היריד העולמי בדובאי: תשדיר פרסום למציאות חלקית
היריד העולמי בדובאי: תשדיר פרסום למציאות חלקית
ביקור ביריד העולמי הענק של דובאי מצייר עולם עתידי עם ארכיטקטורה מרהיבה שבו הערים חכמות, הרובוטים ברחובות, יש טיסות לחלל החיצון וכולם שומרים על נכסי טבע ותרבות על כדור הארץ. מלחמות, אסונות אקלים ואפליה גזעית או מגדרית? מה פתאום. אפילו בביתן של איראן לא שמעו על דברים כאלה
אדריכלית ומבקר קולנוע משוטטים בין 192 הביתנים של המדינות והחברות שמציגים באקספו בדובאי ומגלים שאדריכלות וקולנוע הם המרכיבים שמהם כולם בנויים: המעטפת אדריכלית, התוכן, לרוב, הוא קולנוע. אתר האקספו בדובאי — רובע שלם, הגדול בכל הזמנים — הוא חפיסת בונבוניירה של צבעים וצורות, ומעט מאוד זוויות ישרות.
כל מדינה הקימה בדובאי, ליריד העולמי הראשון במזרח התיכון, מבנה זמני, שמציג את ההווה והעתיד של הסגנון וטכנולוגיית הבנייה. התערוכה, שהיתה אמורה להיפתח בסוף 2020, נדחתה לאוקטובר 2021 בגלל הקורונה (אבל כמו האולימפיאדה בטוקיו, שמרה על השם המקורי אקספו 2020), והיא תינעל בסוף מרץ, רגע לפני הרמדאן ואחרי שישה חודשי פעילות. בחודשים האלה ציינה איחוד האמירויות את יום השנה ה־50 להיווסדה, והאקספו הזה, שמתגאה בכמות הגדולה ביותר של מדינות המשתתפות באירוע בתולדותיו — הוא אחד האירועים הבולטים בחגיגות היובל.
היריד העולמי הוא אירוע בינלאומי שנוסד בלונדון ב־1851 כפסטיבל דו־שנתי. בעשורים האחרונים התבססה המסורת שהוא יתקייים רק אחת לחמש שנים. מטרתו המקורית היתה לחגוג את המהפכה התעשייתית ולהציג את הפיתוחים הטכנולוגיים החדשים של המדינות המשתתפות. כך אלכסנדר גרהם בל הציג לראשונה את הטלפון ביריד העולמי של 1876, באירוע שבו נמכרו לראשונה פופקורן וקטשופ. השידור החי הראשון בטלוויזיה התקיים ביריד העולמי של 1939 בניו יורק, והגלגל הענק הראשון הסתובב ביריד העולמי של 1893 בשיקגו.
ירידי אקספו הם מפגני כוח כלכלי וטכנולוגי של המדינות המארחות, ולא מעט מבנים איקוניים בעולם נבנו כאטרקציה המרכזית: מגדל אייפל נבנה לאקספו של פריז ב־1889, ומגדל האטום בבריסל נבנה לאקספו של 1958. מארגני האקספו בדובאי מציינים את כיכר אל־וואסל, ואת מבנה הכיפה הגדול ביותר בעולם שעומד ללא תמיכה ושמחפה על אמפיתיאטרון ענק, בתור האטרקציה האדריכלית וההנדסית הגדולה של האירוע. איזה פיתוח טכנולוגי נחשף באקספו הנוכחי שעליו ידברו גם בעוד 100 שנה? אולי העובדה שלא מעט מדינות הציגו חזון לערים חכמות והסתמכות על אינטליגנציה מלאכותית; או החזון של הרובוטים שהסתובבו ברחובות בחוץ וקיבלו את פני האורחים (אבל רובם כמעט שלא עבדו); או החזון המרשים של חברת התעופה Emirates, שהציגה איך ייראו הטיסות של העתיד, עם אוכל שמוכן באופן ייחודי לכל נוסע על פי פרמטרים רפואיים שייאספו על ידי חיישנים בכיסא.
החלוקה בין מדינות עשירות לעניות נוכחת לא רק על פני הגלובוס אלא גם ברחובות האקספו. מדינות עשירות השקיעו במבני ענק, מדינות קטנות ועניות הסתפקו התארחו באולמות קיימים שסיפקו מארגני התערוכה. הקטנות הציגו מסורת, מורשת ותרבות, הגדולות הציגו נופים, אטרקציות תיירותיות וחזון עתידני: לא מעט מדינות כבר מתגאות בתוכניות להגיע לחלל.
3 צפייה בגלריה
ביתן "הבז" של איחוד האמירויות שעיצב סנטיאגו קלטראווה. ייבוא כשרונות עולמיים
(צילום: ורד פלוק)
מדינות עשירות התגאו בעושר שלהן עם מבני ענק והפקות אודיו־ויזואליות מרהיבות. הגדול שבמבנים הוא המבנה המרכזי של המדינה המארחת, איחוד האמירויות, ששלפה את פנקס הצ׳קים וייבאה אליה את האדריכל הסופרסטאר הספרדי סנטיאגו קלאטראווה שיצר את המבנה המרכזי באקספו שבנוי בצורת בז (הציפור הלאומית של איחוד האמירויות) ומורכב מ־28 כנפיים שיכולות לנוע ולהיפתח בערב, או להתכנס ולהצל על המבנה בשעות היום הלוהטות. קלאטראווה גם תכנן את הביתן של השכנה, קטאר. ואכן, נדמה שיותר משמדינות המפרץ הפרסי מתגאות בכישרונות מקומיים, הן מתגאות ביכולת לייבא אליהן את כישרונות העולם.
הקונצנזוס האדריכלי הוא שהביתן היפני שתכננה יוקו נגאיאמה הוא יצירת המופת של היריד השנה. אם אתם מתכננים להספיק להגיע לאקספו עד סוף מרץ ולא הזמנתם מקום מראש, תשכחו מלהיכנס אליו, ותסתפקו בסיור הווירוטאלי הזמין באתר האקספו.
למצוא את ישראל בווייז
אחד הביתנים החביבים ומכניסי האורחים הוא הביתן הסמוך — של ישראל, שתכנן דוד כנפו. הקהל מוזמן לעלות לרגל אל סדרת שערים הבנויים ממסכי לד, ומציגים את נופי הארץ, ובאולם מתחת מוצג סרט סימפטי בכיכובה של לוסי איוב (בעברית, ערבית ואנגלית) שמציגה את הגיוון הרב של ישראל מבחינה אתנית ודתית, ואת שלל הפיתוחים הטכנולוגיים של המדינה: ווייז, מובילאיי, לב מודפס, והכל תחת המוטיב של מדינה עם קצב, בהשתתפות רקדני מיומנה על המסך ודי.ג׳יית חיה באולם. הסרט, שלחץ יפה על כפתורי הפטריוטיות, גרם בסופו לקהל לפרוץ במחיאות כפיים.
אחד המבנים המרשימים ביותר היה זה של סעודיה, שזו הפעם הראשונה שהיא משתתפת בו, ובכלל, לתייר הישראלי הביקור בביתנים של מדינות ערב הוא חוויה מרתקת. המבנה הענק שיכן בתוכו את אחד ממסכי הלד הגדולים בעולם, והסרט של סעודיה הציג חוויית צפייה מסחררת ביופייה, כששני סרטים מסונכרנים הוקרנו מעל ומתחת לגשר הולכי רגל שיצר חוויית צפייה של שמים וארץ. המסר של סעודיה ברור: אנחנו פותחים את שערינו לתיירות. וזה גם היה המודל לשאר הביתנים, כמו הביתן של פקיסטן, שהציג סרטים יפהפיים המציגים נופים, מסורת ומורשת. אבל גם כאן, האדריכלות והקולנוע הם פסאדות לתשדירי פרסום שמציגים מציאות חלקית.
סעודיה רוצה קיימות
האקספו הוא יריד האשליות. כך למשל ״קיימות״ היה אחד הנושאים הבולטים שהאקספו ביקש לעסוק בהם, איך כל מדינה מתמודדת עם משבר האקלים. והמילה מופיעה באופן כפייתי בכל מצגת. כולל זו של סעודיה, יצרנית הנפט הגדולה בעולם. ובביתן של תימן הראו איך כל המסורת החקלאית העתיקה שלה היא קיימות עוד לפני שהמילה הומצאה. או בביתן של ברזיל, למשל, התגאו בתפקיד האקולוגי החשוב של יערות האמזונס, ולא הזכירו במילה את מפעל בירוא היערות העצום של נשיא ברזיל, שמעמיד את יערות הגשם של האמזונס בסכנה קיומית.
חלונות הראווה הנוצצים, היוקרתיים ומלאי הגאווה של המדינות עמדו לרוב בסתירה מוחלטת למה שקוראים בתקשורת או רואים בקולנוע. הביתן האיראני הראה גברים רוקדים על גבי מסכי וידיאו ונשים אורגות שטיחים (בלייב!), הביתן האפגני עסק בתעשיית הטקסטיל והסבון, בלי להגיד מילה על הטאליבן. באחד מימי ביקורנו באקספו פלשה רוסיה לאוקראינה, וחוץ משלט מואר בחזית הביתן האיטלקי שהביע תמיכה באוקראינה, לא היה זכר למלחמה ביריד שהמשיך להציג חזון אוטופי, בעולם שהולך ונהיה דיסטופי.
