מחבצלות המים של מונה ועד העירום של רנואר: מוזיאון תל אביב מספק פרץ של אופטימיות
מחבצלות המים של מונה ועד העירום של רנואר: מוזיאון תל אביב מספק פרץ של אופטימיות
התערוכה "לתפוס את הרגע: 150 שנה לאימפרסיוניזם" מבוססת על אוספי המוזיאון, והיא פרץ של אופטימיות צבעונית שמאפשרת להתבונן מחדש ומקרוב בעניין של האימפרסיוניסטים בכל התופעות המודרניות של סוף המאה ה־19
"הם לא יודעים לצייר", "הצבעים שלהם וולגריים", "גוף האשה נראה כמו בשר מרקיב" ו"סקיצה לטאפט קיר": אלה רק כמה מהעלבונות שהוטחו לפני 150 שנה בעבודות של קבוצת ציירים צעירים ומרדנים בפריז, שפתחו לעצמם תערוכה עצמאית משותפת בשנת 1874. הם הדהימו את הקהל והמבקרים השמרנים שהורגלו בציור קלאסי כהה והיסטורי, ותחת זאת יצרו ציורים רעננים ושטופי צבע, ולכדו במשיחות מכחול זריזות התרשמויות אגביות של נוף והווי מהחיים המודרניים. אלו הם כמובן האימפרסיוניסטים, שיצירותיהם מפארות כיום את טובי המוזיאונים בעולם, ערכן נאמד בעשרות מיליונים רבים של דולרים והקהל מצטופף שעות בתורים ארוכים, גם בתל אביב, כדי לחזות בכל תערוכה שלהם.
"לתפוס את הרגע: 150 שנה לאימפרסיוניזם" באוצרות הילארי רידר ונטלי אנדריאשביץ', המוצגת במוזיאון תל אביב, מבקשת לחזור בדיוק לרגע ההלם ההיסטורי ההוא, שבו מונה, רנואר, דגה, סיסלי, מוריזו ואחרים חוללו בעצם את האמנות המודרנית — ולהסתכל מחדש בעבודותיהם. התערוכה מבוססת בעיקר על אוספי המוזיאון, והיא פרץ של אופטימיות צבעונית ומנחמת בתוך המציאות הקודרת. היא מאפשרת להתבונן מחדש ומקרוב בעניין של האימפרסיוניסטים בכל התופעות המודרניות של סוף המאה ה־19: אפקטים של צבע טהור ושל אור, קומפוזיציות מפתיעות השואבות השראה מצילום ואמנות יפנית, וגם חיי העיר החדשים — רכבות, טיולים בשדרות, בתי קפה וחיי השעשועים. נוסף על כך, התערוכה מבשרת את שובו ההדרגתי לגלריות המוזיאון של חלק מאוסף האמנות המודרנית, שהורד בצעדי חירום לכספות המגן עם פרוץ המלחמה.
בתערוכה כ־80 עבודות ציור, רישום, הדפס ופיסול. בחלל המרכזי מוצגות עבודותיהם של המוכרים בציירי הקבוצה, שממחישות את האופי האינדיבידואליסטי שלהם: האור המשתנה סביב נושא קבוע (כמו ערימות תבן) בציוריו של מונה, התנועה על במות הבלט והשעשועים אצל דגה, חיי הכפר השמשיים של פיסארו, והנופים המושטחים של פול סזאן הצעיר. מלבד היצירות האימפרסיוניסטיות המוכרות כמו חבצלות המים של מונה, או העירום הנשי החושני של רנואר, התערוכה כוללת גם השאלות חדשות, כמו "נוף וטיי" של מונה שמצטיינת בסימפוניות הבהירים שבה, או "אם וילד" של מארי קאסאט האמריקאית, אחת משתי הנשים בקבוצה האימפרסיוניסטית (ביחד עם ברת מוריזו).
כתנועה אמנותית מהפכנית, האימפרסיוניזם התפשט בסוף המאה ה־19 גם מחוץ לצרפת. לצד התערוכה המרכזית של האימפרסיוניזם הצרפתי, מוצגות עבודותיהם של ציירים הולנדים וגרמנים שהושפעו ממנו ויצרו גרסאות שמרניות יותר, שממזגות את הסגנון החדש עם ריאליזם מסורתי. בהן עבודותיו של יעקב נוסבאום (1936-1877), צייר יהודי מפרנקפורט, שהושפע מהאור ומהצבעים האימפרסיוניסטיים ויצר להם גרסה משלו. נוסבאום התיישב לחופי הכנרת עם עליית הנאצים, נשכח מאז ויצירותיו הפכו נדירות. כעת הן תלויות שוב לצד גדולי האמנים של ראשית המאה ה־20.
