האוצרת יערה קידר בתערוכה מרגשת אל תחנות חייו של אלבר אלבז
האוצרת יערה קידר בתערוכה מרגשת אל תחנות חייו של אלבר אלבז
אלבר אלבז, שמת בשנה שעברה, עבד עם איב סן לורן, עמד בראש לנוון וכוכבות הוליווד המתינו אצלו בתור. איך הילד שהעריץ את חוה אלברשטיין והחייל שנהג לסגנן את מדי הב' שלו נהפך לאחד ממעצבי האופנה החשובים בעולם? בתערוכה חדשה ומרגשת במוזיאון העיצוב בחולון חוזרת האוצרת יערה קידר אל תחנות חייו, ועושה זאת ברוחו. "אלבז האמין במרדף אחרי חלומות ועסק בעתיד, אף פעם לא במוות"
לפני שהחלה לעבוד על התערוכה "אלבר אלבז: מפעל החלומות", חזרה האוצרת יערה קידר לשיחה עם המעצב אלבר אלבז שהקליטה לפני כמה שנים. השניים נפגשו בניו יורק, עיר מגוריה אז, ודיברו על תערוכה אחרת שאצרה, "ז'ה טם רונית אלקבץ". אלבז, שהיה מקורב לאלקבץ, הציע לייעץ. "הוא חלק איתי את כל המחשבות שלו על איך התערוכה צריכה להיות", היא מספרת. "הוא אמר לי שהיא לא צריכה להיות רטרוספקטיבה, לא צריכה להיות סיכום חיים. 'יש אנשים שמסיימים את התפקיד שלהם בעולם הזה והולכים לעשות משהו אחר, העזיבה שלהם היא לא סוף אלא התחלה של משהו חדש — הכי חשוב שלא נרגיש מוות, לא סוף, ולא הנצחה', ואם אני מתנתקת מההקשר, אז יש לי הקלטה של אלבז מסביר לי מה לעשות בתערוכה שלו, עכשיו".
קידר הקשיבה לו. התערוכה המרגשת שאצרה ותיפתח ביום חמישי במוזיאון העיצוב חולון, אינה רטרוספקטיבה או סיכום פועלו של המעצב הישראלי המצליח בעולם, שמת מקורונה באפריל שנה שעברה. אין שם שמלות שעיצב בבתי אופנה עילית: אם אצל ג'פרי בין בניו יורק שבו החל את הקריירה שלו, ואם בבתי האופנה הצרפתיים גי לארוש ואיב סן לורן , ובית לנוון שבו שימש כמעצב האמנותי במשך 14 שנים.
עבור הקהל הישראלי, נדמה, התערוכה היא יותר היכרות עם האיש ועם תרומתו לעולם האופנה. אלבר אלבז, אומרת קידר, "היה מוכר בעולם כולו: סלבריטאיות אהבו אותו, אנה וינטור קראה לו 'הגאון ששינה את ההיסטוריה של האופנה' וכשמת נשיא צרפת ספד לו, אבל בישראל פחות יודעים מי היה, גם כי בכל פעם שבא לביקור העדיף לבלות עם משפחתו ולא להתראיין או לצאת לאירועים".
במסדרון ארוך במוזיאון מצליחה קידר ליצור מנהרת זמן, דרך סיפורי משפחתו ותמונות ארכיון, שחושפת את האדם המיוחד והמעצב המוכשר שהיה. מי שמגיל 7 כבר צייר בגדים למורה שלו ואחרי שמישש צעיף של איב סן לורן שאמו קיבלה, הודיע שיבוא יום ויעבוד אצלו.
אלבז נולד בקזבלנקה, אמו מטנג'יר ומשפחתו באה מכפר קטן למרגלות הרי האטלס. הוא גדל בחולון, מרחק הליכה מהמוזיאון, ואהב את חוה אלברשטיין בילדותו. התגעגע תמיד למשפחתו ואחרי התקופה שלו באיב סן לורן חווה משבר ושקל לעזוב את עולם האופנה וללמוד רפואה. "שני המקצועות עוסקים ברוח ובגוף", אמר, "רופא אולי ייתן לך אקמול ואנחנו ניתן לך שמלה אדומה".
קידר מתארת כיצד הגיע לפגישה עם איש העסקים רלף טולדנו, שגילה אותו, בחליפה אדומה ונעליים אדומות וקורות החיים ששלח לו היו על דף אדום מודפס בשחור ושמו היה כתוב בשתי שורות באותיות גדולות. "מי זה האיש הזה שמבין כבר שיווק?", תהה אז טולדנו. כשהיה בלנוון כוכבות הוליווד רכשו ממנו השמלות (ולא קיבלו אותן חינם). אחת מהן היא מריל סטריפ שלבשה שמלת זהב של אלבז עבור טקס האוסקר של 2011 אחרי שהודיע לה "אם תלבשי זהב, תזכי בזהב", והיא אכן זכתה בו על תפקידה בסרט "אשת הברזל". סטריפ, שאהבה את אלבז מאוד, שלחה עכשיו את השמלה המוזהבת של לנוון לתערוכה בלי לשאול שאלות. לאלבז, אגב, היה אוסף של בובות פורצלן שיצר בכל קולקציה של לנוון במהדורה מוגבלת, ובכל קולקציה היה משלב כלנית — הפרח האהוב על אמו — זו עוד הוכחה לכך שבבגדים שלו היה גם משהו ישראלי.
בתערוכה קידר מציגה מבט מעמיק על אלבז האיש, עבודתו וחייו, על העשייה שלו, באמצעות סיפור מעורר השראה ומבט לעתיד, שהעסיק אותו, לדבריה, כל חייו. "מצאתי ראיון שלו מ־1982 בימיו כסטודנט בשנקר שבו הוא דיבר על החשיבות בשימוש בחומרים ממוחזרים. הוא ידע להסתכל קדימה", היא אומרת.
על כן אך טבעי שנקודת המוצא שלה היא נקודת השיא האחרונה של אלבז, שהשיק כמה חודשים לפני מותו את המותג AZ Factory, בתמיכת תאגיד היוקרה השווייצרי ריצ'מונט, שבו היטיב להגדיר את רוח הזמן ואולי גם את הביקורת שלו על עולם האופנה.
כך באמצעות הקולקציה הראשונה והאחרונה שלו למותג קידר למעשה מספרת את סיפור חייו. לא כהיסטוריה, אלא כהסתכלות על החיים ואופנה ככלי ליצירת דיאלוג. "הסתכלתי על הקולקציה וניתחתי אותה ואחרי שלמדתי את הביוגרפיה שלו פירקתי והרכבתי אותה מחדש כך שתספר על תחנות חייו". היא מתחילה בפריז, "המקום שבו קיבל את הכלים ופיתח את ההבנה שלו בקוטור", דרך הניסיון שלו בקולקציה לפענח את השמלה השחורה הקטנה ועד תחנה שמסמלת את המעבר בין פריז לניו יורק ומייצגים את אהבתו של אלבז לחבר בין ניגודים.
ויש בגדים שקובצו בתחנה המוקדשת לניו יורק וכמובן תחנת טנג'יר, עיר הולדתה של אמו שהיתה לו מקור השראה ונתנה לו, לדבריו ,"את הצבעים, החולות והתבלינים". בנוסף יוצגו פריטים מהתערוכה "Love Brings Love"לזכרו בפריז ובה גדולי המעצבים בעולם עיצבו בגדים בהשראתו.
התחנות הללו ואחרות מסכמות, למעשה, גם את מורשתו למעצבים צעירים וגישתו לאופנה. "המותג נולד מתוך מחשבה האם לאופנה יש עתיד? מה המשמעות שלה בחיים שלנו? האם היא עדיין רלבנטית? המסקנה של אלבז היתה שכן, אבל שהיא צריכה לעבור שינוי רדיקלי", אומרת קידר. "אופנה צריכה להיות פשוטה, הוא נהג לומר, כי החיים מסובכים גם ככה".
במשך ארבע שנים מאז עזב את לנוון נפגש אלבז עם מדענים, רופאים וסטודנטים והסיק מסקנות שבעיני קידר יכולות לשמש כצוואה למעצבים של היום בנוגע לשימוש בחומרים ממוחזרים (כמו פוליאסטר ממוחזר שבו עשה שימוש בקולקציה); צביעה ללא כימיקלים; ייצור מוגבל ללא תצוגות אופנה; ומחשבה על הגוף שבתוך הבגד. יחד עם קייטי ריס, שעבדה עם אלבז 15 שנה והפיחה חיים בכל אחת מקבוצות הבגדים עם אביזרים שאהב, מצליחה קידר להעביר את המסר.
יערה קידר הכירה את אלבז בימיה כסטודנטית בשנקר: "הוא היה המגדלור עבור כל הסטודנטים. כסטודנטית שמעתי הרצאה מעוררת השראה שלו. אני זוכרת שאמר: 'כשעזבתי את שנקר יצאתי עם שתי מזוודות: אחת עם חפצים אישיים ואחת מלאה בחלומות. אני מאחל לכם לא להפסיק לחלום אף פעם'".
אחת הדרכים שלו להגשים חלומות היתה "לעבוד עם מה שיש, לאלתר", אומרת קידר. "עם הקצוות הפרומים והרוכסנים החשופים שאולי מזכירים את כפתורי המדים החשופים. המשפחה שלו סיפרה לי שבצבא נהג לחתוך את מכנסי מדי ב' שלו ולחבר אותם בסיכות ביטחון". כך עשה בשמלת השלום שיצר בימי צוק איתן המוצגת בתערוכה ועשויה כולה בדיגום חופשי ומחוברת בסיכות". בחדר אחר יצרה קידר מחווה מקורית לאהבתו של אלבז לפגוש אנשים סביב שולחן אוכל: שולחן ערוך שאנשים יכולים להסב אליו ולראות את אלבז בסרטונים שלו מדבר ומשתף במחשבותיו שמוקרנים על כל צלחת.
אלבר אלבז ייזכר כאחד מגדולי המעצבים במאה ה־20 וה־21, מסכמת קידר."הוא שינה את המסלול של עולם האופנה והשאיר חותם עמוק, מתוך אמונה באנושיות ובחוסר שלמות, כי כמו שהוא נהג לומר: 'שלמות זה מסוכן, אחריה יש לא כלום'".
