אנרגיה חלופית: המלצות לשעות של פנאי
אנרגיה חלופית: המלצות לשעות של פנאי
להתמוגג מהצגת היחיד של שלמה בראבא, קרוא את עגנון עם חיים באר לזקק וויסקי מעולה בתל אביב - ועוד דברים שלא כדאי לפספס השבוע
אופנה: לרקום נגד עין הרע / עילית מינמר
את ניסיונה ארוך השנים בתחום העיצוב והסטיילינג מתרגמת הילה חילו מרני לתכשיטים שהיא יוצרת. באחרונה עיצבה גם קולקציית בגדים קטנה ומוקפדת בסגנון בוהו וריזורט, עם הרבה שיק ואמירה אישית. את ההשראה היא שואבת מהמורשת המשפחתית שלה — שתי סבותיה היו תופרות בעיראק.
"התחלתי לחקור את השורשים שלי וצילמתי את כל מוזיאון יהדות בבל, שוטטתי בשוק הפשפשים ומצאתי עיטורי טלית מכסף וכפכפי כלה. לסבתא שלי היה קיפוד סיכות טורקיז והיא היתה רוקמת אחת בתוך כל בגד שלה כנגד עין הרע. כשהתחלתי לעצב עשיתי לכל אחד את סבתא בתוך הבגד". ואכן, חדי עין יבחינו שבכל בגד רקומה עין טורקיז קטנה, נחבאת. כשמצאה בחנות באלנבי אוסף וינטג' של דגי אמייל כחולים וטורקיזים, עלתה בזיכרונה סבתה השנייה שהיתה אוספת את הדגים הללו, והיא הפכה אותם לתליונים. כך גם ענברים עם ריקועי כסף שמצאה בשוק הפשפשים והפכו לשרשראות יפהפיות. לרכישה - לחצו כאן
מופע: להתמוגג מבראבא / מאיה נחום שחל
שלמה בראבא הוא שחקן נפלא עם מנעד אדיר בין הקומי לדרמטי. זה ברור כבר שנים מהתפקידים שגילם בתיאטרון ועל המסך — מ"זהו זה", דרך "הערת שוליים" ועד התפקיד הנפלא השנה בסדרה "שישה אפסים". גם אחרי גיל 70 הכריזמה הבימתית שלו עובדת, ובהצגת היחיד החדשה שלו "בסוף יהיה טוב" (תיאטרון חיפה) הוא מצליח לרגש ולהצחיק.
הוא מביא סיפורים מבית אבא (שכבר בגיל 5 אמר לו שהוא יהיה שחקן גדול), מדבר על האבהות המאוחרת שגרמה לו אושר גדול, וחוזר אל שירי ילדותו כמו "הרועה הקטנה" ו"שחקי שחקי". הביצוע שלו ל"ילדותי השנייה" מרגש עד דמעות, וכמובן שאי אפשר בלי ביקור קצרצר של יאצק. את ההצגה כתבה האשה שאיתו — שמר גאון בראבא — וביים אודי גוטשלק. זהו ערב שבא לעשות קצת טוב על הלב ולטעת בנו רוח אופטימית, והוא מצליח בגדול. (ב־ 29 במאי במוז"א רמת אביב).
ספר: לקרוא את עגנון עם חיים באר / שירי לב־ארי
"ערב אחד, משכיליתי לקרוא כמעט את כל ספרי טרזן וקרל מאי וג'ק לונדון, ירד אדון מרכוס מעל גבי הסולם והגיש לי ספר עבה. הוא אמר שמי שיש לו לשבת את 'תמול שלשום' של עגנון, איננו צריך לטרוח וללקט לחם משנה מן המזון הקלוקל שספרייתו משופעת בו בצוק העתים". כך כותב חיים באר בפתח ספרו החדש "לפנים מן הווילון, שמונה קריאות בעגנון" (עם עובד).
באר, לצד היותו מספר סיפורים מוכשר, הוא אחד הקוראים הטובים ביצירתו של עגנון, ואחד המעטים המסוגלים להבין כל הקשר ואינטרטקסטואליות בעולמו הרוחני והתרבותי של עגנון. בספר מכונסות שמונה קריאות שהן פרי מחקר רב־שנים. הוא כותב על בלק ועל האם הנוכחת־נפקדת ב"תמול שלשום", על רפובליקת הספר ב"עד הנה", ומחשבות על "סיפור פשוט", "בחנותו של מר לובלין" ו"הרופא וגרושתו". הזדמנות להתוודע מחדש ובאופן מושכל לגדול הספרות העברית.
אלכוהול: לזקק וויסקי מעולה בתל אביב / חיליק גורפינק
רק לפני כמה שנים הרעיון של וויסקי ישראלי נשמע כמו מדע בדיוני, שלא לומר בדיחה גרועה. המים לא מים, השעורה לא שעורה והאקלים לא מתאים. אבל כידוע, הראש היהודי ממציא לנו פטנטים, אז מביאים את הדגנים מעבר לים, ומעבירים את המים שבעת מדורי גיהינום שבסופם הם מתאימים. והאקלים? ובכן, מה שלוקח בסקוטלנד עשור קורה כאן בשלוש שנים. כי חם.
את כל זאת ועוד יחגגו החודש ב"וויסקי בר מוזיאון" בשרונה שבתל אביב, שהוא בר הוויסקי הגדול והעשיר בישראל. לכבוד יום העצמאות מוקדש החודש כולו לוויסקי המקומי, ותמורת 95 שקל ניתן יהיה לטעום ארבעה משקאות שונים משלוש מזקקות. חזון אחרית הימים. למשל זה של "מילק אנד האני" מתל אביב – בכירת מזקקות הוויסקי שלנו שכבר זכתה אפילו בפרסים בינלאומיים, כולל הסינגל מאלט הטוב בעולם (כן, עד כדי כך. אפשר לתהות או לצחוק אבל זה באמת קרה). הוויסקי הזוכה, "elements sherry" שיושן בחביות שרי ישנות כמו גדולי אחיו בעולם, יימזג לצד "גולני בלאק" ממזקקת גולני, ושני סוגים ממזקקת ירושלמי.
קולנוע: לגלות את אסי דיין בשיאו / יאיר רוה
החודש מציינים עשר שנים למותו של אסי דיין, שכבמאי נע בין השטותי ("יופי של צרות") לרציני ("החיים על פי אגפא"), בין המצליח ("גבעת חלפון אינה עונה") לזניח ("הטוב, הרע והלא נורא"). תמצאו את סרטיו כעת בערוץ הקולנוע הישראלי אבל שימו לב למה שקורה בסינמטק הרצליה, שם מקדישים את חודש מאי ליצירתו של דיין, כבמאי וכשחקן, תחת המותג המוצלח "אסינמטק".
גולת הכותרת של התוכנית הזאת תקרה במוצ"ש הקרוב עם הקרנת נדירה מאוד של "חגיגה לעיניים" מלפני 50 שנה. סרט שכבר שנים תקוע בסכסוך בעלויות וזכויות ולכן כמעט ולא מוקרן. זהו אסי דיין בשיאו הציני, בסרט סאטירי ומקאברי על ייסוריו של אמן. הסרט, שצולם במטולה (שכיום נטושה ומופגזת), מספר על משורר (יוסף שילוח) שמגיע לבית הארחה ביישוב ומחליט להתאבד. פרנסי המקום מבינים שאם המשורר המפורסם אכן יתאבד אצלם, זה יהפוך את היישוב שלהם לאטרקציה תיירותית, ובמקום להציל אותו, מנסים לעזור לו ולדחוף אותו לביצוע המעשה. כישלונו המסחרי של הסרט הזה הוא שדחף את דיין לוותר למשך קרוב ל־18 שנים על סרטים רציניים ולהתמקד בייצור קומדיות קלילות ועבודות משחק, שבהן הוא התגלה כאחד השחקנים הכריזמטיים ועטורי הפרסים בארץ.
