הביוגרפיה המוזיקלית של רובי וויליאמס: ניאנדרתל עם קסם אישי
הביוגרפיה המוזיקלית של רובי וויליאמס: ניאנדרתל עם קסם אישי
הזמר הפיק ביוגרפיה מוזיקלית על סיפורו, החל מילדותו בעיירה קטנה בצפון אנגליה, רק שאת דמותו מגלם שימפנזה. באופן מפתיע זה עובד נפלא
2024 היתה שנה של ביוגרפיות מוזיקליות לא צפויות. תחילה יצא "Piece By Piece", על חייו של המוזיקאי פארל וויליאמס, שמסופר כסרט תיעודי מבוסס ראיונות על אדם מוכשר ומצליח שצמח מעיירה קטנה במערב ארה"ב במשפחה נטולת משאבים, עם חידוש אחד – הסרט נעשה כולו באנימציה של לבני לגו. וכעת מוצג "Better Man: סיפורו של רובי וויליאמס", שגם הוא במתכונת לכאורה סטנדרטית - שוב, ילדות מאתגרת ולא מבטיחה, בעיירה קטנה ומשפחה מפורקת בצפון אנגליה, שהולידה קריירת פופ ענקית.
היצירה הפעם מלווה בהחלטה אמנותית מקורית אך גם גחמנית: את דמותו של רובי וויליאמס מגלם קוף שימפנזה. וכך, שני סרטים שונים לחלוטין על כוכבי פופ שאוקיינוס מפריד ביניהם, נושאים כמה נקודות השקה, מלבד העובדה שלשניהם יש אותו שם משפחה: שניהם סרטים שהיוזמה להפקתם באה מהכוכבים עצמם, שלא חיכו שיעשו עליהם סרט אחרי מותם או קרוב לגיל הפנסיה, אלא זו עבורם מתנת יום הולדת 50 עצמית. המעניין הוא שבשניהם פניו של הכוכב לא נראים. האחד מסתתר מאחורי לבני לגו מונפשים, השני מאחורי קוף דיגיטלי. יש כאן אקט סותר של אגו וענווה, נרקיסיזם וצניעות. שני הסרטים האלה הם חלק מהאמירה היצירתית של המוזיקאים האלה - לא פורטרט קולנועי, אלא אלבום סולו ויזואלי המסופר בגוף ראשון.
במקרה של רובי וויליאמס ב"Better Man" - שם הסרט לקוח מאחד משיריו - מדובר באחת ההפתעות הגדולות של השנה החולפת, בעיקר כי מה הסיכוי שהקוקטייל הזה יהיה מוצלח? ובכן, מדובר בהברקה. וויליאמס, שמקריין את הסרט בקולו, מבהיר בפתיחה: אני רוצה שתראו אותי כפי שאני רואה את עצמי - אדם פרימיטיבי, חייתי, לא מפותח, טרום־ניאנדרתל. אבל התוצאה - שמושגת באמצעות אפקטים דיגיטליים מרשימים - יוצרת אמפתיה בלתי רגילה כלפי דמות לא מעוררת אמפתיה.
האם סיפורו של וויליאמס כה שונה מכל סיפור של מצליחן פופ אחר, שמנסה להצדיק את הצלחתו בכך שרצה לזכות באהבת אביו? כנראה שלא. אבל למזלו של וויליאמס עמד לצדו הבמאי מייקל גרייסי שהפך את הסיפור השגרתי הזה לסרט מוזיקלי מחשמל. האפקטים עתידניים, אבל המחשבה הקולנועית נטועה במיוזיקל הקלאסי, שבו השירים הם מנועי הרגש. וגרייסי עושה שימוש מצוין בשיריו של וויליאמס כדי לבטא בדידות בילדות, התאהבות בבגרות ובעיקר אופוריה ואקסטזה ברגעי השיא. השיר "Rock DJ", שמלווה את הסצנה שבה חברי להקת טייק ד'את, להקתו של וויליאמס, מוחתמת בחברת תקליטים, הוא אחת הסצנות המוזיקליות הנפלאות.
וויליאמס - כמו כל כוכב שחייו ראויים לביוגרפיה - זכה להצלחה שעליה חלם, ושאותה השמיד מיד עם אלכוהול, סמים והתנהגות אנושית איומה. בטיפול הוא התבקש לבקש סליחה מהאנשים שבהם פגע. הסרט הזה הוא מעין וידוי קולקטיבי, לא רק מול עמיתיו וחבריו לשעבר, אלא מול הקהל שלו, מאת אמן שסוחב לא מעט שנאה עצמית, והווידוי שלו מריר ומרובה הלקאה עצמית.אך בזכות בחירה אמנותית לא צפויה, וכישרון בימוי מפתיע, יצא מזה סרט יפה.
