"באנו לשנות את התפיסה שאמנים הם ועדת קישוט"
"באנו לשנות את התפיסה שאמנים הם ועדת קישוט"
אחרי שנים שבהן אמנים שהציגו בגלריות ציבוריות לא תוגמלו, הושג החודש הסכם עם משרד התרבות שיעניק להם כסף על כל השתתפות בתערוכה. "הסכום אולי מצחיק, אבל יש כאן שינוי תודעתי", אומרת רויטל בן אשר פרץ, יוזמת המהלך
"עולם האמנות והתרבות הישראלי הוא עולם קפיטליסטי נטול קפיטל", אומרת רויטל בן אשר פרץ, יועצת ראש עיריית תל אביב לתרבות, חברה בדירקטוריון בית האמנים בתל אביב ובעוד דירקטוריונים של גופי אמנות שפועלים בעיר, ומי שמובילה את המדיניות לקידום זכויות האמן בישראל מטעם איגוד האמנים הפלסטיים. "אני יכולה לספור על יד אחת אמנים בארץ שמתפרנסים רק ממכירת יצירות". בימים אלה האיגוד הגיע להסכם עם משרד התרבות שיעניק לאמנים סכום על השתתפות עבודתם בתערוכות. "הסכומים מגוחכים", אומרת בן אשר פרץ בריאיון, "אבל הם שינוי משמעותי מבחינה תודעתית".
איגוד האמנים הפלסטיים מייצג את האמנים המקצועיים בתחום זה במדינה, ובשנה החולפת צמח מ־500 ל־1,200 אמנים, מספרת בן אשר פרץ, בת 55, בעצמה אמנית פרפורמנס ואוצרת. "זה איגוד מקצועי שמוכר על ידי אונסק"ו עם תנאי סף מאוד מוגדרים: כדי להתקבל אליו צריך להוכיח שאתה אמן שהציג במוזיאונים, בתערוכה מוכרת במקום ציבורי ובתערוכת יחיד. בשנה האחרונה הצטרפה קרן פלומס לאמנות לאיגוד, אנשיה השכילו להבין שצריך לעשות שינויים של מדיניות מול משרדי הממשלה והרשויות המקומיות. החלטנו שהדבר הראשון שנילחם עליו זה שיהיה שכר אמן בישראל. מאז קום המדינה לא היה כזה. והבנו שצריך לעשות את המהלך דרך הגלריות הציבוריות".
בישראל יש תקנת האמנות הפלסטית, ממשיכה בן אשר פרץ. "התקנה קובעת סכום של 9.2 מיליון שקל. כלומר גם בתקציב משרד התרבות, שהוא הכי נמוך מכל המשרדים, האמנות הפלסטית נמצאת בתחתית הרשימה — לפני התיאטרון והקולנוע. התקבעה איזו נורמה פסולה שאמנות היא ועדת קישוט, ואת זה באנו לשנות. כיום נתמכות על ידי הממשלה 62 גלריות ציבוריות, שרובן בתל אביב".
תערוכה בגלריה, משאת נפש של כל אמן, כרוכה בעלויות רבות. "במקרה הטוב הגלריה משתתפת בהפקתה", היא ממשיכה לתאר את האבסורד: "האוצר של התערוכה בגלריה הציבורית מקבל סכום מהמדינה וכך גם המעצב, כותבי ועורכי הקטלוג , הצלם, הממסגר, תולה התמונות, כולם מקבלים שכר. רק האמן , מי שבלעדיו אין את כל התערוכה — לו לא משלמים והוא לא מקבל שכר".
ההנחה היא שאמן כבר ירוויח ממכירת עבודותיו.
"אבל זה לא קורה. עשינו סקר ובגלריות ציבוריות מכרו רק 5% מהיצירות בשנה האחרונה. היצירות בגלריות האלה הרבה פעמים מציגות עבודות לא מכירות, כמו עבודות וידיאו או מיצב חד־פעמי, שילוב של אמנות פרפורמנס. באמצעות הגלריות הציבוריות הממשלה אמורה לטפח את הצד הניסיוני, הבועט והלא מסחרי שבאמנות. בישראל יש גלריות מסחריות מאוד איכותיות. הגלריות הציבוריות אמורת להציג תערוכות שהן לא בהכרח מכירות".
את השינוי התודעתי, אומרת בן אשר פרץ, החליטו להביא דרך הגלריות הציבוריות ושכר האמן. "כלומר להביא עוד כסף ממשרד התרבות, מה שאומר שממשלת ישראל תכיר בזה שאמנות היא מקצוע, ולכן לאמן מגיע שכר. התמקדנו גם בשינוי מבחני התמיכה של הגלריות: אם עד היום הסעיף של תמיכה באמן היה בגדר תמריץ בלבד, כעת זה יהפוך לתנאי סף. היה ברור שהגלריות הציבוריות יתמוטטו אם יחויבו לעשות זאת ללא תוספת תקציבית ולכן הבנו שצריך להוסיף גם להן. כל השנה האחרונה עשינו תחקירי שטח כדי להבין מה קורה, למה לא כולם משלמים ואיפה הקושי".
שבועיים אחרי שח"כ מיקי זוהר נכנס לתפקיד שר התרבות הזמינה אותו בן אשר פרץ לקריית המלאכה בדרום תל אביב, שבה מרוכזים 30 סטודיואים של אמנים. הוא פגש שם אמנים ושאל אותם כמה כסף הם מרוויחים. לא עלה על דעתו שאין במדינה שכר אמן.
"דיברתי איתו על הבן שלו, הזמר אליאב. אמרתי לו: 'תאר לך שאליאב בא להופיע והשומר בכניסה מקבל שכר, והתאורן והסאונדמן מקבלים תשלום ורק הזמר נותר ללא שכר. זה דיבר אליו. כך בתקופה שמשרד התרבות קיצץ 8% באופן גורף מכל מוסדות התרבות (חצי מיליארד שקל), ההחלטה לתת שכר לאמן עברה. ולפני שבוע וחצי שינינו את כל מבחני התמיכה של הגלריות הציבוריות עם תנאי השכר לאמן".
מה הסכום?
"הסכום מצחיק — אמן שיציג בתערוכה קבוצתית יקבל 1,000 שקל ואמן שיציג בתערוכת יחיד יקבל 2,500 שקל. אבל עד היום אמנים רק הוציאו כסף מהכיס שלהם. השינוי התודעתי גם צריך לבוא מצד האמנים, שלא יפחדו לבקש שכר".
זה באמת סכום נמוך, במיוחד לאור התקציבים שמוזרמים לתחומים אחרים. ובתקופה שבה שר האוצר בצלאל סמוטריץ' אמר ש"סטודנט לאמנות זורק צבע על הקירות וקורא לזה אמנות". הסכום הזה באמת ישנה את המצב של האמנים?
"זה לא ישנה. כרגע זאת דריסת רגל ראשונית. יש לאן לשאוף".
