרלון ברנדו שבר לו את הלסת; שון פן ירק עליו; ושומר הראש של אליזבת טיילור עשה לו פנס בעין. הצלם האמריקאי רון גאללה, שמת השבוע בן 91, היה מראשוני הפפראצי באמריקה ומי שהגדיר למעשה את גבולות, או היעדר הגבולות, במקצוע.
גאללה שתיעד סלבריטאים ומפורסמים ללא רשותם בהפתעה, תרם הרבה לביסוס אובססיית צילומי הפפראצי של ידוענים. דור לפני שמגזינים שילמו הון עבור תמונות של מפורסמים בחיי היומיום הוא כונה על ידי שופט כ "נוכל שפועל בניגוד לחוק".
אבל ברבות השנים זכה להערכה, שמו הוזכר בנשימה אחת עם דיאן ארבוס והנרי קרטייה ברסון, ועבודותיו, שנמכרות היום באלפי דולרים, הוצגו בגלריות נחשבות כאמנות ונרכשו על ידי אספנים ומוזיאונים.
2 צפייה בגלריה
מיק ג'אגר וג'רי הול על עטיפת אחד מספריו. להנציח את המצולמים מחוץ לקונכיית הסלבריטאות
(צילום: אי.אף.פי)
גאללה ביקש לתפוס בעדשתו רגעים פרטיים, לא מודעים לעצמם, של מפורסמים במרחב הציבורי. רוב התמונות שלו בשחור־לבן משקפות הצצה "אינטימית ובה בעת אגרסיבית", כפי שנכתב ב־2010 ב"ניו יורק טיימס". פעם אמר בראיון ש"מחוץ לקונכיית הסלבריטאות, הבעות הפנים הן אינטימיות הרבה יותר. אני מסתכל על הסלבריטי כאדם מול אדם, וזה גדול יותר ממושא צילום שמישיר מבט למצלמה, שהיא למעשה מכונה".
בראיון ל"טלגרף" הבריטי ב־2008 אמר כי "צריך להיות ערמומי ולהתחבא. בשנייה שאתה רואה סלבריטי עליך לקפוץ, להקדים את השוטרים, וברגע שהם עוצרים ומרחיקים אותך — זה מאוחר מדי, התמונה כבר צריכה להיות בידיך". אצל גאללה האמצעים קידשו את המטרה, טענו רבים ממושאי הצילום שלו, ובראש וראשונה הגברת הראשונה של אמריקה לשעבר, ג'קלין קנדי אונסיס שניהלה נגדו קרב משפטי ארוך בשנות ה־70 וה־80 והעידה כי הפך את חייה לבלתי נסבלים בגלל מעקב בלתי פוסק. גאללה מצידו טען כי זכותו להרוויח למחייתו בצילום אנשים מפורסמים במקומות ציבוריים. בסופו של דבר הוצא נגדו ב־1972 צו הרחקה מאונסיס שחייב אותו לשמור על מרחק של 100 מטרים מביתה וכ־50 מטרים ממנה ומילדיה.
ב־60 שנות קריירה צילם גאללה את אנשי הרגע כולם, החל באלביס פרסלי ואליזבת טיילור וכלה בליידי גאגא ובני מלוכה. בארכיון שלו יש כ־4 מיליון תמונות ובמשך חייו הוציא לאור כ־15 ספרים, האחרון שבהם "מאה תמונות איקוניות" התפרסם בשנה שעברה. התמונות שלו פורסמו במגזינים כמו "טיים", "לייף", "פיפל" ומגזינים נחשבים אחרים. הוא מעולם לא התנצל על חלקו בתרבות הפפראצי אבל ב־2008 אמר שאינו מעוניין עוד להיות חלק מהתעשייה הזאת שהשתנתה. "הצלמים של היום", אמר, "מחפשים תמונות גרועות, להראות דברים שליליים".
היחס כלפיו היה אמביוולנטי. "הוא פרזיט, מטרידן וטפיל", כתב עליו המבקר רוג'ר אברט , "אבל הוא גם, כך החלטתי, אוצר לאומי". ואילו השחקנית דיאן קיטון תיארה אותו כמי שתיעד בצורה הטובה ביותר את האנשים היפים של תקופתו.
